מסה

  • בערוגת בארי נחווה תיקון

    בערוגת בארי נחווה תיקון

    "ערוגת בארי צומחת, מחזיקה את עוצמתו של היומיומי. הצמחים הם צמחים מקומיים וחסרי ייחודיות בוטנית. הייחודי בהם הוא הניצולות שלהם, שמשכה את עיניה של הצלמת ואת נפשה של האוצרת. ערוגת בארי מציגה בפנינו פעולה יצירתית שהפכה את ההרס למחשבה, לערוגה, להזמנה". קרן סידי-לוי על מיצב ערוגות בארי במוזיאון הרצליה

  • יחפות במרחב(יה)

    יחפות במרחב(יה)

    "הגוף במרחב הקיבוצי המוקדם לא היה נתון במעטפת מגוננת של פנים דומסטי, אלא מאולף להתמסר לאוריינטציה התבניתית של מרחב הקיבוץ, לגריד של שביליו בין מוסדותיו המרכזיים. עודף הקרבה והאינטימיות בתוך הקבוצה אילצה את הגוף האישי לבלום את מבעיו ומחוותיו המיניות ולכווצם לקיום מחתרתי ומוסווה". טלי תמיר על התערוכה "יחפות" של רונית אגסי, דרורה דומיני ועידית לבבי-גבאי

  • אין כסף באמנות: פרק 1, חלק ד׳

    אין כסף באמנות: פרק 1, חלק ד׳

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בחלק ד' של הפרק הראשון מוצג מיפוי כלכלי בינלאומי של עולם האמנות

  • העובדות הידועות לנו

    העובדות הידועות לנו

    "היא מבקשת לעורר תהיה על גורל האדם והקיום האנושי תחת ההסדרה הגלובלית של מערכות החליפין וההמרה של המסמנים. על גורלו של האדם הפרטי – הסובייקט – בעולם שהכריז שאין בו צורך עוד, שחייו שווים כמידת השימוש והרווח שניתן לגזור מהם כסיפור". מנחם גולדנברג על תערוכתה של מאיה שמעוני

  • אין כסף באמנות: פרק 1, חלק ג'

    אין כסף באמנות: פרק 1, חלק ג'

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בחלק ג' של הפרק הראשון מוצגת התמונה הבינלאומית של התקציבים הציבוריים

  • אין כסף באמנות: פרק 1, חלק ב'

    אין כסף באמנות: פרק 1, חלק ב'

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בחלק ב' של הפרק הראשון מוצגת התמונה הבינלאומית ביחסים שבין שדה האמנות והפילנתרופיה

  • אין כסף באמנות: פרק 1, חלק א׳

    אין כסף באמנות: פרק 1, חלק א׳

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בפרק הראשון מוצגת התמונה הבינלאומית והכללית, שגם בה הנתונים "צלולים כמו בוץ"

  • חמש תערוכות של אמנות היוצרת את עצמה

    חמש תערוכות של אמנות היוצרת את עצמה

    "התערוכה "כשהדברים מתפרקים" במוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע מציגה סימולציות אמנותיות המייצגות התפרקות חברה ומדינה. יצירות התערוכה הן חלק ממשפחת יצירות היוצרות את עצמן המוצגות בחמש תערוכות. הן יוצרות את עצמן מתוך התמסרות לתהליכי טבע או באמצעות צילום פסיבי מוכוון מטרה"

  • כביסות

    כביסות

    "מורה שלא אהבתי אמר לי את הדבר הכי חשוב בחיי הכתיבה והקריאה שלי. הוא אמר: עד שאתה לא מבין משהו בשפת הילד שלך, לא הבנת כלום. ואצלי זה בדיוק ככה: אני קוראת וקוראת אבל עד שאני לא כותבת מחדש חלקים ממה שקראתי כך שהם יוצאים בשפת הילדה – אני בעצם לא מבינה כמעט כלום". חנה פרוינד-שרתוק מתוך האסופה "מתי הבנתי: טקסטים על מפגשים מכוננים עם אמנות" שתושק ברביעי 15.01 בת"א תרבות קריית המלאכה

  • המעשן הגדול: על הציור האטמוספירי של אבי סבח

    המעשן הגדול: על הציור האטמוספירי של אבי סבח

    "האווירה אופפת, חובשת את התוכן, את הפצע הסולידי. כיצד לדבר על ציור מעושן שאינו ציור של עשן? בעבודותיו של סבח, האווירה היא פנימית; היא מובנית בציור. ערפל, אובך או לובן מסמא – המזוהים בחוויה הרטינלית כהפרעה לראייה, ובהקשר הקוגניטיבי כסמל לערפול מוחי ואובדן חדוּת – הם תנאי ההפצעה של הציור ושל תכונות החומר", דלית מתתיהו על התערוכה "נוטה להישכח" של אבי סבח

  • זהירות: גבול לפניך!

    זהירות: גבול לפניך!

    "גם אם נקודת המבט של "גבולות" היא פנים־ישראלית, ומתמקדת באמפתיה מלאה ב"חווית המצור הישראלית", היא משליכה גם על הישות שמעבר לגבול, ומחזירה את המושג ללב הדיון", טלי תמיר על התערוכה "גבולות", מתוך גיליון 06 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • הביאנלה ה־60 של ונציה: הגירה וזרות הן הנראטיב המרכזי של ההיסטוריה האנושית

    הביאנלה ה־60 של ונציה: הגירה וזרות הן הנראטיב המרכזי של ההיסטוריה האנושית

    "הביאנלה ה־60 היא חלק מן ההיסטוריה האנושית של זרות והגירה על כל היבטיה, של מרידה, אי השלמה, של אמנות ילידית, של התייחסות לנדידת זרמים אמנותיים מן הצפון אל הדרום ומן הדרום אל הצפון, ושל אי שקט". יאיר ברק דן בתמות המרכזיות בביאנלה ה-60 בונציה

  • ראיה, נראות חזותית, ויצירת האמנות ששני פנים לה

    ראיה, נראות חזותית, ויצירת האמנות ששני פנים לה

    "באמצעות התבוננות רוחנית ביצירה מוזמן הנמען שלה להרהר באינקרנציה לא רק באמצעות התיאור הפיגורטיבי, אלא גם באמצעות אסוציאציה חומרית לגופו האוכריסטי של ישוע, אשר מגולמת בחיקוי אבן השיש, ומתאפשרת מתוך התבוננות בה". ימית רחמן־שרירא על היצירה "הבתולה של ניקולא רולן" של יאן ואן אייק

  • מהסטודיו הפרטי אל הסטודיו השיתופי

    מהסטודיו הפרטי אל הסטודיו השיתופי

    "שיתופיות סותרת את התפיסה הרומנטיציסטית של היוצר הגאון, ואת ההילה שנרקמה סביב הסטודיו של האמן כמרחב אוטונומי ופרטי. התהליך השיתופי, הבינאישי, מעוגן עיונית באסתטיקה ההתייחסותית. אמנים מבקשים לפרוץ דרך ולשלב את האמנות העכשווית בחיים ולא למדר אותה בחללי עבודה ותצוגה". הדס עפרת על קבוצת סטודיו שיתופי

  • ריטריט אפסילון

    ריטריט אפסילון

    "בסופו של דבר, אי אפשר לדעת בבירור מי זה מי ומה הופך למה, ובכל זאת מרגישים שהכל מושמע בשידור חי ונקלט בסתר. המלל אינו מופנה לקהל, אינו מבקש להיות ברור ברמה התקשורתית או הרעיונית, ובכך מזמין האזנה חטטנית. דרך הציתות מתגלה האופי האמיתי של הקשבה לצלילי הרחוב ולשיחות הזולת: שילוב של זיהום רעש ומציצנות". דורון פייסיק על התערוכה "אפסילון"

  • אמניות בתקופת המנדט – תחילת המודרניזם באמנות בארץ ישראל

    אמניות בתקופת המנדט – תחילת המודרניזם באמנות בארץ ישראל

    "בשנות ה־20 גדל מספר הנשים שיצרו בארץ ישראל. במקביל החלו להגיע מאירופה נשים שהביאו אתן את רוח "האישה החדשה" – אישה עצמאית ובעלת מקצוע, שהוכיחה את עצמה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ולכן ראתה את עצמה שווה בכל לגבר. איתרנו במחקר לספר למעלה מ־80 אמניות שפעלו בתקופת המנדט. זו כמות שמפריכה את הטענה המוכרת אך השגויה שלא היו אז הרבה אמניות". רות מרקוס על נשים אמניות בארץ ישראל בתקופת המנדט

  • מהכוח אל הפועל – אתרים של אידאולוגיה מרובדת

    מהכוח אל הפועל – אתרים של אידאולוגיה מרובדת

    "ברלין מגלה את עצמה דרך הארכיטקטורה המוצגת במניפסטו כמעשה טלאים, מכילה בו־זמנית ניגודים חריפים שמוסיפים להתקיים זה לצד זה גם כשהאידאולוגיות שאותן הם מייצגים כבר עברו מן העולם. השיטוט בחלל התערוכה משול לשיטוט בעיר, ובשניהם החוויה המיידית אינה מספקת את מלוא המידע". דורי בן אלון על תפקיד המרחב במיצב הווידאו "מניפסטו" של יוליאן רוזפלדט, מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • איך יודעים לראות?

    איך יודעים לראות?

    "הפסל הוא תלת ממדי, אנחנו אמורים ללכת מסביבו, לעמוד מולו, ללכת הצידה ואחורה, הוא מכריח אותנו להיות פעילים פיזית. ואם ניקח את הרדוקציה הזאת, את הדבר המינימליסטי הזה, נוכל לטעון שפסל הוא בעצם פעולה: המופע שבו אנו הולכים מסביב, התנועה של האדם הזז סביב הפסל הדומם. בעצם הגוף שלנו עושה פעולה שהיא חלק בלתי נפרד מהדבר שאותו היא מקיפה, והיא הסוף של התנועה שמשלימה את הפסל". כנרת חיה מקס על פעולה של אלה ליטביץ מתוך תערוכה קבוצתית מצטברת בגלריה החיה בירושלים

  • בין הנראה לבלתי נראה

    בין הנראה לבלתי נראה

    "ב-"פרויקט השבת", המרחבים המקוטעים מצביעים על המחסום התנועתי, על הבינאריות המחשבתית שמבקשת לבדל, למסגר ולהשהות. ואם כך, האם תוכל להתקיים אינטראקציה אנושית לולא אותם מחסומים וגבולות, נראים ובלתי נראים?" גל חוברה ברגמן על "פרויקט השבת" של נירה פרג

  • על הדרך, בדרכה של חיותה בהט

    על הדרך, בדרכה של חיותה בהט

    "התפיסה העצמית של בהט היתה של אמנית טוטלית, ובמובן זה לא האמינה באבחנות מגדריות. לא עלה בדעתה הצורך ליצור אלטרנטיבה שתהווה לה בסיס נשי בשדה האמנות. הדומיננטיות הגברית שלטה במערכת האמנות כולה, ברמות הניהול, ראשי המוזאונים, איוש ועדות פרסים, ולא פחות חשוב, רשתות חברתיות גבריות הדוקות שאיישו קבוצות אמנים. העמדות שהוערכו כחשובות ונקשרו ליוקרה הגבוהה ביותר נתפסו כמיוצגות באופן הנכון על ידי גברים". גליה בר אור על עבודתה של חיותה בהט, לקראת אירוע לזכרה במשכן לאמנות בעין חרוד