דעות

  • תמורה שמימית במקום תמורה חומרית

    ״אם אמנית או אמן כלשהם התבלבלו לחשוב, שאולי גם דעתם צריכה להיחשב במסגרת המשא ומתן שבו הם לא מקבלים דבר, מגיע החוזה המצורף לקול הקורא ומבהיר שלא. כשלא זכאים לכלום, הכוונה היא ממש לשום דבר. לא לתשלום, לא לזכויות בסיסיות ובוודאי לא להבעת דעה״. יהונתן משעל בביקורת על הקול הקורא שהוציאה לאחרונה עיריית ירושלים

  • אמנות בזמן קורונה

    ״כשיוקלס התיקה את עבודות התחזוקה למוזיאון והפכה אותן לאמנות, היא למעשה הצביעה על הפן הממסדי שמייצר את ערכן של פרקטיקות חברתיות. אכן, ׳אמנות התחזוקה׳ פעלה לאור התיאוריות הפמיניסטיות שביסודן עומדת התובנה ש׳אמנות׳, וכמוה גם ׳עבודה׳, נוצרות תמיד בכפוף לתנאים של מי עושה מה, למי, ובאילו תנאים זה קורה״.

  • יותר מדי מהעין הכי כחולה

    "סביב אספי ונופר מתהווה שיח גלריה. 'נופר בואי נלך' הוא אומר לה, אבל היא תופסת מקומות ישיבה. אוצרת הגלריה משוחחת עם האמן. עיקר השיחה נסובה סביב השאלה אם ציור הוא מדיום מת. למה שאספי יכה את אלעד רוזן? אלעד רוזן הוא דימוי למשהו? איך יודעים במכות להפסיק לפני שגורמים נזק בלתי הפיך מדי? מדיום הציור מת?" ג'ייסון דנינו הולט בסיפור קצר

  • שחרור הגוף, האדמה והאלוהים

    דוד שפרבר על יצירתה הפמיניסטית, הדתית והחלוצית של האמנית היהודיה-אמריקאית הלן אילון, שנפטרה לאחרונה מקורונה

  • אמן + סטודיו = בדידות

    ״אמנים עוסקים בסטודיו שלהם בתהליכי ההמרה הללו, במטמורפוזה. בשינוי הדברים, החומרים והרעיונות. אך בו בעת הם עסוקים בהעלמת העדויות לתהליכים הללו של השינוי; בשאיפה להוציא מהסטודיו דברים בעלי ערך גמור, סופי, אחר. הסטודיו הוא אם כן מקום לטשטוש עדויות, למחיקת עקבות, לווידוא הריגה״. יוסף קריספל על בדידות ועל חוויית האמן בסטודיו בימי שגרה ומגיפה

  • שיבושי לשון: הדיון האמנותי והתמודדות עם צנזורה בישראל

    ״כך, בהינף קולמוס, הופכים אוצרים זרים לחשודים וצנזורים למתמודדים. צוקרמן רכטר מציינת שבתערוכות קודמות של שיבלי היו אוצרי התערוכה וכותבי הטקסט ישראלים. אולם, בהווייה הפוליטית בישראל, הוצאה מחוץ לגדר של אוצר זר יכולה להתפשט בקלות אל אוצרות ואוצרים, אמניות ואמנים מקומיים״. עמי שטייניץ מגיב לספר ״אוצרות עכשווית בישראל, 1965-2010״

  • מוזיאון 404

    משבר הקורונה חושף את הנוכחות הדיגיטלית הדלה עד כמעט לא קיימת של המוסדות המוזיאליים בארץ. ייצור תוכן מקוון ואיכותי הוא חובה מוזיאלית גם בימי שגרה, קל וחומר בתקופת משבר. על המוזיאונים בישראל להקים מחלקות דיגיטל כמקובל במוזיאונים הטובים בעולם

  • שיעור לבתים

    "האמנות קוראת אותנו להאזין למצבי הדומם של הבריאה. אך עלינו לפרשה כראוי: אנו נקראים לשמוע את המראות, להאזין – מבעד למצבי העיוורון של ההומניזם". גלילי שחר על ציוריה של גליה אורי

  • מדד הבננה

    מה עושה יצירתו המדוברת של האמן מאוריציו קטלאן, שמורכבת מבננה שהודבקה לקיר במסקינג טייפ, ומה ניתן ללמוד ממכירתה בשלושה עותקים בסכום עתק?

  • הלוואי שאחיה לראות תערוכת אמנות מעניינת

    ״נדמה שהיום אמנים חוקרים הכל חוץ מיצירתיות. כמעט שלא תמצאו בשתי הביאנלות עבודה שהמילה ׳מחקר׳ לא מופיעה בטקסט הנלווה לה. זה מפתח הדברים. אמנים הפכו לחוקרי מעבדה – פוליטית, חברתית, מדעית, ביולוגית, אנתרופולוגית, ווטאבר – והגלריה או המוזיאון נעשו לבמות מחקר, כתבי עת ובעיקר מגזינים, כאלה שמצטלמים היטב״. יוסף קריספל על הביאנלות בוונציה ובאיסטנבול

  • רוברט יקר, איך מסבירים כאב או רוחות רפאים?

    "כשמלטפים את דפי ספרי הצילום שלך אפשר לפגוש את רוחות הרפאים שלך. אתה סוחב אותן איתך מספר לספר, מקדיש להן עבודות, לפעמים חושף את נוכחותן. אני יודעת שיש רוחות שאתה שומר לעצמך", אילנית קונופני סופדת לצלם הוותיק רוברט פרנק

  • אמריקה נראית קודרת מבעד למצלמה

    ״רוברט פרנק, שמת בשבוע שעבר בגיל 95, היה משנה עולמות שהביא את הצילום לנקודת מפנה (ושבר) שלאחריה השתנה הכל. והוא עשה זאת לפחות פעמיים״. יאיר ברק סופד לצלם הוותיק שנפטר בשבוע שעבר

  • מופע של חירות, לא צנזורה

    ״תערוכתה של תמר הירשפלד נועזת ופרועה באופן שמקשה לצייר את המוזיאון כממסד מגביל ומצנזר״. האוצרת ענת דנון סיון מגיבה לביקורת של נטלי לוין

  • שני זרמים זהים בציור הישראלי

    הן אסכולת הציור הפיגורטיבי-ריאליסטי והן האסכולה הקונספטואלית שרווחת באקדמיות בארץ מבוססות על קונספציה מוקדמת ששולטת על מהלך הציור, מגבילה ומרסנת אותו, ומונעת מהציוריות לפרוץ קדימה. אדם ליף מגיב למאמרו של יונתן אמיר על הציור הריאליסטי בישראל

  • יהודה ויזן וערגתו לבורגנות הנכונה

    "לויזן מפריע שהבורגנות הישראלית אינה "שמרנית" מספיק דווקא, ומשמעות הדבר בדר"כ, אינה דבקה מספיק באושיות תרבות המערב המהוגן, ובעיקר זו הנוטה לאי הבריטי הישן והטוב. הו, כמה משמים, ואולי מוטב: הו, כמה בורגני". רונה ברנס בהערה ליהודה ויזן

  • אמן, אקטיביסט, נביא

    ״כמספר סיפורים ופרפורמר, הצליח יורם להקסים כל אדם ביצירתיות ובכוח הדמיון שלו. סיפוריו לוו בצילומים, מאכלים, עזרים והמחשות והיו למעשה חוויה רב-תחומית, באמצעותה הצליח לבטא עמדות ורעיונות מהפכניים ונבואיים המשלבים נושאים כבדים ומורכבים בקלילות והומור״. נועם כוזר סופד ליורם אמיר, שהלך לעולמו בשבוע שעבר

  • "החוכמה היא לביים כשזה נראה טבעי" – ורנר בראון, 1918-2018

    "בחירתו של בראון במדיום הצילומי נבעה מאופיו חסר המעצורים ומחיפושיו אחר אתגרים חדשים", רונה סלע סופדת לורנר בראון, מחשובי הצלמים בישראל, שנפטר השבוע בגיל מאה

  • ברבריות שלטונית, צנזורה ואמנות רדיקלית

    "צנזורה של 'ארכיון צנזורה' היא מהלך אבסורדי, שהוליד התנהלות בעייתית. הבחירה של מארגני התערוכה להיעזר בייעוץ משפטי מובנת. ואולם, כל תערוכה שמבקשת לעסוק בצנזורה ברצינות לעולם לא תוכל להתקיים בחסותו של ייעוץ משפטי זהיר". על השתלשלות פרשת "ארכיון הצנזורה" בתערוכה "ברבריות"

  • ציונה שמשי ז"ל, הרהורים ראשונים

    "ציונה שמשי צברה עשרות שנים של פעילות בשדה האמנות והתרבות בישראל, ונפרדה מהעולם בעיר התוססת תל-אביב. אני מזהה תואם מופלא בין דמותה של ציונה, היוצרת המעורבת, לבין העיר שבה בחרה לחיות וליצור". טליה טוקטלי סופדת לאמנית הרב-תחומית ציונה שמשי, שהלכה באחרונה לעולמה

  • שני שדות, שתי חלקות

    "דנציגר פעל לשיקום וריפוי, בדומה לנטיות השמאניסטיות של בויס, אך הוא רחוק וזר מן הסוגיות החקלאיות שהתערוכה במוזיאון פתח-תקווה עסקה בהן. דומה הוא ללורנס איש ערב – פרא-אציל הדוהר בערבות הנגב, אך תמיד ידבק בו קמצוץ של רומנטיקה אוריינטליסטית". טלי תמיר מגיבה למאמרה של אירית סגולי "עקדת יצחק"