ביקורת
זמן החוזר לחיים
- שני ורנר
- 22/10/2012
בסדרת עבודות וידאו מחושבות ומתוחכמות מצליח דיוויד קלרבו לאתגר את גבולות הזמן, להפוך אותו מדבר מופשט וערטילאי לדבר קיים, ויזואלי, משהו שכמעט אפשר לגעת בו.
בודהה בורגר
- יונתן אמיר
- 22/10/2012
"צפיפות החומר", תערוכת אמנות הודית עכשווית במוזיאון ת"א, היא דוגמא לתערוכה לאומית רלוונטית ומעניינת שמצליחה לגעת בסוגיות טעונות ללא כובד ראש עודף.
אמן העיר
- דורית ארגו
- 14/10/2012
בעוד שארס פואטיקה מרוממת את האמנות לשיאים של זיכוך, בתחום הפוליטי התמכרות לעיסוק בעצמי מובילה לקיבעון. הן בעולם האמנות והן בעולם האקטיביזם, האיחוד בין טיעון פוליטי לבין ייצוג עצמי יוצר תמונת עולם בעלת תוקף מוסרי ללא קשר למציאות, ולמעשה כתחליף לה. מחשבות בעקבות פרויקט "אמנית העיר".
לפרק את זידאן
- אפי וייס
- 07/10/2012
באופן פרדוקסלי, הסרט "זידאן-פורטרט של המאה ה-21" נדרש לטכנולוגיה המתקדמת ביותר כדי להתקרב, לבודד ולפורר את הדימוי, ולייצר חוויה ראשונית שעל גבול הפרימיטיביות.
קוסטא דחיותא
- דוד שפרבר
- 05/10/2012
פרויקט "סטודיו משלך" מהווה ביטוי לאקטיביזם פמיניסטי החותר לשדה אמנות פתוח, בין-תרבותי ושוויוני יותר.
סוף ידוע מראש הממאן להגיע
- יונתן אמיר
- 29/09/2012
תצלומיו של יורם קופרמינץ, המתעדים את אמו במחלקה הסיעודית, מציגים יופי בוער ומכאיב ובהייה בתחפושת של שלווה.
שימוש מודע במבט
- דוד שפרבר
- 21/09/2012
עבודותיה של פטמה אבו רומי המוצגות במוזיאון האסלאם בירושלים מייצרות פרשנויות שונות החותרות אלה תחת אלה, אך הן עוסקות בנושאים שחוקים ושגורים ורובן לא מפתיעות או חדשניות.
הטראומה במערבולת של השלמה
- מתי שמואלוף
- 20/09/2012
דברים שנאמרו ביום עיון לרגל נעילת תערוכתו של אליהו אריק בוקובזה "במקום הזה" במוזיאון בר דוד שבקיבוץ ברעם, מאי-אוגוסט 2012 היצירה של אליהו אריק בוקובזה הינה חגיגה שמחה, עליזה וגאולית, טראומתית, מאיימת, דחויה וחסרת פשרות. קריאה פוליטית, חברתית ופסיכולוגית, תגלה את הקריאות האמביוולנטיות המתרחשות בו בזמן, קורעות את היצירה ומותחות אותה בין שני הקטבים הללו. […]
תורת הנסתר
- יונתן אמיר
- 15/09/2012
תמר הרפז יצרה מיצב וירטואוזי החולש על חלל התצוגה והופך אותו לספק סט תפאורה של סרט וספק חלום, ולמעשה ניסיון לצעוד על הגבול הפרוץ בין השניים.
סתיו מלאכותי
- יונתן אמיר
- 10/09/2012
שחר יהלום מציגה חילופי עונות מהונדסים כמטאפורה לתהליכים אמנותיים, אולם מכלול העבודות בתערוכתה אינו מתגבש להצהרה עקרונית ונותר כאוסף נסיונות אקראי שכונס לרגל נסיעה.
אירוע אמנות
- יונתן אמיר
- 04/09/2012
תערוכתם המשותפת של תדאוש קנטור ויוזף בויס במוזיאון ישראל מדגישה את הצדדים הפלסטיים בעבודתו של יוצר התיאטרון, ואת הצדדים התיאטרליים בעבודתו של האמן החזותי. פסליו המונומנטליים של בויס, לעומת זאת, מדגישים דווקא את חשיבותו כתיאורטיקן ולא כפסל.
אגלמה פרושה
- דר' קציעה עלון
- 04/09/2012
את עבודותיה של גילית פישר ראיתי רק בהבהובים עד לשלוש תערוכות: תערוכת היחיד המרשימה בסדנאות האמנים "לפני 1 מה את סופרת?" (אוצרות: ורד זפרן גני), התערוכה הקבוצתית "שפת סבכים" ב"מרחב לאמנות", שם הציגה יחד עם רוני אלוני ותמר מסג (אוצרות: דלית מרחב), והתערוכה הקבוצתית העכשוית שהיא מציגה יחד עם הילה עמרם ונעמה הרפז "אבן בלב" […]
מדוע עננים תלויים עוד על ראשך?
- תומר גרדי
- 29/08/2012
"אריק בוקובזה לא ירד לארכיון כדי לעלות ממנו דימויים של פליטי כֻּפְר בִרְעִם. לא צריך לרדת לארכיון בשביל זה. הוא ירד לארכיון כדי להעלות ממנו תמונות שלכם. שלנו. את התמונות שלנו אנחנו לא יכולים לסבול".
פרט / חוליה
- נועה ליברמן
- 29/08/2012
המרחב האדריכלי הוא בעצם נסיון לסמן גבול, לתחום שטח. מחשבות בעקבות ביקור בתערוכה "מרחב תמותה" בגלריה אלפרד.
רומן זאיר
- יונתן אמיר
- 29/08/2012
באוצרות של בועז ארד, כמו באמנות שלו, הפניית המבט לאפריקה משמשת בסופו של דבר לצורך התבוננות במראה.
מוזיאולוגיה כתכלית בפני עצמה
- יונתן אמיר
- 07/08/2012
תערוכה קבוצתית בגלריה חזי כהן מתייחסת לאילנות יוחסין אמיתיים ומזוייפים של חפצי אמנות, מקומות ומצבים.
עיפרון איפור מאיים ופוגעני
- שני ורנר
- 04/08/2012
בין שלל עבודות סטודנטיאליות בוסריות ומשמימות המוצגות בתערוכת בוגרי בית הספר מנשר, מבליחים פה ושם קולות מעניינים ומבטיחים.
"אֲנָא נַפְשִׁי כְּתַבִית יְהַבִית"
- דוד שפרבר
- 30/07/2012
תערוכתו של חיים מאור "הם אני" פורעת את גבולות האני כמהות סגורה, ומציגה את האמן כאחד ממבטאיה המובהקים והמורכבים של זהות כמסגרת דינמית שנוצרת תוך חתירה בלתי פוסקת כנגד גבולות.
אל תעלו אמנות לפייסבוק, כל הערסים יבואו
- אורטל בן דיין
- 25/07/2012
גם אם ציוריה של זויה צ'רקסקי נועדו להעביר את הצופה מהלך רפלקסיבי וביקורתי – הם אינם מתפקדים ככאלה. "איציק" הוא עדיין חפץ שמתפקד כדימוי אוריינטליסטי לכל דבר. האיציק הקונקרטי, החי והנושם – בציור של צ'רקסקי כמו במציאות – נשאר בגבולות השווארמה.