ביקורת

  • מה רקדו כאן בשנים ההן?

    הפסנתרן יונתן אבישי מציע פרשנות מוזיקלית מבודחת ומרתקת למקבץ סרטי המחול ההיסטוריים שהוקרנו במסגרת אירועי "סרט-נע" של דנה רוטנברג במחסן 2 ביפו

  • שחקנית מחייכת ואופס – אפה מתקלף

    תערוכתו של יורם קופרמינץ "אוקטובר" מתמודדת עם טראומת המלחמה באמצעות סרקזם חד עין, הניחן ביכולת לזהות נקודות תורפה בדימויי שלמות והבטחה ולהפוך אותן ללב העניין.

  • החתיכה החסרה

    בתערוכתם המשותפת בגלריה "החדש והרע", מציגים שרון פדידה ושי יחזקאלי גבריות רעועה, מרוששת ומודעת לעצמה עד כאב.

  • גבר, אשה, עירום ופנס

    המופע של שני גרנות ונבו רומנו, "שעה עם אוכלי-כל", מיטיב לברר את האפשרויות הגלומות בתנועה עירומה ואת היחסים שניתן לקיים באמצעותה עם תרבות הגוף.

  • על דרך השלילה

    בהיסטוריוגרפיה של האמנות הישראלית נעשו ניסיונות רבים לבחון את האמנות הנוצרת במרחב המקומי מתוך פרספקטיבות "יהודיות". אלא שעולם היהדות הוא מרחב עצום, והוא כולל בתוכו לעיתים קרובות השקפות עולם והיפוכן.

  • היומיום כסימולקרה של התמונה

    עבודתו של ג'ף וול נוגעת במציאות הנוודית החדשה בעידן הדיגי-דימוי. מחשבות בעקבות תערוכתו של וול במוזיאון תל-אביב.

  • קונפליקט מתוח

    התערוכה "צרות של אחרים: קונפליקטים ופרדוקסים" במוזיאון הרצליה, מעוררת געגועים לתערוכות הנושא הקבוצתיות שאמנם סבלו מיבשושיות דידקטית, היעדר מעוף וביקורת והצגת המובן מאליו, אולם לפחות גובו בטענה קוהרנטית ביחס לנושא ממוקד.

  • "ההיכל האנציקלופדי" בביאנלה ה-55 הוא קריפטה

    "Il Palazzo Enciclopedico" – התצוגה המרכזית של הביאנלה, שאצר מסימיליאנו ג'וני, היא מרשימה, מרתקת, מפתיעה, ולא פחות חשוב: בועטת היישר אל אשכיהם של אספני האמנות וציידי ההזדמנויות המסחריות.

  • דה קונינג פינת אגנס מרטין

    משיחת מכחול מרוכזת, ועוד אחת בכיוון השני. בועז ברקני מציג תערוכת ציורים מאופקים שמתקשה להציע דבר מלבד עצמה.

  • כצאן לצבע

    התערוכה "צבע פראי" במוזיאון ישראל מציגה מבחר עבודות חשובות ומעניינות אך מוגשת לצופה בצורה פשטנית וחנפנית.

  • "קאפור בברלין", מאשרר ממסדים

    הטענה בדבר ייחודיותו של השיח שמייצר אניש קאפור בתערוכתו הנוכחית בברלין דומה לטענה שרהיטי איקאה, הנמכרים בכל רחבי העולם, שונים אלה מאלה באופן מהותי.

  • חלל פדגוגי-ברוטליסטי

    "סוף-סוף קם דור של אמנים ישראלים שאינו 'שורשי', אבל גם אינו חש דחף טוטאלי להתנער ממה שהיה. דור שפיתח דיסטנס שמאפשר התקרבות מחודשת, אינטימית, לאותו חלום שנהרס והרס כי היה מקולקל מלכתחילה". אבי פיטשון מבקר בבית-הספר לאמנות ציבורית.

  • דיוק עם נשמה יתרה

    "ריי מניח את הצבעים והצורות ללא הפיתוי והערך של התוכן – הנושא. הוא אינו זקוק לפיתוי כדי לשבות את לב המתבונן". אריאלה אמר על "זה וזה", תערוכתו של ליאו ריי בגלריית חזי כהן.

  • אימה קטנה ויומיומית

    ציוריה של נעמי בריקמן מבקשים ליצור תיעוד ציורי של דבר שהיה ונגמר, ולהצליח ללכוד לא רק את רגע ההתרחשות אלא גם את ההבנה שהיא אינה קיימת עוד.

  • אנדרטה לזכר הזמן

    המחשבה על מדע ורוח כגופי ידע משלימים מובילה את שחר פרדי כסלו לחפש מוזרויות במקומות הנדמים כברורים ומובנים מאליהם, וליצור סתירות סוריאליסטיות לכאורה שהיו יכולות להתקיים ללא הפרעה בעולם מקביל.

  • הזיכרון שאחרי הזיכרון

    שתיקת ההורים במקרה של מרטן ואן דר היידן, דור שני לשואת אירופה, הותירה חלל שהאמן יכול למלא רק מכלי שלישי, במקרה זה דרך תצלומי הזוועה המתעדים את הקורבנות.

  • מושא עקיף

    האם ציור יכול לחולל רגע פוליטי של ערעור בטרם יעוכל ע"י הפרקטיקה המוזיאלית ושיח האמנות? ציורי הנוף של אפרת גל-נור מגלמים בחומריותם משא זה של מתח וסתירה.

  • זמן מקומי

    תערוכתו של עבד עאבדי בבית הגפן בחיפה מעוררת מחשבה על זמניות וזיקה מקומית באמנות הנוצרת בעידן של מהלכים וקשרים בינלאומיים.

  • מפלצות התבונה

    העבודות של דגנית ברסט גורמות להיגיון המדעי להתפתל סביב עצמו ומאתגרות את ההנחה כי במקום בו החוקיות פועלת באופן מושלם, מוזרויות אינן אמורות להיווצר.

  • התכנסות משבשת

    התערוכה הקבוצתית "אנטי-אנטי" עשוייה להיתפס כחלק מגל של אמנות אקטיביסטית הזוכה להכרה שנויה במחלוקת בשנים האחרונות, אולם למעשה זו תערוכה שונה בתכלית.