קטלוגים

  • "כמו הוכחה לקיומו של רצון המתעלה על עצמו"

    "כמו הוכחה לקיומו של רצון המתעלה על עצמו"

    "שם התערוכה 'שיר והבטחה' טומן בחובו את ההבטחה והציפייה הגדולה מן מהיצירה. הבטחה זו מצטיירת עם הכניסה לסמלים ולשירים המופיעים בה, כציפייה למזור לנפשו החרדה וחסרת המנוח של האמן". מלאכי סגן כהן על תערוכתה של מאיה ארוך בסדנאות האמנים בתל-אביב

  • מהפכה אינטימית – על הדימוי וההדפס ביצירתו של דב הלר

    מהפכה אינטימית – על הדימוי וההדפס ביצירתו של דב הלר

    "הלר, באמצעות מדיום ההדפס, משום אופיו הסדרתי והשכפולי, מעמיד מערך דימויים אישי שמבקש להיות איקוני, לגעת בבסיס הצורה, הנוף, המרכיבים הנדרשים להישרדות, המתחים והניגודים של ההוויה בארץ, ולספר סיפור שלם"

  • השכמה שקרית: על היחס בין מודל למציאות ב"אולימפיה" של דנה יואלי

    השכמה שקרית: על היחס בין מודל למציאות ב"אולימפיה" של דנה יואלי

    "ב׳אולימפיה׳ של דנה יואלי, היחס בין עבר לעתיד ובין מודל למציאות שונה מהאופטימיות שאיפיינה את החוויה הסובייטית המהפכנית, וגם מהמימד מכונן המציאות של המודל במפעל הציוני. כאן ההריסה היא המודל, כי היחסים התהפכו בין המשחק למציאות"

  • אוזיאש הופששטר: דו פרצופין

    אוזיאש הופששטר: דו פרצופין

    חוויותיו של הופשטטר בשואה, שחרגו מתחום המובן, הובילו אותו לחצות את כל גבולות הסמלי, לרבות גבולות הגוף, וכך ליצור ארוס בממשי. זו הזדהות ייחודית עם הסימפטום, שמאפשרת חיים; הטיה שמתרחשת בתוך תהליך של יצירה או המצאה

  • הפיתוי ההופכי בציוריה של פמלה לוי

    הפיתוי ההופכי בציוריה של פמלה לוי

    "הדמויות של לוי מתפשטות, מתנשקות, מפשקות רגליים, אך הן אינן פתייניות. הן מפריעות. הן אוטמות. הן תחבושת על דימום המלים. במובן זה לוי אינה זרה בנוף. הציור הישראלי הוא רצף אחד גדול של אוטמים, חובשים, מטייחים ומסתירים". יונתן הירשפלד על התערוכה הרטרוספקטיבית לפמלה לוי במוזיאון תל-אביב

  • חי בתוך הצבע

    חי בתוך הצבע

    "אנחנו קוראים לציור ריאליסטי ציור שמחקה את המציאות, כמו צילום עיתונאי. אבל לא כל מציאות היא מה שאנחנו רואים: יש גם מציאות רוחנית, יש מציאות של רגש, מציאות של עולמות נסתרים". מיכל שכנאי יעקבי בשיחה עם הצייר שי אזולאי

  • אליסון צוקרמן: שוד סדרתי במגרש המשחקים של תולדות האמנות

    אליסון צוקרמן: שוד סדרתי במגרש המשחקים של תולדות האמנות

    תמי כץ-פרימן בוחנת את הכאוס המאורגן בסדרה "Stranger in Paradise" שיצרה אליסון צוקרמן בקיץ 2017 במיאמי באמצעות שני פילטרים: מעשה הניכוס הפמיניסטי והגרוטסק

  • קרן אור פניה

    קרן אור פניה

    "האם קיימת תכלית למעשה הרישום הנרשם בווידיאו? עריכת הווידיאו כלופ חזרתי לוכדת את הקווים הנרשמים (על גבי דף? רצפת החדר? רצפת הגלריה?) בהווה מתמשך של כתיבה מוחקת, של קיום חומרי המְפנה את מקומו לאל-חומר". דלית מתתיהו, מתוך קטלוג התערוכה של זוכת פרס רפפורט לאמן צעיר, יפעת בצלאל

  • סיפור של פרידה

    סיפור של פרידה

    "סרט משפחה של טל שוחט מרצד במחוזות הפנטסטי, מבקש פענוח אך נותר חתום. שוחט מטילה את דמויותיה אל מרחב של טבע נטוש, עתיר שברים ובקיעים, שמערפל את תחושת הזמן". דרורית גור-אריה מתוך קטלוג התערוכה "ימים אחרים" של טל שוחט במוזיאון פתח-תקווה

  • חנה סהר: אדם ישן ברחוב

    חנה סהר: אדם ישן ברחוב

    "היפוך המבט מתקיים בצילום של סהר, בראש ובראשונה, בהציעו ניגוד לחוסר הראייה שמאפיין את המפגש היומיומי שלנו עם דרי רחוב. רובנו חולפים על פניהם תוך הסטת המבט והתעלמות." נעמה חייקין על פרויקט "חשופים" של חנה סהר במוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל-חי

  • יחסי הדפס ופסיכואנליזה בעבודתה של לואיז בורז'ואה

    יחסי הדפס ופסיכואנליזה בעבודתה של לואיז בורז'ואה

    "כנגד כוחות הפירוק והכליה שמפעיל הטבע על גוף האדם ועל נפשו, גייסה בורז'ואה היגיון נגדי, החורג מן הפסיכואנליזה ושייך לאותו טבע עצמו, והציעה את דרך המלך – רגנרציה, חזרה נצחית יצירתית דרך האמנות". על "ימים ורודים / ימים כחולים", תערוכתה של לואיז בורז'ואה בגלריה גורדון, תל-אביב

  • על "מלות סיום לפרויקט הא-לוהים: הילדים", המיצב של הלן אילון

    על "מלות סיום לפרויקט הא-לוהים: הילדים", המיצב של הלן אילון

    "מלות סיום לפרויקט הא-לוהים: הילדים" הוא אפילוג לפרויקט שני העשורים של אילון המוקדש לדורות הבאים. אילון מאתגרת את הממדים הפטריארכליים בעשרת הדיברות, למשל הדיבר השני, המצהיר: "כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי'"

  • על צילום קרוב מדי

    על צילום קרוב מדי

    "העבודות של יאיר ברק ממשיכות את עיסוקו בהיתכנותה (או אי-היתכנותה) של המשכיות. הקרבה המרחבית לדימוי היא גלגולה של הקרבה הטמפורלית למוות. זוהי קרבה מאיימת, מטרידה, המעמתת את הצופה עם ההבנה האקזיסטנציאליסטית שקיומו החומרי קודמים למהותו, מורשתו ומשמעתו". קרן גולדברג במאמר מתוך ספר אמן חדש של יאיר ברק

  • דרש ורמז

    דרש ורמז

    ״ארגז מניחה את העבודות לפניך ומדברת על ציור שמקורו בחוב ובתביעה, בהידרשות לתת את הדעת על הדברים ועל העולם המתגלה כפיתוי תובעני ובלתי פוסק״. אלברט סוויסה מציע דיון תמטי בנושאים העיקריים ביצירתה של ימימה ארגז

  • הברוטליזם הפואטי של הניאו-ברטליזם

    הברוטליזם הפואטי של הניאו-ברטליזם

    "זוהי תערוכה ניהיליסטית במובנים רבים, אך עם זאת מלאת הומור ופואטית. היא נוגעת בקלישאות ובו בזמן מגחיכה אותן ומפרקת אותן. היא פוליטית וא-פוליטית, קונקרטית ומופשטת, עוסקת בסוגיות גלובליות ונוגעת בנימיה העדינים ביותר של המציאות החברתית והפוליטית בארץ". האוצרת יעל אילת ון-אסן על תערוכתו של איתן ברטל בבית הנסן

  • עבודת הצֶלֶם

    עבודת הצֶלֶם

    "גם כשצייר האמן את עצמו לא צייר את עצמו תחילה אלא כזר, כעומד-ממול, העומד כנגד, כ'מתנגד' אולי, שמראה-פניו הוא חי וגלוי, והבטחה ועתיד בוודאי מסתמנים בו, אך דיוקנו גם סתור ומתקדר ודומם, ויש בו כבר את שיעורה של מסכת-המוות". גלילי שחר על תערוכתו של שי עבאדי, "חסרי מנוח", בנווה-שכטר

  • זוגות במעגל סגור

    זוגות במעגל סגור

    "בדומה לתמונות החיות, גם בעבודה זו העניין המרכזי הוא לחקות ולנכס ציור מוכר דרך הגוף האנושי. ברגע שהזוגות מתייצבים לתמונה חיה על פי דיוקן הזוג ארנולפיני, החדר על כל חפציו נהפך לזיכרון דברים ויזואלי." היידי שטרן על "הארנולפינים", עבודתה של אורית אדר בכר

  • ממטיר דימויים כבתים

    ממטיר דימויים כבתים

    "ברית האמנות היא עבורו 'חוף מבטחים' – תלות והכרח קיומי המעגן את היותו ומציאותו, מעניק נחמה ומבטיח נצח, ובלעדיו הוא חש 'עקור ללא אדמה, ללא ידיעה'. ואולם, אף האמנות אינה ערובה עבורו לבית, והוא כאמן עודנו 'ממטיר דימויים כבתים, אך נותר עקור ומבקש רחמים'". מלאכי סגן-כהן על "פתח לי שער", תערוכתו של פיטר יעקב מלץ בבית האמנים, ירושלים

  • כל תערוכה היא הצעה לתערוכה

    כל תערוכה היא הצעה לתערוכה

    ״הניואנס שהוא דימוי, כמו גם הרטוריקה של ההצבה, הדקדוק האינטואיטיבי שקשר בין העבודות – אלה יצרו רצף תערוכות משמעותי ועדין״. יהושע סימון על האוצרות של דורון רבינא בגלריה המדרשה. מתוך הגיליון החדש של כתב העת ״המדרשה״

  • האבנים המדברות של מודיעין הפלסטינית

    האבנים המדברות של מודיעין הפלסטינית

    "בהמשך לתצלומיה מגיא בן-הינום, אתי שוורץ מצלמת במחצבות העיר הפלסטינית רוואבי. עבורה, תחת רגליהם של תושבי 'רוואבי' ו'ירושלים' שותקת אותה אדמה, ולה רצף גיאולוגי אחד". אילנית קונופני על תערוכתה של אתי שוורץ בגלריה עינגא, תל-אביב