מסה

  • דב הלר: בין האישי לפוליטי

    דב הלר: בין האישי לפוליטי

    "בהרצאה קצרה זו לא ניסיתי לסקור את יצירתו של דב הלר שהיא עשירה ומורכבת ומשתנה עם הזמן, אלא להצביע על הקשרים ההדוקים והסבוכים שבין עולמו האישי לבין השקפותיו הפוליטיות ומכלול הערכים שטיפח ושמר עליהם באדיקות לאורך השנים. בראשית דרכו היו הקיבוץ והחיים על הגבול מקור משמעותי לנושאים שחקר, ובעשורים האחרונים התעמק בזיכרונות ילדות פרטיים, בחוויית ההגירה ובסבל האנושי שמחוללת המציאות באזורנו. את אלה ביטא בדימויים סמליים, לא תמיד ניתנים לפיענוח, החוזרים וצצים בעבודות שונות". דליה מנור על יצירתו של דב הלר

  • שמלת האפר – שמלת רפאים

    שמלת האפר – שמלת רפאים

    "השמלה הריקה היא מעטפת גוף, קליפת אפר, העוטפת חלל ריק. מעטֶה האפר מעלה זיכרון של גוף ילדה שנשרף, שהתכלה. השמלה הריקה מהדהדת את הגוף הזעיר שנועד לשכון בו. היא מטלטלת וקשה לצפייה והופכת את הצופה לעֵד". דליה בכר על עבודתה של חנאן אבו חוסיין, "פוסתאן, שמלת אפר"

  • גילוי עיניים – מכתב

    גילוי עיניים – מכתב

    "הרי בסופו של דבר התצלומים שלך הם של לא מקום, של לא זמן. הם מראים, כל אחד ואחד מהם, את מה שמונח לפני העיניים תמיד, ורובנו לא רואים אף פעם. מי כסף, אדמת כוכבים. שם נהדר לתערוכה, יפה כמו הפריים שחולק איתה את השם הזה. מכאן, מהשם ומהדימוי, אני מבין איך את רואה את העולם, ומה את רואה בו. התמונה הזו מופלאה באמת". אבשלום סולימן על "מי כסף ואדמת כוכבים", סופי ברזון מקאי בגלריה של סטודיו משלך

  • מקימי מעפר דל: החול היהודי של דלות החומר

    מקימי מעפר דל: החול היהודי של דלות החומר

    מיד עם לידתה הפכה התערוכה דלות החומר למיתוס המכונן של האמנות הישראלית: הצטלבות התמות שעסקה בהן הפכה אותה לבלוקבאסטר. התערוכה, שהוצבה במוזיאון תל אביב ב־1986, עסקה בשאלות גנאלוגיות על בית האב של האמנות המקומית דייקא, הצברית, זו שקרתה בלי השפעה חיצונית 'ישירה'", ידידיה גזבר מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • על אודות הטריבונליזם

    על אודות הטריבונליזם

    "הפורמט כולל צורות מוסכמות של האשמה, שמיעת עדים, הטלת אחריות ופסיקה, ועל כן מבטיח פומביות ובעקבותיה השפעה פוליטית. הטריבונל כורך יחדיו את החוויות הסובייקטיביות של הנפגעים ומבהיר את הרלוונטיות הפוליטית הכללית שלהן". דניאל לויק שואל האם על אמנים להשתמש בפורמט בית המשפט? מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • הכיסא הריק באמנות הציור

    הכיסא הריק באמנות הציור

    "באופן דומה מטלטל אותנו ורמיר בציורו בין ריאליזם לבין סוג של יציאה או סטייה אל מעבר לכאן והעכשיו, בין מתן חשיבות לאותו ריאליזם חי ובעל המידות המסוימות הנתונות לאדם מסוים ולחלל מסוים, לבין החיפוש האינסופי אחר משמעות רבת פנים, אשר פורצת את שער הזמן המיידי". שלומי ללוש כותב על "אמנות הציור" לוורמיר

  • מאיר אגסי הציל את חיי: ניירות מ.א. 23 שנים אחרי

    מאיר אגסי הציל את חיי: ניירות מ.א. 23 שנים אחרי

    "עבורי, מאיר היה חייזר מופלא, שהושלך אל האדמה ונחת במקום שאותו היטיב כל כך לתאר מבפנים, ושנראה שלעולם לא יוכל להיות חלק ממנו. מי שמתאר את החבר'ה, לעתים בערגה, לעתים בסרקזם השמור לַמנושלים מרגע לידתם, חייב לעמוד בתוך המעגל ומחוצה לו בעת ובעונה אחת. ככה בדיוק הרגשתי אני כשפגשתי את הכתיבה של מאיר בשנים שלפני הגיוס – מתחת לאלונקה ורחוק ממנה שנות אור", דברים שנשא אבשלום סולימן ביום עיון לזכרו של מאיר אגסי ביולי 2021

  • המפלצתי יפה וגם דומה לתרנגולת

    המפלצתי יפה וגם דומה לתרנגולת

    "מאמר קצר זה הוא עדות לנאיביות שלנו בצעירותנו ומחווה לצל הנצחי הנודד של העיר הקנאית, הקשובה, האינטנסיבית, המעורפלת והמפתה הזו, ירושלים. קבוצת סלה-מנקה הייתה המטפלת, הדוג ווקרית והקורבן של ישות יפהפייה שפתחה בפנינו את השער לספר מיתולוגי וסודי של משלי חיות". דיאגו רוטמן על פסח סלבוסקי, פולקע, קוקה הכלבה וירושלים

  • עַיִן וְאַיִן: משמעות "הדיוקן החסר" בציוריה של יהודית אנגלרד

    עַיִן וְאַיִן: משמעות "הדיוקן החסר" בציוריה של יהודית אנגלרד

    "פעולת מחיקת העין מהדיוקן בציור היא פגיעה סימבולית בעצמי, בשלמות הגוף. זהו ייצוג של נכות, אובדן וטראומה, ומטרתו להעביר מסרים שעליהם אנסה לעמוד בהמשך. כשאנגלרד נותנת שם לציור הדיוקן ומגדירה את מצבה הנפשי, היא יכולה לשלוט בו ולקנות בעלות על הדימוי, גם אם זו בעלות מדומה". ד"ר דליה בכר על "עבודת האבל" של יהודית אנגלרד

  • אמנות, להבדיל: על תפקידה של האמנות בעתות חירום ובמצבי משבר

    אמנות, להבדיל: על תפקידה של האמנות בעתות חירום ובמצבי משבר

    "יש לשאול האם האמנות הישראלית מפגינה קושי להתמודד עם המציאות, להגיב במקום ובזמן? האם נדרשת פרספקטיבה של המציאות כדי לייצר דימוי תחליפי לה? האם אנחנו מזדהים כל כך עם הגורל הקולקטיבי שלנו כעַם ועִם ערכי המדינה והמאבק הקיומי שלה באופן שמאלחש ומקהה ביקורת עצמית? האם אנו גוזרים על עצמנו צנזורה עצמית? האם לנוכח המצב אנו בוחרים לשתוק?". הדס עפרת על תפקידה של האמנות

  • הפצע הסורי-אפריקאי

    הפצע הסורי-אפריקאי

    "אנחנו חיים בתוך מטאפורות. הן ממשיות יותר ממה שאנחנו מסכימים להבין. בין השאר כי הקיום שלנו הוא לא רק פיזי אלא גם פואטי, והוא בראש ובראשונה מדומיין. דמיון הוא דבר מאוד־מאוד מוחשי המתחולל בתודעתנו ובהכרתנו". מתוך דברים שאמרה הילה כהן-שניידרמן בכנס ״מקומנו״ בבית הספר לתיאטרון חזותי

  • A.R.T or T.N.T? אמנות בעידן של טרור

    A.R.T or T.N.T? אמנות בעידן של טרור

    "כל האמצעים כשרים ואין סגנון ביטוי אחד שעדיף על משנהו, ובלבד שהם מציעים מחאה ונחמה, מציאות ישירה או מציאות חלופית־כיפית. כל זאת בתנאי שהם מתנהלים על ציר של אהבה מול דרך הפחד שמציע הטרור". חיים מאור על אמנות בעידן של טרור

  • פני הדברים: בעקבות שיחה עם צבי לחמן בתערוכתו החדשה בעין חרוד

    פני הדברים: בעקבות שיחה עם צבי לחמן בתערוכתו החדשה בעין חרוד

    "המראה שמתגלה מהצד נושא איתו שרידים של קטסטרופות אקלימיות או גיאולוגיות. הריסות שחושפות שלדי בניינים שקרסו או לחלופין גושי בוץ גדולים שהתייבשו ונערמו זה על גבי זה. אלו ממוקמים בצדי פנים במצור, מקנים לפנים השלוות, בעלות החיוך הארכאי, הנתונות בגבולות המבט שמייצר הסד, ממד נוסף המתקיים מאחורי המעטפת". נעה מורדוך־סימונסון על צבי לחמן

  • ״בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ״: על גוזרת החלומות של יעל סרלין

    ״בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ״: על גוזרת החלומות של יעל סרלין

    "עבודותיה של סרלין אינן ניסיון לקבץ את השברים ולהתקין מהם כלי קיבול נאה לזיכרונות ולתחושת זהות, אלא מיפוי כואב ולפרקים מרהיב של הערימה, התל, ההריסות. ברגעים הטובים ביותר שלה היא מצביעה על השבר ועל הכישלון לכאורה של פעולת האמנות, המבקשת לתעד את השבר". אבשלום סולימן על תערוכתה של יעל סרלין "גוזרת החלומות"

  • ״ויזדהמו אנשים בתורתי״

    ״ויזדהמו אנשים בתורתי״

    "הדימויים אמנם מפלצתיים, אך הם עומדים בנינוחות על השולחנות. הספרים אמנם "מדממים", אך שלוליות אינן נקוות סביבם. זה אינו חלל של אלימות, תופת או נבואת חורבן, אלא חלל שה"אל־טבעי" נמהל בו ב"טבעיות" ואפילו באגביות". יונתן אמיר על דת, מדע ולאומיות ביצירתו של אסי משולם "מסדר הטומאה", מתוך גיליון 05 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • חוה ראוכר: הגירה כמצב נפשי וקיומי

    חוה ראוכר: הגירה כמצב נפשי וקיומי

    "ראוכר מדברת על תהליך עבודתה כעל 'התחברות', על כך שהיא חייבת להתבונן באובייקט במבט מדיטטיבי עד שהיא קולטת אותו ומתחברת אתו, עם הפנימיות שלו. ברגע ההתחברות כבר אין הבדל קיומי בינה לבין המודל. הם הופכים לאותה ישות – 'המהגרת', או 'האישה התלושה'". רות מרקוס על חוה ראוכר לרגל זכייתה בפרס בקי דקל לאמנית מצטיינת לשנת 2023

  • לאה אביטל: עירום

    לאה אביטל: עירום

    "יש שאלה כללית לגבי ארגון של משמעות, מעמדו של עושר ההרמזים הבזבזני הזה. מה לחשוב עליו? מה הוא מציע לפגישה האנליטית של אביטל עם גוף האשה?" תמר על עבודותיה של לאה אביטל

  • דודה הגידי לנו כן: על כינוי הגנאי "דודות" בקהילת האמנות בישראל

    דודה הגידי לנו כן: על כינוי הגנאי "דודות" בקהילת האמנות בישראל

    "במחלקות לאמנות 'דודה' הוא תמרור אזהרה פדגוגי שמוצב על ידי מרצים ומרצות שונים שמשרטט את השדה הסמנטי של המושג על ידי כך שהוא מבהיר מה ממש לא כדאי לסטודנטיםות להיות: חובבנים, מביכים, נדחפים, פתטיים, ייכנעס, לא רלוונטיים, לא צעירים, לא קוליים, לא בהקבצה של המקובלים, כי כאן זה לא מתנ"ס ואנחנו לא דודות". חנה פרוינד-שרתוק על המונח "דודות" ושדה האמנות, מתוך גיליון 03 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • כמובן שהקדמנו

    כמובן שהקדמנו

    "העלילה של "עד ארעי" נמתחת על פני המעבר מהבית למוזיאון, מתחזוקה לתצוגה, מהפרטי לציבורי ומהאישי לאידיאולוגי, כשבתהליך ניתכות הגדרות אלה אחת בשנייה, ועבודות האמנות חומקות מאחיזתן", קרן גולדברג מתוך מתוך גיליון 03 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • איך אמניות חיות? 

    איך אמניות חיות? 

    "בין שמדובר בהשתעשעות אירונית בפרדוקסים של השוק או בהתנגדות מיליטנטית אליו, העיסוק בכלכלת האמנות תופס מקום מרכזי בשיח האמנות עכשווית. אולם, בדברים הבאים ברצוני להתמקד דווקא בעובדה הידועה היטב – אך המדוברת פחות – שמרבית האמניםות מתקיימות רוב הזמן מחוץ לכלכלה הזאת או בשוליה", עלמה יצחקי מתוך גיליון 03 של המהדורה המודפסת של ערב רב