ביקורת

  • מחיר הדלות השלדית

    אם רק לפני 3-4 שנים ביקשו בוגרי בתי הספר לאמנות לייצר את האובייקט הנחשק שיסלול את דרכם לקריירה אמנותית מוצלחת, פתאום מאמצים התלמידים עמדה אמביוולנטית וחשדנית יותר כלפי אופני עשיית האמנות השגורים.

  • רגע של הולדת

    התערוכה החונכת את חלל התצוגה של מכון שפילמן לצילום עוסקת במושג "ראייה חדשה", באפשרויות שלו, בהבטחותיו ובהחמצותיו.

  • משברי (אבל מגניב)

    מן התערוכה "חיפה-ירושלים-תל אביב" במוזיאון חיפה עולה מסר של חובבנות לשמה, והיא מספקת סיבה לדון במשבר הכללי המאפיין את עולם האוצרות והמוזיאונים.

  • צמצום ה"אנחנו"

    סינדי שרמן נחשבת לאחת האמניות המשפיעות ביותר בתקופתנו. הרטרוספקטיבה שהיא מציגה במומה מתקפת אמירה זאת, קלישאתית ככל שלא תהיה, ובה בעת חושפת את הפרשנות המוגבלת שאימצה האמנית למושג הזהות.

  • כיפוף אלגנטי

    בשתי תערוכות בגלריה 39, הילה בן ארי ממשיכה ליצור מצבי משמעת על גבול הקריסה, ועדן בנט מציגה מיצב פוסט-מינימליסטי מעודן.

  • אוצרות פזוליניאנית

    "כשם שאי אפשר ליצור מבלי לקחת בחשבון את הפוליטיקה, כך גם לא ניתן ולא צריך להרפות מן האמנות במסגרת העשייה הפוליטית". רשמים מהביאנלה לאמנות בברלין.

  • על סף פריצה מתוך הוורוד

    באמצעות פרקטיקה של חיי יום יום העומדים לפני פירוק, התערוכה של ליהי חן קוראת להתבונן מעבר למסננים של תרבות הקובעים מה צריך להיות ומה לא, מה מקובל ומה אסור.

  • סתמי במובן החיובי

    הביאנלה לאמנות במוזיאון הוויטני בניו-יורק אינה מציגה כל חידוש משמעותי או נקודת מפנה, אך היא כוללת עבודות מוצלחות רבות.

  • ירוק ככל שיהיה

    תערוכתו של עדי נס "הכפר" שקועה ברחמים עצמיים המשולבים באהבה עצמית, ומציגה קלישאות שחוקות במסווה של זרות ביקורתית.

  • היבשה אינה תכלית

    הים בציוריה של אורלי מיברג מהווה מושא תשוקה ובו בזמן מרחב של חיפוש אחר אפשרות פוליטית חדשה.

  • שאריות של כוח

    מחשבות בעקבות התערוכה של יוזף בויס ותדאוש קנטור במוזיאון ישראל.

  • קולנוע אלביתי

    בריס דלספרג'ר יוצר מחדש סצינות מסרטו של סטנלי קובריק "עיניים עצומות לרווחה", בניסיון לחדור ללא-מודע האנושי והקולנועי גם יחד.

  • קיפר ריאליזם

    ניר הוד לקח דמות מתצלום שואה מפורסם, והעביר אותה מ"מרחבי השטן" לשדרה החמישית בניו-יורק.

  • מציאות מופקרת

    פרויקט "אופקים", המוצג במסגרת מקבץ תערוכות הבוחנות דגמים שונים של יחסי אמן וקהילה במוזיאון פ"ת, הוא מכלול אוצרותי המורכב משלושה פרקים, אשר בכולם מהוות יצירותיו של האמן ז'וזף דדון ציר מפתח. דיוקנה של העיר נפרש לנגד עינינו בסדרת סרטים קצרצרים ביצירה של דדון "פרגמטים של אופקים 1 ו-2" (2009) , סרטים המציגים דימויים עירוניים וראיונות […]

  • חרב פיפיות

    "האפשרות היחידה לשימורם בכפיפה אחת של הפוליטי והפואטי, היא לקיים אותם במקביל, בחלל שהוא מרחב ביניים. ושם לצעוק בלחש, ליפול ביודעין למלכודת הדבש". מחשבות בעקבות התערוכה הקבוצתית "דג זהב".

  • אות קלון וסמל הגנה

    מעשה הסימון הוא אמצעי ראשון למידורם, נידויים, החרמתם, השפלתם ולעיתים חיסולם של המסומנים. התערוכה הקבוצתית "דיקנאות קין" עוסקת בסוגיה זו.

  • שבי ציון

    "לאן?"  – תערוכה קבוצתית המוצגת במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון ועוסקת בזרמים הנשכחים של הציונות – נפתחת בתקופה בה מחד גיסא נדמה שמשמעותו הציבורית והקונצנזואלית של המושג "ציונות" הולכת ומצטמצמת עד כדי חיסול כל אפשרות לדיון, ומאידך גיסא מגמות פוליטיות רדיקליות זולגות אט-אט משמאל ומימין אל המרכז ומחדירות לשיח הציבורי את הצורך בחשיבה מחודשת על […]

  • ב-5000 רגל טסה הרכבת

    על תפיסת הזמן בעבודתו של עומר פסט '5,000 רגל זה הכי טוב' ובסיפורו של יואל הופמן 'בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת'.

  • The Master of Puppets

    תיאטרון באר שבע לא חיכה למחאת האוהלים כדי לקחת קלאסיקות תיאטרוניות ולקשור אותן להווה. על ההצגה "בית הבובות".

  • פאזל לעולם-לא-גמור של עדויות

    בדומה לתצלומיו של הצלם הצרפתי המודרניסט אז'ן אטז'ה, גם תערוכתו נראית כזירת פשע.