ביקורת
הגרפיטי מת; יחי הגרפיטי
- גילה אמיתי
- 22/08/2011
דינו של הגרפיטי להתמסד ולהישאר חתרן, לחתור תחת ערכי החברה והשיח השליט, ועם זאת לדעת לנווט את דרכו בה. על קרימינליזציה ולגיטימציה באמנות הרחוב.
מותו של היפה
- דר' קציעה עלון
- 17/08/2011
תערוכתו של דני יהב בראון בגלריה 39 קשורה למחאה החברתית דרך מושגי הטוהר והלכלוך המהווים את צירי האורך והרוחב של התערוכה והמחאה גם יחד.
השוק והשדה – סמי-מניפסט
- גליה יהב
- 14/08/2011
גליה יהב שופכת אור על המאבק הפנימי המרכזי באמנות המקומית, בין היקום המופרט למתוקצב, בין ההתמסרות לפעימה הארוטית של ההון וההחלטה לבקש את סיועה של המדינה. מתוך מעין 4 – גיליון מגזין השירה והאמנות שיצא בשנת 2008.
האפיסטמולוגיה של הנראות
- נועם סגל
- 03/08/2011
על דמיון פוליטי עכשווי – מאמר מכתב העת לאמנויות הבמה "מעקף"
קשר דם
- יונתן אמיר
- 25/07/2011
ציוריו של לוסיאן פרויד, שנפטר בשבוע שעבר, נתפסים כחסרי רחמים בשל הריאליזם הבלתי מתפשר והחודרני שמאפיין אותם, אולם תהיה זו טעות לראות בו צייר של בשר.
אני באינפלציה!
- יותם דביר
- 06/07/2011
הקביעה שהאמנות נגישה מדי לציבור הרחב אינה רק תמוהה ומקוממת, אלא גם לא מתיישבת עם מה שבטקסט של גדעון עפרת נמצא באינפלציה. אולם מה שיותר מטריד במאמר הוא הנימה או הלך-הרוח המנשבים בין שורותיו, ומסמיכים את הטקסט קרוב לעורק עיקש הפועם בלב ליבה של מסורת המחשבה המערבית ושנקשר, שלא במקרה, גם ברגעיה היותר אפלים.
תיאטרון שלטון
- יונתן אמיר
- 04/07/2011
התערוכה "הוצאה להורג", שבוחנת את ההיבט התרבותי-אמנותי הנלווה לטקס הרצח השלטוני והתיאטרלי, היא ניסיון קונספטואלי לא פחות מאשר מקבץ עבודות.
אגדות סינדרלה
- רון ברטוש
- 27/06/2011
האמן עידו מיכאלי גייס לטובתו את שפת עיצוב הבולים כדי לטוס תחת הרדאר של פקידי ופקידות "דואר ישראל", ואלו שלפו את חותמות הגומי ואישרו גם אישרו את פעולתו האמנותית של האמן-זייפן האפלטוני.
רעאחל, אמנו
- שירלי בכר
- 22/06/2011
כאשר רעאחל מארחת את גל אוחובסקי המופיע בתפקיד עצמו, טשטוש הגבולות בין הופעה תיאטרלית משוחקת/אותנטית מציאותית משבש כל הבנה פשטנית. עמדותיהם הדיכוטומיות-אוטונומיות לכאורה של המתנחלסבית וההומוליברל מתערערות, והמרחק הגיאוגרפי בין תל אביב לעשהאל מצטמצם.
חולשה על סף אילמות
- יונתן אמיר
- 16/06/2011
נראה שרוב בוגרי התואר השני בבצלאל אינם מסוגלים – ואולי גם לא מעוניינים – להשתחרר מצל מוריהם, ולכן אין בתערוכת הגמר שמוצגת בנמל יפו עבודות שיחרטו בזיכרון. האם תואר שני באמנות הוא התואר הראשון החדש?
גוף שמפרק את הסמל מנשקו
- שירה סתיו
- 14/06/2011
ספרה של מרית בן ישראל "כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י" מדגים עד כמה קריאה היא מעשה של כתיבה ושל יצירה, של בריאה, של פתיחה: כמו מגילה שנפתחת עוד ועוד, פורשת עוד ועוד שדות אסוציאטיביים.
פני השטח של החוויה הדתית
- מתי פישר
- 13/06/2011
הדיסוננס שמאפיין את ציוריה של הילה קרבלינקוב, נוגע בדילמות שמעסיקות את העולם הדתי לנוכח הכלכלה, הטכנולוגיה והחיים המודרניים.
עבודה בעיניים
- יונתן אמיר
- 29/05/2011
חוסר אחריות בתערוכה קבוצתית במוזיאון פ"ת, תצלומי תאומים ודילמות מופרכות בגלריה חזי כהן, חזרה לרגע אחר בצילום במוזיאון ת"א, וסוגים שונים של מחאה במוזיאון על התפר בירושלים.
הדרך לשום מקום
- דרורית גור-אריה
- 21/05/2011
סרטם של אבנר פיינגרט ומכבית אברמזון "מטאדור מלחמה", שיוקרן לראשונה בפסטיבל "קולנוע דרום", מבטא כשל תודעתי בניסיון לקבוע עמדה חד משמעית או חד ממדית לנוכח המציאות – חוסר וודאות אופטי כמטפורה לעיוורון מנטלי.
טעון תיקון
- דוד שפרבר
- 17/05/2011
בתערוכה הקבוצתית "ירוק עד" המוצגת בבית אבי חי בירושלים, אפילו העבודות הפוליטיות במובהק נבלעות ומקבלות מבע לא רדיקלי.
על דברים והיעדרם
- אדוה זכאי
- 14/05/2011
פיסות גוף מבצבצות מתוך קירות, ראשים מציצים משולחנות וישבנים מכיסאות, תינוקות נטמעים בכדורים ופנים מוטבעות באקווריום. על עבודתה של יעל דוידס.
מצב המושלכות הבסיסי
- חיים דעואל לוסקי
- 27/04/2011
"באמנות העכשווית תהליכי הייצור עצמם מהווים אידיאה, והם עומדים במקומה של הרמוניה עליונה, חסרים מקום ומנועים מכל התחייבות לזמן או לשפה קונקרטים". על אורי ניר, גיא בר אמוץ ומשל המערה.
המציצה על המציצן
- סיגל ברקאי
- 10/04/2011
יצירתה של יפעת גלעדי נשענת על היופי החזותי בכדי להרוס אותו, לחשוף את הפרוורסיה ולהראות כי מאחורי העריכה המגמתית עומדת תפיסת עולם קיצונית, מנוכרת ומפחידה.
קץ ואידיאולוגיה
- יונתן אמיר
- 06/04/2011
אף אחת משלוש תערוכות המועמדים לפרס גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר לשנת 2010 המוצגות כעת במוזיאון ת"א אינה תערוכה גרועה, אולם כולן מאכזבות למדי.
אמנות כמייצרת קהילות
- דליה יפה מרקוביץ'
- 05/04/2011
התערוכה "אורות מציון" במוזיאון פתח-תקוה יצרה, ולוּ לרגע, חריגה חגיגית מהמציאות, אשר תמשיך להדהד כהצעה אמנותית-חינוכית.