ראיונות

  • בעיניים פקוחות ובלב פתוח

    "בשנת הלימודים האחרונה, בעקבות סדרה של עימותים עם מורה ידוע ונערץ, ששיאה היה בתערוכת הסיום שלי במדרשה, נטשתי את הציור ואת האמנות לשנים ארוכות. 15 שנה מאוחר יותר, שניים מהציורים שלי נגנבו מבית הורי. זה היה הדבר היחיד שהפורץ לקח! עבורי זה היה סימן שאני חייבת ומחויבת לחזור לצייר". ראיון עם רתם רשף בירחון האוסטרלי "Dumbo Feather"

  • "לא משנה מה את עושה, היא בפוקוס תמידי"

    "כשהתחלתי ללמוד סגרו את החדר חושך. החזרנו את זה בכוח, ועכשיו חזרו ללמד חדר חושך בפעם הראשונה זה שנים, אבל ממקום יותר משוחרר ולא מחייב". חמישה צלמים צעירים, דור הביניים שבין הפילם לדיגיטלי, משוחחים עם יהונתן ה. משעל על עבודתם ועל האג'נדה שלהם.

  • "אני רוצה שתשאלו למה מה שאתם רואים נמצא שם"

    "יש תהליך ברור ביחסים בין אוצר לאמנים: האמן יציע עבודה, והאוצר ידבר עם האמן ויחליט עם האמן, ולכל אחד יש תפקידים קלאסיים. החלטתי שאני חייב לשבור את הדברים האלה, כי זה כל-כך משעמם". שיחה עם שרון תובל.

  • "כאילו אתה סוחב איתך את החור הזה"

    אריאל קן וכנרת לוריא, זוג אמנים, חיים כרגע בלונדון יחד עם בתם לצורך לימודים. יחד הם מציגים את עבודת הווידיאו "השיפוץ" בגלריה החדש-והרע בחיפה. לדירתם בלונדון הם ייבאו, באמצעות מניפולציות קולנועיות, פועלים פלסטינים מתל-אביב, קטעים מסרטו של עמוס גיתאי "בית", הרבה זכרונות וזהות שאינה מניחה להם לחיות בבטחה. שיחה.

  • "אחרי הכל מדובר בתיאטרון של ייאוש"

    לאמנות יש הרבה דרכים לצאת לחופשי. דן אלון יעלה על מדים בשבילה פעם נוספת בדמות הדיקטטור ויכלא עצמו לשבוע בגלריה משונע. סיורים מודרכים ייצאו לצפות בו כבגן-חיות אנושי. אביטל גלוברמן שוחחה איתו.

  • השאלה שברקע

    ״לעתים קרובות אני יכול לדעת אם לאמן יש תואר שני באמנות כשאני רואה את העבודה שלו או שלה, ואני חושב שזה אומר הרבה״. הראג ורטניאן, עורך מגזין האמנות הניו-יורקי ״הייפראלרג׳יק״, מדבר על אמנות ואקדמיה, ניו-יורק, מו״לות עצמאית וביקורת דרכונים בישראל.

  • "הרוח אינה חולפת, היא קיימת כצפיפות ניטרלית"

    "אני מתעניין בחלל, במיוחד לאור העובדה שצילום הוא חומר שטוח. אני מנסה ללמוד ולהבין, אולי קצת בדומה לאֶשֶר, איך אפשר באמצעות משטחים להגדיר חלל, אבל גם ללכת בו לאיבוד". ביקורת ושיחה עם אורן הופמן בעקבות התערוכה הראשונה שלו, "אובייקטיב: יוזף אלברס, אורן הופמן", במוזיאון תל-אביב.

  • "הארגון יושבות מולך"

    "מה זה אומר להיות פוליטי? לצעוק סיסמאות? או שזה עצם העשייה ומה שאת עושה ביום-יום שלך? אם מסתכלים על רינת ועלי – הבחירה לעשות את 'מנופים', הבחירה לקחת את התוכן שלנו ועם הראש בקיר להכריח את עצמנו להתמודד עם השאלות האלו – היא פוליטית". שיחה עם ­לי היא שולוב ורינת אדלשטיין, אוצרות "מנופים".

  • ללא כותרת

    "אפשר לומר שיש כאן מין דרמה: לעבוד רק עד שהשדים מתחילים להופיע. אני לא רוצה שהשד יגייס אותי וישלוט בי, ולכן עוצרת ברגע האחרון". מאשה זוסמן משוחחת עם אלי פטל על ציור, היסטוריה וחיים בין תרבויות שונות.

  • "אם בעיצוב המטרה היא להצליח, אז ביקשתי מהם להיכשל"

    "מתוך כל המחשבות על מה זו תערוכת עיצוב ומה זו תערוכה בכלל, אני רוצה ליצור מצב שבו אתה רואה אובייקטים, ולא יודע אם מותר לך לגעת או אסור לך לגעת, אם התערוכה פונקציונלית או לא פונקציונלית. אם עיצוב נוצר כדי לפתור בעיה, אולי התערוכה תיצור בעיה". שיחה עם האוצר יובל סער על התערוכה "מוזיאון עיצוב בבית-האמנים".

  • יש גבול?

    "זה לא פרויקט אוטופי ולא פרויקט שיש לו אידיאולוגיה או פרוגרמה פוליטית במובן של פוליטיקה. בכל זאת יש בו ניסיון להציע לחשוב על אקסטריטוריאליות כסוג של גישה ביקורתית לניתוח של תופעות פוליטיות ותרבותיות". שיחה עם מעין אמיר, יוצרת "פרויקט אקסטריטוריה" עם האמנית רותי סלע, המוצג ופועל בכל רחבי העולם.

  • "יש רגע שקופצת לי לאצבע מין הכרה שקרה פה משהו"

    "אנשים מחזיקים בתצלום ואומרים: הנה סבתא שלי. וזאת לא סבתא שלך, זאת תמונה. יש הבדל. זה המדיום היחיד שרוקד על שתי החתונות – הוא גם עם אחיזה במציאות, אבל הוא גם אינטרפרטציה". שיחה עם הצלם יואב חורש, עולה חדש.

  • "כמה עבודה זה לייצר 89 דולר?"

    "יש לי אוסף שנות טובות עם מטוסי קרב. איזה דבר זה, 'שנת שלום וניצחון'? מאיפה הצורך הזה למעוך מישהו אחר בתוך השנה טובה המיליטנטית הזאת? אני חייב לצייר אותן". שיחה עם המוזיקאי, המעצב, המרצה, האמן האינטראקטיבי והפאנקיסט דודיק אופנהיים.

  • בוץ שמים עמוק

    יפעת שטיינמץ משוחחת עם פרופ' חביבה פדיה על המתח שבין אסתטיקה לאתיקה דרך הארבעה שנכנסו לפרד"ס, הרבי נחמן מברסלב, חוני המעגל, לווינס וספר "הזוהר".

  • מחווה של השתתפותיות

    "אני לא יכולה להגיד לך שאני לא מתוסכלת כשהקבוצה הסודאנית שואלת, 'מתי אנחנו יוצאים מחולות?'. אין לי תשובה בשבילם ואף פעם לא אמרתי שתהיה לי תשובה בשבילם. זה כואב כשהם שואלים את זה. מצד שני, אני מנסה לשמור על איזשהו מרחק רגשי כדי להגיע לנראות שמנסחת משהו". מעין שלף, אוצרת אמנות השתתפותית, משתפת.

  • כמה הערות מרכזיות להערת שוליים אחת: שיחה עם לאה ודיאגו

    שיחה עם לאה מאואס ודיאגו רוטמן על דרך העבודה שלהם, השינויים שחלו בה, על האופן שבו הם בוחנים אותה במבט לאחור וכיצד המבט הזה משפיע על העשייה שלהם היום, לכבוד יציאת הספר ״*הערה״ ואירוע "הערה 12: הערה היסטורית"

  • "לא הייתי אומרת מעמד הפועלים המדוכא"

    "אני מגישה לכולם מים וקפה, ואני נחמדה ומביאה להם עוגיות, ואני משכפלת להם מסמכים ופותחת את הדואר. מבחינה חברתית אני יותר ראויה לקבל כסף על הגשת עוגיות מאשר על זה שאני עושה תערוכה שהיא תוצאה של עבודה של שנה. אתה מבין?". אנאבל שמר ונטלי בר-און מספרות על התערוכה המשותפת, "Artist At Work".

  • "קשה לי לעכל אמנות בצורת בידור"

    זריצקי לדעתה לא משהו, אמנות רוסית מעניינת אותה, ביקורות אמנות פחות. אג'נדה היא "כמו מסכה של שחקן בתיאטרון יווני ישן", ובזכות האור הישראלי חזרה לצייר. גם נטליה זורבוב מתגייסת למחווה שלנו לגדעון עפרת, חלק שלישי.

  • "אני נותרת עם הדברים שהעין אוספת"

    היא לא מתה על זריצקי, תוהה אם נחום גוטמן היה שורד בעידן השמרני הנוכחי, סובלת מהאור המקומי ומשאירה את הפוליטיקה לפוליטיקאים. שיחה גלויה עם האמנית הצעירה יערה אורן, מחווה לגדעון עפרת, חלק ב'.

  • שיחה גלויה עם אמנית צעירה נסתרת (בקושי)

    לא, היא לא שמעה על זריצקי, על האור הישראלי רק "ברפרורים אקראיים". עכשיו היא משלימה פערים. סוגיות מהסוג של "כתב היד של האמן" מעניינות אותה, אלא שהאמנות היום שקועה "עמוק בחברה ניאו-ליברליסטית מסרסת". היא דווקא מוותרת על עילום שמה, אבל את זה נשאיר לסוף. מחווה לגדעון עפרת, חלק א'