קטלוגים

  • "אפילו הלא טהור הוא איראן"

    "כשאני באיראן אני אומר שהרפובליקה האסלאמית הגיעה לקצה. כשאני בעולם אני אומר שהעולם מגיע לקצו". הבמאי מחסן מחמלבאף והאמנית אלהם רוקני מהרהרים על העצבות האיראנית, אסון התמדון והגעגועים כמנוע ליצירה.

  • האובייקט שלעולם אינו מת

    "האלובייקט הוא ישות מוכפלת ומתחלקת, הן כחברה והן כמין. כמו זומבים, הוא תמיד-כבר ריבוי, לעולם לא יחיד. מגפה שרוצה להתפשט״. קולקטיב "המפלגה הפיראטית הישראלית" מצביע על "המזרקה" של המאה ה-21.

  • ״הגן עושה את מה שהוא אמור לעשות״

    יעל גילעת משוחחת עם האמן אריאל רייכמן על תערוכתו 1200 ק"ג אדמה במוזיאון פתח תקוה לאמנות.

  • בחזרה לצילום

    "הצילום של שרון יערי יוצא לדרך עם השאלה איך לצלם בארץ זו, מה אפשר לייצג". האוצר אורס שטאהל במאמר מקטלוג התערוכה של יערי במוזיאון ת״א.

  • משיבה מבט ממזרח

    על היסטוריית ייצוג האשה המזרחית במוזיאונים בישראל. מאמר מתוך הספר "שוברות קירות – אמניות מזרחיות עכשוויות בישראל".

  • בתים אידאיים, סובייקטים ממשיים

    על תצלומיה של אפרת שוילי. מאמר מקטלוג תערוכתה של שוילי במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד.

  • למבוגרים בלבד: נצנוץ של כוכב שכבה

    "זהו עולמנו-עולמם של מעצבי סגנון הקונספט-מינימליסטי, כמו-גם של מעצבי המבע האקספרסיבי. האמנים והקהל מנהלים מערכת יחסים מתואמת להפליא. אין חציצה, אין ניכור, לא קיימת מבוכה, רגע של היסוס. אין בוז מתנשא, אין כמובן ביקורת. הליכה מנומסת על ביצים".

  • להפשיט את הצילום

    כמה הערות על בעיית הביקורת האלגורית.

  • שריד

    התערוכה "שריד" נולדה מתוך רצון להמשיך את הדיאלוג שהחל בין גדעון גכטמן למירי סגל, ולהוציא לפועל עבודה משותפת לשני האמנים, כחמש שנים לאחר מותו של גכטמן.

  • "הגילוי כשלעצמו נמצא דווקא בחומר העבודה"

    "ישנו משחק ילדים: אומרים בקול אותה מלה פעמים רבות ברצף. משמעותה הולכת לאיבוד, הצליל הופך לאבסורדי. כך גם בעבודותי". לאוניד זייגר הירהר בתהליך העבודה שלו, האוצרת קטיה אויכרמן ערכה, הרחיבה והירהרה מנגד. דיאמונולוג

  • בסדר

    "יותר מעקבות מוות, שהישראליות ממילא מלאה בהן, יש בתצלומיו של יורם קופרמינץ עקבות של פאניקה פרטית, תחושת החיים כשחיטה מתמשכת, המציגה עצמה כעולצת, בשריות מדממת, המיוצגת בפרוטזות, צרחות כאב בתדר כה גבוה, שהוא בעצם דממת המרחק מן האנושות הנינוחה".

  • "העולם הוא האוצֵר של עצמו"

    "זה לא דימוי הרמוני של גן-עדן שבו העץ נותן פירות והטלה אוכל אותם והופך אותם לגללים שמאפשרים לפרחים לגדול. להפך: הפלא האמיתי הוא שזה כלום". שיחה בין שחר פרדי כסלו לנועם סגל.

  • "במקום זה מוטב שלא לעשות דבר"

    על היצירה "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָם, יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" של הפסל דני קרוון, המעטרת את הקיר הדרומי של אולם המליאה בבית המחוקקים הישראלי.

  • הזדהות יתר עם המקום

    פיסול הוא אובייקט תלת-מימדי ללא פתח כניסה, וזאת לעומת מבנה אדריכלי שיוצר האפשרות לחיות בתוכו. אותי מעניינת נקודת ההשקה בין השניים. שיחה עם אלונה רודה.

  • מאיירים את עצמם לדעת

    כדי להתחקות אחר מקור מעמדו הבעייתי של האיור יש לנסות להבין תחילה את ההיגיון הפנימי שלו. מה מייחד אותו, ובעיקר, מה מבדיל אותו מתחומי יצירה אחרים הנחשבים "אמנותיים".

  • להשאיר עקבות

    מחשבות על תערוכתה של ליהי תורג'מן "כושי-אטלס" בגלריה ג'ולי מ'.

  • סימולקרה של התענגות

    תערוכת היחיד של רינת שניידובר, PLAY, מורכבת משלושה מקבצים המוצגים בשלושה חללים שונים בגלריה: טריפטיך, עבודת וידיאו וסדרת תצלומים שמהווה את חלק הארי של התערוכה. במבט כולל, מתכתבת השפה החזותית של שניידובר עם מסורת האמנות המגדרית. בעבודותיה מוצג גוף נשי בלבד, בין אם בעירום או בתחפושת, ובבואה להתעמת עם יצירת מופת מתוך תולדות האמנות, היא […]

  • הכוח לבנות סיטואציה

    האוצר עמי ברק מראיין את האספן פיליפ כהן, שעבודות מהאוסף שלו מוצגות בתערוכה "מותק סידרתי מחדש את האוסף" במוזיאון פתח תקוה לאמנות.

  • הציור הוא בד מאופר

    על קיר העבודה בסטודיו של יוסף קריספל תלוי ציור לא גדול עם המילה Make Up  באותיות דפוס, מחוקה במשיכת מברשת מסוגננת, ומתחתיה, כתיקון בכתב יד, המילה Made Up. תיקון קוסמטי. לשני הביטויים משמעות אחת: מניפולציות להסתרת האמת וגם להסתרת פנים: איפור, מסיכה, זיוף (וגם: דבר בדוי, מומצא, מפוברק). אל הקירות נשענים ציורי פניו המאופרות של […]

  • הרחובות ממריאים לאט

    אף על פי שמבטה של נורית ירדן הינו אסתטי בעיקרו, אין מדובר בפואטיות אורבנית א-פוליטית הרואה יופי בעליבות או בבניין המתפורר, אלא בפוליטיות טעונה.