קטלוגים

  • בוקובזה בברעם

    הציור של אליהו אריק בוקובזה מבקש לפתות את הצופה ולשדלו להקפיא את הסצנה לרגע, לפרוע באמצעותה את גבולות הזהויות ולהציע הזמנה לפיוס.

  • דיוקן תימני

    "טקסט זה תובע את עלבונם של המוּדרים מהזיכרון הקולקטיבי בכלל ושל יהודי תימן בפרט. המילים שנכתבו כאן עוטפות את נשמות המצולמים בדוֹק של פרשנות — אך אין ביכולתן לחסום את מבטן הנוקב של העיניים הניבטות אלינו מהצילומים". על אוריינטליזם יהודי בצילום המקומי, 1948-1881

  • הליכה למדבר

    עבודתו של ז'וזף דדון לא מסתכמת בהתמודדות אמנותית. היא נמשכת לעשייה שמצמיחה חיים מתוך העזובה, שנשענת על שותפות בין מרכז לפריפריה תוך טשטוש הגבולות ביניהם, מה שמפחית את הרלוונטיות של קווי התיחום.

  • איראן Iran ايران

    "התערוכה "איראן" היא תמרור עצור זרחני רגע לפני המלחמה עם איראן".
    טקסט שיתופי מתוך איראן – התערוכה

  • סף היער

    אורה ראובן נכנסה בקיר: דיוקן עצמי, אישה, עירום, בשר גוף, הזדקנות וזקנה, נפש חפצה ומבועתת, אורות וצללים, עדשת מצלמה מחודדת, שחור ולבן ומעט מאד אפור.

  • היסטוריה צרובה על דיקט גרמני

    "הבחירה לסיים סדרה היסטורית, המערבלת בתוכה חומרים טעונים של ההיסטוריה הגרמנית והיהודית, ברגע של אירוע ציורי מופשט, או בפעולת צריבה קונקרטית של פני השטח, כמוה כהמשגה של הגורל האנושי". על עבודתו של שי עבאדי.

  • בשם המחאה: קונפליקטים במרחב הצילומי

    תערוכה חדשה בבית אבי חי מנסה לבחון את השדה של תצלומי המחאה משני היבטים מקבילים: החדשותי והאמנותי. בחינה של המעברים משדה לשדה מלמדת גם על המטרות והגישות השונות של הצלמים, המשפיעות בהכרח על אופי התצלומים. מאמר מקטלוג התערוכה.

  • היות אמן של אמת וחסד וחן

    "נכון לכתיבת שורות אלה, אין לנו סטייל. ולא הוד ולא הדר, ולא זנב מהם. זו צרה, ואינה מן הפעוטות שבצרותנו". טקסט נלווה לתערוכה קבוצתית בגלריה P8.

  • לראות מבעד לחרכים

    המצלמות והתצלומים שמייצר חיים דעואל לוסקי מייצגים מניפסט ויזואלי בהתהוות; בחינה והצהרת כוונות לגבי האפשרויות של הצילום והמוגבלויות של המצלמה והצילום ההגמוניים.

  • להתחיל בהתחלה, ואז לחזור אחורה

    בהתחלה היתה העין. אחר כך היה הציור. אחר כך באה המצלמה. ואז הקולנוע, המחשב, הפוטושופ, האינטרנט, האייפון. ובדרך – מצלמות טלסקופיות, מיקרוסקופיות, לוויינים, מצלמות מעקב, תוכנות הדמיה. אם מבקשים כמו בלשים, להתחקות אחרי עקבות הרמייה, יש לחזור לנקודת ההתחלה – אל העין. אנחנו לא רואים את שעינינו רואות, מנגנוני ההדמייה טבועים בנו. הראייה עצמה היא […]

  • הסורג הסמוי

    "הדיאלוג העקרוני בין שני הציירים והסופר שנידונים כאן מתרחש בתחומה של השתיקה. לפנינו שלושה אמנים שמביעים בעוצמה; ועם זאת סוד השתיקה ידוע להם. כאן מצויה לחיצת היד המשולשת של תערוכה זו". על תערוכתם המשותפת של משה קופפרמן ומאיר אפלפלד.

  • עמית קבסה: קִיבּוּץ-גָּלוּת

    המהלך הגלותי ביצירתו של עמית קבסה דן את בני האדם לזנוח את הקרקע שתחת רגליהם, לוותר על מקומם ולאבד עצמם. אך כשם שהגיעה הגלות כרעם ביום בהיר, כמבול, כך יש בכוחה לחלוף.

  • לשאול היום מה זה רישום, זה כמו לשאול מה זאת אהבה

    מקטעים אינטימיים וספורטיביים, משלים קיומיים וסמי-מסטיים וסיפורים אוטו-ביוגרפיים על הרישום.

  • קדושה, קדשה, קדישא

    נשים בחטא ובטומאה – מאמר נלווה לתערוכה קבוצתית בגלריה קונטמפוררי.

  • האוביקט הורָה לי

    הנושא: תעתיק של ניסוי צפייה מרחוק (remote viewing) שערך הסובייקט, קארל ניקולאייב (1) מיקום האובייקטים: מאיץ, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות עכשווית, תל אביב מיקום הסובייקט: מוסקבה I. כיצד לראות את החלל הזה שטוח. ריק. בלתי חדיר במבט ראשון. מעין מקבילה דו-ממדית לנקודה, לקו או לחלל. ללא ספק, משטח מישורי. קיר או תקרה או יריעת גומי […]

  • מרכבות לאור עקיבא

    מי שמקשיב באמת לעבודותיו של איצ'ה גולומבק, ישמע קול נדיר וחף מסנטימנטליות, מפוכח, קפדני ועם זאת פואטי, שבלי לעשות מעצמו עניין ובלי להכיר לעצמו טובה בשל כך משמש פה לאוכלוסיות שוליים בלתי נראות, חרישיות ואנונימיות.

  • יום שהוא לא יום ולא לילה

    נחמה גולן מרחיבה את היוצרות ומחילה את המושג בזות גם על מעשה האמנות שיצא תחת ידה בעבר ונגנז, כסוג של הפרשה שכמעט נדונה להרחקה ולאבדון.

  • אי-מהות

    גם לאחר מאות שנות ייצוגי אמהות באמנות, ובכללן עשרות שנים של אמנות פמיניסטית, תערוכות נמנעות מעיסוק בסוגיית הדיכאון שלאחר לידה. תערוכה חדשה תוהה על טיבה של התופעה.

  • הקהילה הבאה

    בתערוכה במוזיאון חיפה מציגים אמנים המייצרים סצנות חברתיות המגבשות נרטיב קהילתי חדש תוך ערעורו של נרטיב קיים, ובוחנים את מהותו של המושג "קהילה" וגבולותיו באמצעות נרטיבים או פולחנים מומצאים.

  • היכל התרבות

    'הבתים האמריקאים' – סדרת הצילומים של "בית פרנסוורת'" וסדרת הצילומים של בתי-המידה הדוממים המוצגות כעת בגלריה דן – מציגים שתי התייחסויות שונות לאותו מושג היסטורי בו מבקש הצלם יאיר ברק למצוא את ביתו: מודרניזם. שתי התייחסויות לאותו בית אותו מבקש ברק להפוך – שוב – לאקטואלי.