ראיונות

  • "הגילוי כשלעצמו נמצא דווקא בחומר העבודה"

    "ישנו משחק ילדים: אומרים בקול אותה מלה פעמים רבות ברצף. משמעותה הולכת לאיבוד, הצליל הופך לאבסורדי. כך גם בעבודותי". לאוניד זייגר הירהר בתהליך העבודה שלו, האוצרת קטיה אויכרמן ערכה, הרחיבה והירהרה מנגד. דיאמונולוג

  • "אפשר להגיד שאנחנו מניפים דגל של בלבול"

    "אני בעצם באה ואומרת – תשמעו, התרבות שלכם מעניינת אותי מאוד, ואין בי עניין להתעסק בהיסטוריה פוליטית ברורה מאליה, לרבות אתוס השואה". שיחה עם ליאור וילנצ'יק בעקבות התערוכה "דיאספורס", בהשתתפות אמנים ישראלים החיים בברלין.

  • החיים כתוכנית מימונית

    "במקום לחשוב על האמנות רק בקונטקסט של שחרור מושגי אני מציע לחשוב עליה בקונטקסט כלכלי גלובלי, ופה אתה מגלה שהכל זה נסיונות לענות לאתגר הקומוניסטי". יהושע סימון מוציא ספר מסות ומסכם את שנתו הראשונה במוזיאון בת-ים.

  • הדרמטורג. מהפכן או מגשר

    בשנים האחרונות נדמה שכל הפקה מתהדרת בדרמטורג. אבל מהי אותה פונקציה חמקמקה? מי הוא הדרמטורג? מה מהות השיח שהוא מכונן? היכן עובר הגבול בינו לבין היוצר? ליאור אביצור, רן בראון וגיא גוטמן, חברי המערכת של "מעקף", משוחחים עם הזבובים, ענת כץ וארז מעין

  • אמא שלך ציור מגושם

    שיחה משולשת לקראת התערוכה "עינוגי דכדוכים", עם שי יחזקאלי, שרון פדידה ונטלי לוין.

  • של מי התערוכה הזאת לעזאזל

    "מעניין אותי הנושא של הקניין הרוחני. הייתי רוצה לבחון את השאלה: למי שייכת התערוכה. נראה לי שברגע שאצליח לא להרגיש לא נעים מול אמניות שאני רוצה לגזול מהן את העבודות, זה יקרה". יהונתן ה. משעל משוחח עם היוצרת והאוצרת נועה ליברמן.

  • הבטן נופלת מבפנים

    יש פסלים ומיצבים שנראים יותר טוב בתצלום מאשר במציאות, אבל בעבודות שהדגש שלהן פיזי קורה משהו שלא מתאפשר דרך מסך או מגזין. אם אתה עומד ליד איזו דלת והיא דופקת עלייך, זו תחושה שלא יכולה לעבור בתיעוד". שיחה עם אלונה רודה.

  • "המפגש הראשון של גלריסט ואמן יכול להיות המסמר הראשון בארון הקבורה שלו"

    "כשאתה מתחיל להיות גלריסט, אתה מתחיל להבין את עולם האינטרסים שמפרק את התשוקה". שיחה עם אריה פרנקו לרגל סגירת גלריה שי אריה בגורדון ופתיחת "שי אריה דה-פיג'וטו".

  • המקום רץ אחריך

    בשנת הלימודים הקרובה תיפתח תוכנית ראשונה ללימודי אמנות ישראלית. ההיסטוריון גדעון עפרת, מיזמי התוכנית ומבכירי חוקרי האמנות בארץ, טוען שהעניין בהול ומדבר על אקדמיה, מקומיות, בורות, אספנות ושוליות.

  • "אתה לא יכול לעשות ג'סטה על קנבס כמו שאתה יכול על קיר"

    "יש לי תשוקה, משום מה, לראות כתם עגול ענק בצורה מסוימת, ואז יש לי תשוקה מסוימת להגיב אליו על הרצפה עם עיגול צהוב". שיחה עם איוה כפרי.

  • "העולם הוא האוצֵר של עצמו"

    "זה לא דימוי הרמוני של גן-עדן שבו העץ נותן פירות והטלה אוכל אותם והופך אותם לגללים שמאפשרים לפרחים לגדול. להפך: הפלא האמיתי הוא שזה כלום". שיחה בין שחר פרדי כסלו לנועם סגל.

  • "אני רמאי, וגאה בזה"

    מארק אלן, סופר ואמן פרפורמנס, משוחח עם קנת גולדסמית, המשורר הרשמי של ה-MoMa.

  • "חייבת להתקיים בגלריה אמנות לשם אמנות"

    "למרות שאני חושבת שאני אדם שמחובר מאוד לאמנות עם קונספט, בסופו של דבר הרעיון צריך להתחבר לי רגשית. זה מין שילוב של השניים שמאבחן כנות". שיחה עם נגה דוידסון, אוצרת גלריה רו-ארט.

  • הזדהות יתר עם המקום

    פיסול הוא אובייקט תלת-מימדי ללא פתח כניסה, וזאת לעומת מבנה אדריכלי שיוצר האפשרות לחיות בתוכו. אותי מעניינת נקודת ההשקה בין השניים. שיחה עם אלונה רודה.

  • הצייר המרגל

    שיחה בין דוד שפרבר לאריק בוקובזה בעקבות תערוכתו "צבאות".

  • אדריכלות מומצאת

    "הבחירה האמיתית היא בתוך המדיום של הקולאז'". שיחה עם אפרת גל-נור בעקבות תערוכתה "נוף עם מוזיאון ועמדת ירי" במוזיאון רמת-גן.

  • "אני רוצה שעיר הבוטיק תחזור להיות עיר הבלגן"

    עודד כרמלי, משורר ואקטיביסט, רץ בפריימריז המוניציפליים של מרצ למועצת העיר תל-אביב. המטרה הראשית: הגבלת קדנציה במוסד תרבות ציבורי והנהגת עקרונות של מינהל תקין בתחומי התרבות.

  • "אני לא מחכה לאפוקליפסה, אני יודעת שהיא תבוא"

    יהונתן ה. משעל משוחח עם מיכל רובנס על תערוכת היחיד שלה בגלריה מנשר, "ערי אטום", שאצרה שרי גולן-סריג.

  • האוצֵר העוצֵר

    מרב שין בן-אלון משוחחת עם גלעד מלצר. "במקום פעולה של אוצרות בא', אני עושה כאן מהלך של עוצרות בע'. זו קריאה לעצור". מעקב מס' 6.

  • בין הכיסאות

    "אחד הדברים שהכי מוזרים לי מאז שהתחלתי לעבוד כאוצרת במוזיאון פתח תקווה, זה שיש לי משרד. אמנים באים להיפגש איתי, ואז יש את הכיסא שברור שהוא של בעלת המקום, ולצורך העניין בעלת הסמכות; ויש את הכיסא של מי שהוא מהעבר השני של השולחן". הילה כהן שניידרמן מסרבת להיררכיה בין אוצרים לאמנים ונהנית לעבוד עם אמנים חיים.