ביקורת

  • פני השטח של החוויה הדתית

    הדיסוננס שמאפיין את ציוריה של הילה קרבלינקוב, נוגע בדילמות שמעסיקות את העולם הדתי לנוכח הכלכלה, הטכנולוגיה והחיים המודרניים.

  • עבודה בעיניים

    חוסר אחריות בתערוכה קבוצתית במוזיאון פ"ת, תצלומי תאומים ודילמות מופרכות בגלריה חזי כהן, חזרה לרגע אחר בצילום במוזיאון ת"א, וסוגים שונים של מחאה במוזיאון על התפר בירושלים.

  • הדרך לשום מקום

    סרטם של אבנר פיינגרט ומכבית אברמזון "מטאדור מלחמה", שיוקרן לראשונה בפסטיבל "קולנוע דרום", מבטא כשל תודעתי בניסיון לקבוע עמדה חד משמעית או חד ממדית לנוכח המציאות – חוסר וודאות אופטי כמטפורה לעיוורון מנטלי.

  • טעון תיקון

    בתערוכה הקבוצתית "ירוק עד" המוצגת בבית אבי חי בירושלים, אפילו העבודות הפוליטיות במובהק נבלעות ומקבלות מבע לא רדיקלי.

  • על דברים והיעדרם

    פיסות גוף מבצבצות מתוך קירות, ראשים מציצים משולחנות וישבנים מכיסאות, תינוקות נטמעים בכדורים ופנים מוטבעות באקווריום. על עבודתה של יעל דוידס.

  • מצב המושלכות הבסיסי

    "באמנות העכשווית תהליכי הייצור עצמם מהווים אידיאה, והם עומדים במקומה של הרמוניה עליונה, חסרים מקום ומנועים מכל התחייבות לזמן או לשפה קונקרטים". על אורי ניר, גיא בר אמוץ ומשל המערה.

  • המציצה על המציצן

    יצירתה של יפעת גלעדי נשענת על היופי החזותי בכדי להרוס אותו, לחשוף את הפרוורסיה ולהראות כי מאחורי העריכה המגמתית עומדת תפיסת עולם קיצונית, מנוכרת ומפחידה.

  • קץ ואידיאולוגיה

    אף אחת משלוש תערוכות המועמדים לפרס גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר לשנת 2010 המוצגות כעת במוזיאון ת"א אינה תערוכה גרועה, אולם כולן מאכזבות למדי.

  • אמנות כמייצרת קהילות

    התערוכה "אורות מציון" במוזיאון פתח-תקוה יצרה, ולוּ לרגע, חריגה חגיגית מהמציאות, אשר תמשיך להדהד כהצעה אמנותית-חינוכית.

  • היהודי שבתוכי

    היהדות שהמוזיקאי דניאל קאהן מדבר עליה היא יהדות קוסמופוליטית, והפוליטיקה שלו – פוליטיקה של זהות גלותית. זו זהות שלא מגדירה את גבולותיה לפי גבולות של אדמה, ידע, או מעשים, אלא לפי מהות פנימית, רגשית. האופציה הזו היתה נוכחת בגאון פעם – לפני 48'. בישראל 2011 צריך מישהו מבחוץ כדי להזכיר שהיא יכולה להתקיים.

  • בדרך אל האמנות

    "כל ניסיון לחשוב את מוסללה צריך להביא בחשבון מחווה של מעבר-דרך, שכן מוסללה היא אולי, בראש ובראשונה, היות-בדרך, היות-במסלול, מסלול שצריך לצעוד בו. מוסללה איננה דבר-מה המתרחש בפשטות "בתוך" מוסררה, אלא הצעידה במוסללה היא אחד האופנים של היעשות מוסררה למקום".

  • על טלטול וסלסול

    השאיפה שסרטיהם של יוסי עטיה ואיתמר רוז יהיו אסתטיים יותר, ושתצלומיו של שי קרמר יביעו עמדה פוליטית כלשהי, מחמיצה הן את האסתטיקה המיומנת והמחושבת של הראשונים והן את העמדה הפוליטית הברורה של השני. תגובה לגדעון עפרת.

  • בוסר הבנים ושיני האב

    "יש לנו יותר מדי אמנים! יש לנו יותר מדי אמנות! אינפלציה אמנותית זו היא ורק היא אחראית למצב בו הפכו המסעות בתערוכות סוף-שנה ובין הגלריות הפטרייתיות של דרום תל-אביב, על שלל המטאוריטים שזה אך נולדו, מאירים ונופלים באחת – למסעות ייסורים". דברים שנאמרו בפתח יום-עיון ב"שנקר" בנושא "הדור הבא: תרבות צעירים בישראל"

  • הדור שלכם

    הדור שלנו מואשם שהוא נטש את הערכים לפני שחווה אותם, כי הוא לא יכול היה בכלל לחוות אותם. אתם, לעומת זאת, נטשתם את הערכים למרות שכן חוויתם אותם, או לפחות יכולתם לחוות אותם. אבל כדי להצדיק את מצבכם הנוכחי, אתם קוראים לתהליך שעברתם "התפכחות". דברים שאמר עפרי אילני בכנס תרבות הצעירים בשנקר.

  • מעולם לא היינו צעירים

    "משמעותה של העכשוויות היא קיבוע של מצב, הווה, ממנו לא ניתן לחרוג. לפיכך השאלה אינה מדוע האמנות הצעירה אינה מוצלחת אלא כיצד ניתן להיעשות צעירים ולמרוד בהווה המתמשך". דברים שנאמרו בכנס "תרבות הצעירים" בשנקר.

  • המחווה של הערבוב

    "אין לנו צורך באמנות על פוליטיקה, על הכיבוש, על האפרטהייד, על הון-שלטון ועל הרס החיים בעיר, המוצגת בביאנלות ובמיטב הגלריות. אנו זקוקים לאמנות פוליטית שנוצרת בצורה פוליטית, שלא משתתפת באפרטהייד, שעוברת על חוקיו הגזעניים, שנאבקת נגד שלטון ההון ובונה את העיר והקהילה". דברים שנאמרו בכנס תרבות הצעירים בשנקר.

  • טרומפלויי של אמנות

    "התשובה לשאלה חיותה וחיוניותה של האמנות איננה מצויה באמנות פוליטית, אלא באמנות חופשיה מאינטרסים המסוגלת לייצר חוויה רוחנית המיתרגמת לאחריות מוסרית של האידיבידואל. מי שמוסגלות לתמוך במהלך כזה הן הגלריות הקטנות והעצמאיות". דברים שנאמרו בכנס "תרבות הצעירים" בשנקר.

  • המוות הנוכח בטבורם של החיים

    תערוכה קבוצתית בגלריה הרצל 121, בן הגרי בגלריה רוזנפלד, נעמי לשם ואפרת שלם בחלל החדש של גלריה חזי כהן, והערה אחרונה על התערוכה בקונטמפוררי.

  • דרכים של תשובה

    "דווקא במקום הקרוע מדקדוקיה המגוננים של שפה, מהאינטימיות הבעלתנית של הצללה המכוננת סוד ומסווה – דווקא שם, במקום המגלם למעשה וויתור מוחלט על האמנות – החל מעשה יצירתה של שולה קשת". שבא סלהוב וצדוק עלון על יצירתה של קשת, המוצגת בגלריה זימאק ובבית "אחותי".

  • פיקוח נפש

    בעבודתה של עינת עמיר Enough about you, הצופה נתון במאבק בין עצמאות המוחלטת להפיכתו למושא צפייה חסר שליטה הנתון למניפולציות של האמנית.