ביקורת

  • רישום ערים

    שיטוט בתערוכה "מעבה העיר" בגלריה אגריפס 12, במסגרת הביאנלה הרביעית לרישום בירושלים.

  • ה"הנני" של גרשוני

    הצבע של גרשוני מתפקד כהרחבה של כף ידו של האמן, והתקרשותו כמוה כאחיזת האצבעות הלופתות את הדף בפתאומיות.

  • אאוץ', רובוט

    ביות המחשב נכשל, המרחב הדיגיטלי מולך והאדם הופך פרימיטיבי מדי עבור יציר כפיו. על התערוכה של מירי צ'ייס "קולוסוס".

  • חבר'ה, חבר'ה, סבלנות!

    אבירי ג'דיי, משיחיות ושפת רחוב ביצירתו של עידו שמי.

  • להיות ערב-רב

    אסף תמרי מתאר את משמעויות המושג ערב רב בעבר ובהווה, ואת הקשר שלהן לפעילותו של כתב העת.

  • בשאיפה למשמעות פעורה

    התיזה העומדת ביסוד התערוכה "ניאו ברבריזם" חזקה באופן לא פרופורציונלי ביחס לתצוגה עצמה.

  • האמנות של להימשל קצת פחות

    בארבעת העשורים האחרונים יוצר הנס האקה אמנות המגויסת לטובת הרחבה והעמקה של מושג הדמוקרטיה, שאינו מגדיר רק צורת ממשל, אלא גם חברה שבה ניתן לבטא השגות בנוגע לשימוש שעושה השלטון בכוחו ולהעלות שאלות בנוגע לסדר החברתי הקיים.

  • "כשגרשוני מצייר, יש אלוהים"

    בניגוד לאבחנתה המוקדמת של שרה בריטברג-סמל כי אמני "דלות החומר" ניחנים באומץ לחולין, גרשוני מתגלה בתערוכתו דווקא כמי שהוביל מהלך הפוך של רה-מיסטיפיקציה, או במילותיו הוא: "לבנות בנוחות מטפיזיקה אחרת".

  • אמנות שמשדרת אמונה

    תערוכות בוגרות מכללת תלפיות לאמנות חושפת לבטי זהות מגדריים, פוליטיים, מקצועיים ומשפחתיים.

  • תקשורת אמנים

    קבוצתיות בירושלים, זוגיות באשדוד ובגבעתיים – הערות על תערוכות מהזמן האחרון.

  • מסיכת ההצלחה, הזוהר והכוח

    מחשבות בעקבות הסרט הדוקמנטרי מיתוס היופי הלבן: הפנים (אנגליה, 2009). מתוך גליונו השני של כתב העת מיס.יוז – אקו-סקס

  • לתרגם את התורה ליוונית

    איני מכיר את מכלול יצירתה של מרים גמבורד – אמנית, סופרת ומרצה בכירה במכללה האקדמית בית ברל-המדרשה לאמנות – אבל על גב ספרה החדש נכתב שהיא "מהרשמים המובילים בארץ". זוהי הגדרה מחייבת מאוד, אך אין ספק שהרישומים המופיעים בספר מגלים יוצרת תוססת, פורייה ומוכשרת. ספר האמן, שיצא במהדורה מצומצמת בסיוע המדרשה לאמנות, מתמקד במה שאפשר […]

  • מסדר של רפש ושיירים

    וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּה-נָא אִישׁ-אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת, וְהָאִישׁ נִכְבָּד, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא; עַתָּה, נֵלְכָה שָּׁם–אוּלַי יַגִּיד לָנוּ, אֶת-דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר-הָלַכְנוּ עָלֶיה" (שמ"א ט: ו) בתערוכתו "לקסיקון העקרים" יוצר אסי משולם עולם שלם של מסדר דתי חדש המושתת על ראית עולמו ומשנתו של דמות נביא אותו ברא -"רועכם". המבקר מתוודע לדת חדשה. המיתולוגיה והאידיאולוגיה המרוקנות מתוכן קודם, […]

  • נשים למכירה – איזה קריאייטיב מבריק!

    "המטה למאבק בסחר בנשים" ומשרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי השיקו קמפיין חברתי, כהגדרתם, כנגד סחר בנשים. במסגרת הקמפיין הקימו הפרסומאים מיצג בחלון ראווה בחנות בדיזינגוף סנטר, ובו הציעו נשים למכירה. בנוסך הוקם דף של נשים לקנייה אונליין בזאפ, המציע השוואת מחירים בחלוקה על פי גיל, ארצות מוצא, משקל, גודל החזה וכו', עם תמונות מטושטשות פנים. הנשים שהוצעו […]

  • איתנו באבלנו הכבד – ביתוק הקשר הסימביוטי אקדמיה-אמנות

    "על מוסדות האמנות לשאוף לשחרור מדרישת השוק לתואר אקדמי. להעיז ולעמיד את עצמם (קצת) מחוץ לדרישה החברתית השבלונית והבורגנית בנוסח אבא ואמא: 'אי אפשר להסתדר היום בחוץ בלי תואר'" – מאמר שנכתב עבור כתב העת 'מחול', התפרסם בגיליון מספר 2 אפריל 2010, ומפורסם מחדש לבקשתנו, לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמית.

  • שקיפות זמנית

    רחל קיני ברוזנפלד, אלעד רוזן בבית האמנים וספר חדש על אמנות ופסיכואנליזה הציור בצבעי מים כמעט ונעלם משדה האמנות המערבית במחצית השנייה של המאה ה-20, וגם כשחזר לקראת סופה, מעטים הפכו אותו לטכניקת עבודה עיקרית. יש לכך כמה סיבות. אחת מהן היא העובדה שצבעי מים מאופיינים בחיים שלוליתיים משל עצמם, תכונה שהופכת אותם לאחד החומרים […]

  • סימנים ללא דרך

    אותות – תערוכת וידיאו קבוצתית ובינלאומית שאצרה דנה תגר הלר במוזיאון בת-ים, היא תערוכה שאפתנית הלוקה בחוסר גיבוש תיאורטי ואי דיוק, לצד יומרה לעסוק במספר נושאים גדול שבטיפול מעמיק יכול היה להספיק גם לשלוש תערוכות שונות. תערוכות מסוג זה, שמאפיינות לעיתים עבודה של אוצרים בתחילת דרכם, מוצגות בד"כ בחללים אלטרנטיביים ובגלריות לרגע, ובפעמים רבות מתקבלות […]

  • מחשבות על "בקצה העולם – כאן"

    במבט ראשון בתערוכה "בקצה העולם- כאן", נראה כי חלל מוזיאון פתח תקווה הופקע "לטובת הקולנוע", או "למען הקולנועי". המבנה הפנימי עוצב כ-10 חללי הקרנה בעלי מסכים רחבים ושורות צפייה. זו כמובן אינה הפעם הראשונה שיצירות צלולואיד/פילם/וידאו/ ועבודות אמנות דיגיטליות כאלו ואחרות מתניידות על קו התפר שבין "יצירת אמנות פלסטית" ל"סרט קולנוע", אולם דומה כי מוזיאון […]

  • מאה שנים של בידוד

    כבר מכריכת הקטלוג הגדול והמושקע "מאה שנות אמנות ישראלית" ניתן ללמוד שיעור על דרכי התהוותם של נראטיבים היסטוריים. את הספר שיצא בהוצאת מוזיאון ישראל ונכתב ע"י האוצר הראשי יגאל צלמונה, מעטר פרט מציור של אורי ריזמן – גזעי עצים קצרים, סבך ירוק-צהצהב הנפרש על פני רוב השטח, וכחול דהוי מעט של שמיים המבצבץ מבעד לצמרות. […]

  • קאנוני, איכותי וחלקי

    ספרו החדש של האוצר יגאל צלמונה "100 שנות אמנות ישראלית" יצא עם פתיחתו המחודשת של מוזיאון ישראל, והוא משמש גם קטלוג לתצוגת האמנות הישראלית החדשה שאצר צלמונה יחד עם אמיתי מנדלסון. הספר הוא פנינה היסטוריוגרפית בתחום האמנות הישראלית. הוא מצטיין בבהירות, שאמנם מאפיינת את הכתיבה על אמנות במחלקות האוניברסיטאיות לתולדות האמנות, אבל רחוקה מלהיות הבון […]