ביקורת

  • Ad Absurdum

    יצירתם של יוחאי אברהמי ודורון תבורי מבטאת נסיון מרענן להעניק מחדש מקום ראוי לאמנות פוליטית מעמיקה, שכמושג תרבותי נמחקה ממילונה הפעיל של החברה הניאו-ליברלית.

  • כמה סטרא

    תערוכה קבוצתית חדשה עוסקת במקומו של השטן באמנות. היא מציגה את יד שמאל כתמונת ראי מעוותת של הצד הימני הצייתן והמהוגן, המהווה סמל למעמדה של יצירת האמנות כתוצר של פיצול – שבר הנובע מהתנגדות פנימית.

  • אסתטיקה של שאריות

    בתערוכה "עומקם של פני השטח" אברהם אילת מציג בפנינו אסתטיקה של פוסט טראומה ומציע לה פרשנות אלסטית, הנמתחת לאינסוף.

  • אמנות פלסטינית מתנגדת

    "ישראלית אחת מצטטת ישראלי אחר, ושניהם תוהים כיצד אפשר לתרגם אמנות פלסטינית לשפתם הם, שפת האמנות האוניברסלית, שאינה ישראלית (חס וחלילה!) ובשום פנים ואופן אין בה סממנים כוחניים ודכאניים". תגובה לביקורת של גליה יהב בעיתון "הארץ".

  • שכונת חיים

    תערוכתו של מאיר טאטי, פרי שיתוף פעולה עם תושבי שכונת ג'סי כהן בחולון, מבקשת לשלב את הביקורתי ואת הקהילתי. לפעמים זה מצליח ולפעמים קצת פחות.

  • המנגנון

    הצילום של ינאי טויסטר נוצר מתוך הנחה שאת הפוליטיקה של הנוף במאה ה-21 אי אפשר להבין מבלי לעסוק בפוליטיקה והטכנולוגיה של הצילום, ואת הפוליטיקה של הצילום אי אפשר לפענח מבלי להתייחס לפוליטיקה של הנוף.

  • משחק רמזים אקסקלוסיבי

    התערוכה של גיא זגורסקי מפגינה שליטה חומרית מרהיבה ובניית דרמה בחלל, אולם מתקשה להתרומם מעבר לאפקט ההפתעה הראשוני.

  • שגרתה של הפנטזיה

    עבודות רבות בתערוכה Re:visiting Rockefeller מבקשות לחתור תחת השיטה המוזיאלית ומוצגיה, אולם את התערבותה של אמנות עכשווית בין פריטי העבר המאובקים ניתן לראות גם כשיעור בענווה.

  • סוכנים כפולים

    התערוכה הקבוצתית "עובדים מצטיינים", המוצגת במוזיאון פתח תקווה, כוללת עבודות אמנות שיצר צוות ההדרכה במוזיאון, ומעוררת שאלות מטרידות על תפקיד האמן ומעמדו.

  • תערוכת מתכונת

    בהתבוננות בעבודותיו של דיוויד קלרבו נחשפים רמזים לכך שהמראה המוקרן על המסך אינו בדיוק מראה המציאות והזמן המופיע בתצלום הוא למעשה זמן מלאכותי, ואלמלא היינו בשנת 2012, אחרי למעלה ממאה שנות קולנוע ומאה ושבעים שנות צילום, זו יכולה הייתה להיות חדשה מרעישה.

  • מחאה שקטה

    בתערוכה במוזיאון וויטני בניו-יורק, מנסה גם שרון הייז לפרק את המושגים פוליטיקה, היסטוריה ואהבה. רק חבל שבמקום אמירה חתרנית יוצא לה קול ענות חלושה עטוף בצלופן שכלתני.

  • סלון חבר

    תערוכה מחקרית על חינוך ואמנות דורשת זמן ומשאבים, חשיבה ממושכת, הפקה גדולה וכאב ראש רציני, ולמה להשקיע את כל אלו אם אפשר לקבל בחינם תערוכה מוכנה הישר מהכיתה, ולתרץ זאת בעניין ביקורתי במוסדות לימוד.

  • זמן החוזר לחיים

    בסדרת עבודות וידאו מחושבות ומתוחכמות מצליח דיוויד קלרבו לאתגר את גבולות הזמן, להפוך אותו מדבר מופשט וערטילאי לדבר קיים, ויזואלי, משהו שכמעט אפשר לגעת בו.

  • בודהה בורגר

    "צפיפות החומר", תערוכת אמנות הודית עכשווית במוזיאון ת"א, היא דוגמא לתערוכה לאומית רלוונטית ומעניינת שמצליחה לגעת בסוגיות טעונות ללא כובד ראש עודף.

  • ברי מזל

    "'ברי המזל' הם אלו הכלואים מתחת לשכבת הכרומו, משומרים היטב בשיא יופיים, ולרוב מעיניהם ניבטים הרהור ורפיון". על תערוכתו של אריק מירנדה 'The Luckiest People in the World' בגלריה חזי כהן.

  • אמן העיר

    בעוד שארס פואטיקה מרוממת את האמנות לשיאים של זיכוך, בתחום הפוליטי התמכרות לעיסוק בעצמי מובילה לקיבעון. הן בעולם האמנות והן בעולם האקטיביזם, האיחוד בין טיעון פוליטי לבין ייצוג עצמי יוצר תמונת עולם בעלת תוקף מוסרי ללא קשר למציאות, ולמעשה כתחליף לה. מחשבות בעקבות פרויקט "אמנית העיר".

  • לפרק את זידאן

    באופן פרדוקסלי, הסרט "זידאן-פורטרט של המאה ה-21" נדרש לטכנולוגיה המתקדמת ביותר כדי להתקרב, לבודד ולפורר את הדימוי, ולייצר חוויה ראשונית שעל גבול הפרימיטיביות.

  • קוסטא דחיותא

    פרויקט "סטודיו משלך" מהווה ביטוי לאקטיביזם פמיניסטי החותר לשדה אמנות פתוח, בין-תרבותי ושוויוני יותר.

  • סוף ידוע מראש הממאן להגיע

    תצלומיו של יורם קופרמינץ, המתעדים את אמו במחלקה הסיעודית, מציגים יופי בוער ומכאיב ובהייה בתחפושת של שלווה.

  • שימוש מודע במבט

    עבודותיה של פטמה אבו רומי המוצגות במוזיאון האסלאם בירושלים מייצרות פרשנויות שונות החותרות אלה תחת אלה, אך הן עוסקות בנושאים שחוקים ושגורים ורובן לא מפתיעות או חדשניות.