ביקורת

  • הברברים והבור

    הברברים והבור

    "ההעדר אצל ליבנה הוא תוצר של חשד והטלת ספק בממשות, אי אמון במלאות והשהייה של רגע לפני. הציור של ליבנה חותך את עצמו, מסיר את ליבתו, ומבצע את החתכים בווירטואוזיות ובמקצועיות מושלמת, בלי נזילות או ענני צבע שנספגים בבד. הברבריות שבחיתוך הציור נשזרת אל תוך היפה המצמרר". טלי תמיר על תערוכתו של יצחק ליבנה בגלריה נגא

  • ערפל או עשן

    ערפל או עשן

    "כי מה שנוטה להישכח הוא דווקא לא המאורעות, הסיפורים, העדויות, אלא התחושה הפיזית, הלחות, היובש, הריח, הצליל. נדמה שבתערוכתו של סבח, תערוכת ציור שלא חורגת לרגע מהמדיום, הצליחו להתגלם איכויות חושיות שציירים רבים מייחלים להן". דורי בן אלון על תערוכתו של אבי סבח "נוטה להישכח" במוזיאון תל אביב

  • מי במים ומי באש

    מי במים ומי באש

    "בשונה ממה שניתן לחשוב על עבודת וידאו שמצולמת במרתף, וממה שלימדו אותנו דורות של סרטי אימה, התדר טורד המנוחה לא גרם לי לחשוש שאדם כלשהו יקפוץ פתאום אל תוך הפריים ויבהיל אותי, אלא מילא אותי חשש לגורלם של הספרים עצמם, ולכאבים שהם אולי חשים". דוד (דוכי) כהן על תערוכתה של הדסה גולדויכט "ביבליוסקופיה"

  • ריטריט אפסילון

    ריטריט אפסילון

    "בסופו של דבר, אי אפשר לדעת בבירור מי זה מי ומה הופך למה, ובכל זאת מרגישים שהכל מושמע בשידור חי ונקלט בסתר. המלל אינו מופנה לקהל, אינו מבקש להיות ברור ברמה התקשורתית או הרעיונית, ובכך מזמין האזנה חטטנית. דרך הציתות מתגלה האופי האמיתי של הקשבה לצלילי הרחוב ולשיחות הזולת: שילוב של זיהום רעש ומציצנות". דורון פייסיק על התערוכה "אפסילון"

  • אוזן ורוח, עין וריח

    אוזן ורוח, עין וריח

    "העניין כאן אינו למצוא הגיון בסינסתזיה הגיאוגרפית המסועפת שיצר אנגלשטיין. כמו בז׳אנר ציורי המצותתים הפלמי מהמאות ה־17 וה־18, שבו נרטיב הציתות סיפק הזדמנות לציור חלל פנימי אדריכלי מורכב, ניסיון הציתות ב'אפסילון' למעשה מאפשר לנו ייצוג מנטלי דמיוני של החללים הסובבים אותנו מקרוב ומרחוק". קרן גולדברג על ״אפסילון״ של טל אנגלשטיין

  • כשרוע מסתדר בגריד

    כשרוע מסתדר בגריד

    "התערוכה מצליחה לחמוק הן מבנאליות והן ממטיפנות, מפני שאינה בוחרת צד בוויכוח לגבי הרוע האנושי בכלל, או בנוגע להתממשות הרוע כאן ועכשיו בפרט. ובניגוד לתערוכות נושא אחרות, תערוכות שהן ״על״ משהו, היא לא שואפת להקיף את הנושא, לחקור אותו או ללמד אותו. היא גם לא בוחנת דימויי רוע, או מייצרת דימויים של רוע, אלא מקדישה עצמה למחשבה על רוע דרך אסתטיקה, ולמחשבה על אסתטיקה דרך רוע". קרן על גולדברג על "שורש רע" בבית האמנים, ירושלים

  • עורף מביט בעורף

    עורף מביט בעורף

    "ואולי קריסתן של שתי האפשרויות אחת לתוך השנייה היא שורש העניין – בעמידתה מול קיר ריק משקפת לי האישה המצולמת גם את עירומו של המלך וגם את חוסר היכולת שלי לראות את מה שיכול להיות". דורי בן אלון על תערוכתו של אסף הינדן

  • זרים בשום מקום

    זרים בשום מקום

    "החלוקה הכרונולוגית והתמטית כמעט שאינה מאפשרת קשרים אסתטיים בין־נושאיים ובין־דוריים. עצם העובדה שזו הביאנלה הראשונה בשנים האחרונות שבה נכללו יותר אמנים מתים מחיים, עובדה שזכתה לביקורת חריפה עם פרסום רשימת האמנים, אינה בעייתית בפני עצמה. הבעייתיות היא שלא מאפשרים לאמנות לחיות". קרן גולדברג על ״Foreigners Everywhere״, התערוכה הבינלאומית, הביאנלה ה־60, ונציה

  • בַהיוֹת של תנועת מטוטלת: בין עקבות להיעדרם; בין מחאה למלחמה

    בַהיוֹת של תנועת מטוטלת: בין עקבות להיעדרם; בין מחאה למלחמה

    "בתקופה שבה כל יום הוא מטוטלת של תקווה ומוות, 79 ימי ההצבה יצרו תנועה גם ביחסי הגומלין שבין מסמניה למסומניה – הרחיבו אותם, צמצמו אותם וחוזר חלילה, ובכל מפגש תלו עליהם, כיאה לדימוי מרובד, קריאה דומיננטית אחרת שהיא תולדה הן של זמן והן של התרחשות חוץ־אמנותית". גל קוּסטוּריצה על התערוכה "עקבות" של עירית בראל בסן בגלריה בנימין

  • נטליה מתכתבת עם זורבובה

    נטליה מתכתבת עם זורבובה

    ״זורבובה בתוך ציוריה היא גרה, וציורים אלו תורמים לעולם הרחב של "המדיום המתייחס לעצמו״. יאיר ברק על תערוכתה של נטליה זורבובה "חיה בציור"

  • השלם הבלתי אפשרי

    השלם הבלתי אפשרי

    "אם יש מילה אחת שיכולה לדמות את תחושת החיפוש־גילוי־היעלמות שנרקמת בחלל התערוכה, תהיה זו המילה נטולת התרגום העברי Unfolding. התערוכה נוהגת כמגילה, שמהותה טמונה בהתחפרותה בתוך עצמה, סגירותה לצופה. הנעת האור, כמו גלילת הקלף, מאפשרת את התגלותו של פלח מן היצירה השלמה, ומותירה את המבט הכולל, הרחב, בלתי אפשרי." דורי בן אלון על תערוכתה של נורית דוד "קבר" בגלריה גבעון

  • הבלדה לקו המתפתל

    הבלדה לקו המתפתל

    "עבודתה האמנותית, הן הציורית־רישומית והן הפיסולית, מתאפיינת בחזרתיות של אלמנטים, המשתחזרים ומשתכפלים כמו לאינסוף. הצורה הזו, הקו הלא ישר, היא היא 'הצורה שלה'. בעזרתה היא מייצרת עבודות עזות מבע, דשנות, מזמינות". קציעה עלון על תערוכתה של טסי כהן פפר, "מגדלי הזמן", בגלריה מאיה

  • בחייהם ובמותם

    בחייהם ובמותם

    "הפרחים לא מציעים התבוננות ביופי נאיבי, אלא ביופי שמקורו בכאב, בדריסה אלימה ואכזרית שנעשתה בלחץ והפעלת כוח לא מידתי. בהיותם שריד של פעולה אכזרית הם מציעים לנו להתבונן בסבלם של אחרים". דורי בן אלון על "טינקטורה" של רונית מירסקי בגלריה P8

  • למלא את החור שנפער

    למלא את החור שנפער

    "הביאנלה מציעה הזדמנויות לפגוש יצירות אמנות במקומות בלתי צפויים ותורמת לחוויה עירונית עשירה, ולחיבור קהילתי. היא מעלה שאלות חשובות על האופן שבו בני אדם חווים טראומה, על התגובות הקולקטיביות למעשי האלימות ועל הריפוי שבא בעקבותיהם. התערוכה מתקיימת בצל האירועים, וככל הנראה ייקח זמן עד שנוכל לתפוס ולהבין את הגודל והמשמעויות של החור שנפער". רויטל סילברמן גרין על הביאנלה הים תיכונית החמישית

  • למה לִיצֹור עבודת אמנות כשזה כה יפה לחלום עליה?

    למה לִיצֹור עבודת אמנות כשזה כה יפה לחלום עליה?

    "רשת ההתייחסויות אינה מרוקנת את העבר 'התולדות אמנותי' מתוכנו אלא מתגברת את מהותו ומחלצת ממנו את הממד הלירי של הרגש. כמו האופן שבו הוא מטפל בקו ובצורה, גם כאן מרק פושט את המטען המיתולוגי והדתי מהציור המערבי, ומשאיר את הצופה עם החוויה האנושית, פרוזאיות יומיומית". אסף פינקוס על תערוכתו של יוסי מרק "דיאלוג חרישי" בגלריה שלוש

  • לנשום עם יצחק רבין

    לנשום עם יצחק רבין

    "האזנה לעבודת הסאונד של קיצ'לס מעניקה חוויה רגשית ומוסיקלית מיוחדת במינה, שמחלחלת וצומחת אל הפוליטי והאתי. למרות השפה האנגלית, זר לא יבין זאת: העצב, הקינה והמלנכוליה שמוטמעים בדיבור הפוליפוני שטווה קיצ'לס קשורים לשבר העמוק של הישראליות כולה". טלי תמיר על עבודת הסאונד "רוחות" של דניאל קיצ'לס

  • מפולת תלת-לשונית

    מפולת תלת-לשונית

    "רוצים לייצר פסל כללי על אותיות ושפות? אוקיי, אהלן וסהלן, זו עבודה לגיטימית (אם כי סתמית נורא בהקשר ובמיקום). אבל אם רוצים לדבר על רעיונות קבליים שנותנים משמעות מיתית ומיסטית לאותיות ומילים – הרעיונות האלו מדברים על השפה העברית ואין צורך להכניס להם אותיות בשפות אחרות". דוד (דוכי) כהן על עבודת הקבע של מיכה אולמן בגן הספרייה הלאומית

  • שְׁתִיקַת הַלָּבָן, הַזְּמַן שֶׁלִּפְנֵי הַזְּמַן וְהַכְּתָב שֶׁלִּפְנֵי הַכְּתָב

    שְׁתִיקַת הַלָּבָן, הַזְּמַן שֶׁלִּפְנֵי הַזְּמַן וְהַכְּתָב שֶׁלִּפְנֵי הַכְּתָב

    "דממת המוות של גדמי הגזעים והענפים המקובעים על קיר מנוגדת לכאורה לשמה של התערוכה, אבל רק לכאורה, שהרי התערוכה הזו נעה ומניעה את המבקר בה במנעד הקיומי הנצחי בין מעלה ומטה, בין עמידה בגובה לבין סכנת נפילה (ומוות) מתמדת; בין השבריריות הקיומית של בני אנוש לבין כוחות הטבע הקדומים". בת־שבע דורי על תערוכת היחיד של נדיה עדינה רוז "ברעש נפילת הענפים"

  • ברווח שבין המילים

    ברווח שבין המילים

    "רצף מסחרר של דימויים מכל מני סוגים ובכל מני מדיות, שמתחברים ולא מתחברים, שעוברים מאחד לשני לשלישי עד שאתה פוגש דימוי שמפעיל אותך. בדיוק כמו אייטם קורע לב בחדשות או סרטון מרגש של מפגש בין משפחות, לרגע אחד משהו בפנים נשבר". דידי כליפה על התערוכה "שמיני עצרת" במוזיאון תל אביב

  • השכבה הסמויה של המציאות

    השכבה הסמויה של המציאות

    "אלקלעי מציג את הגשר המסיבי בכתמים נוגים ואת הפיגומים הסובבים אותו בקווים עדינים אינסופיים. המפגש בין הקו המפורט והכתמים המרוחים ביד נדיבה הופך את ההדפסים לעבודות שבהן הרישום העמלני והתנופה מטעינים זה את זה בכל מבט מחדש, ונותן לדימויים איכות מלנכולית רגישה", ידידיה גזבר על תערוכתו של אסף אלקלעי