קטלוגים

  • יום שהוא לא יום ולא לילה

    נחמה גולן מרחיבה את היוצרות ומחילה את המושג בזות גם על מעשה האמנות שיצא תחת ידה בעבר ונגנז, כסוג של הפרשה שכמעט נדונה להרחקה ולאבדון.

  • אי-מהות

    גם לאחר מאות שנות ייצוגי אמהות באמנות, ובכללן עשרות שנים של אמנות פמיניסטית, תערוכות נמנעות מעיסוק בסוגיית הדיכאון שלאחר לידה. תערוכה חדשה תוהה על טיבה של התופעה.

  • הקהילה הבאה

    בתערוכה במוזיאון חיפה מציגים אמנים המייצרים סצנות חברתיות המגבשות נרטיב קהילתי חדש תוך ערעורו של נרטיב קיים, ובוחנים את מהותו של המושג "קהילה" וגבולותיו באמצעות נרטיבים או פולחנים מומצאים.

  • היכל התרבות

    'הבתים האמריקאים' – סדרת הצילומים של "בית פרנסוורת'" וסדרת הצילומים של בתי-המידה הדוממים המוצגות כעת בגלריה דן – מציגים שתי התייחסויות שונות לאותו מושג היסטורי בו מבקש הצלם יאיר ברק למצוא את ביתו: מודרניזם. שתי התייחסויות לאותו בית אותו מבקש ברק להפוך – שוב – לאקטואלי.

  • זרות העבר וזרות ההווה: על העיסוק באור בלהות

    תערוכתו של אבי גנור RealityTrauma, שמעמידה במרכזה את צמד המושגים 'ריאליטי' ו'טראומה', מפרידה בין השניים במהלך כואב רק על מנת לחברם בחזרה, וכך לשמור על תנועה מתמדת בין התצלום, הצופים ופרשנותם. מאמר מתוך קטלוג התערוכה במוזיאון ת"א לאמנות.

  • עבר למראית עין

    מהם הדברים הרודפים ציור היום? כיצד הם מתבטאים בעבודות של אורן אליאב – בפעולה הציורית, בתהליך ובציורים עצמם? לאה אביר בשיחה עם אורן אליאב.

  • לסגת עד לדבר עצמו

    הדר גד מביטה במהותם של הדברים מולה. ציוריה הריאליסטים הם תקריבים דקדקניים של פריטים ומראות המרכיבים את חיינו בשתיקתם ונושאים את עקבותינו בתוכם. הציורים דוברים את הרבים מתוך קולו של היחיד, קולה של האמנית, קול פרטי ושקט שעולה ומתהווה בעקבות המבט. בתנועה אטית עובר מבטה מפרט אל פרט: מסלע לעלה, מצינור נשכח לשורש עץ עתיק-יומין, […]

  • אי-אפשר לתרגם שנגרילה

    הצלמת אורית רף מנסה להציל את הפראיות ועושה זאת דווקא בפעולה הנדמית כמנוגדת לה בתכלית. במקום לחלום על טבע לא נגוע, היא נוגעת, שוב ושוב.

  • האקדמיה החופשית

    יצירותיה של סיגל פרימור שואבות את ההגיון הפורמליסטי שלהן מההיסטוריה של האמנות והפיסול המודרניים (קונסטרוקטיביזים רוסי, מינימליזם וקונספטואליים), אך התחביר שלהן מצטיין בהבעה בארוקית פוסט-מודרניסטית בעליל.

  • קולנוע של גרילה

    מכונת המלחמה ומכונת הקולנוע באו לעולם שלובות זו בזו. הקולנוע הדרומי שצמח בשדרות מתחיל בקשר בין מכונת המלחמה לקולנוע, אך מנסה להפוך אותו על ראשו, להפוך את החולשה לכוח. לעשות מלחמה דרך הקולנוע — שהיא לפני הכל מלחמה בייצוג של המלחמה, בייצוג של הפריפריה, של המזרחים, של הדרום.

  • במרחבים הסִפיים של הגבריות

    בתערוכה חדשה מפנה רעות פרסטר מבט אל עבר גברים המגלמים בצורת הקיום היומיומית שלהם רעיונות, אידיאולוגיות ואמונות הקשורות לגבריות אולטימטיבית ופראית.

  • בּצֵל – אֵל

    שיחה בין אמיתי מנדלסון ופיטר יעקב מלץ, לרגל השקת ספר אמן ותערוכה.

  • הקרב על הדובדבן

    דמויות מיניאטוריות במבצעי התאבדות, בטון מודרניסטי וגיבורי על פאליים. על יצירתה של רימה ארסלנוב.

  • האמנות של להימשל קצת פחות

    בארבעת העשורים האחרונים יוצר הנס האקה אמנות המגויסת לטובת הרחבה והעמקה של מושג הדמוקרטיה, שאינו מגדיר רק צורת ממשל, אלא גם חברה שבה ניתן לבטא השגות בנוגע לשימוש שעושה השלטון בכוחו ולהעלות שאלות בנוגע לסדר החברתי הקיים.

  • Debelopment

    שיחה בין הגלריסטית רות דבל לאמנית יוכבד וינפלד, שנערכה לקראת תערוכת יחיד של וינפלד בשנת 1976 ומופיעה בקובץ ראיונות היסטוריים שערכה דבל בשנות ה-70 וה-80, ומתפרסמים עתה לראשונה.

  • ביצת חופש

    התערוכה "זיפת" מחדדת את עיסוקה של אניסה אשקר בדיכוטומיה בין שחור ולבן. כה פשוט. כה טעון. השחור הוא שחו̇רוּת ואחרוּת, יפה ומדוכאה; הלבן הוא השכן ממול, זר ואקזוטי, מפתה ומדכא.

  • שאלות ודימויים רודפים

    מה קורה בעצם בחלל הגלריה? מה אומרים לנו הרישומים על דפי הספר המצהיב ואותם פנים בציור גדול המימדים המביטים בצופה עין בעין ומצמיתים אותו לרצפת החלל שבבת אחת נדמית כמו ריצפת מרתף עינויים שלא כדאי להיות מוטח עליה. לא אמרו לנו בבית הספר שאסור לקשקש על ספרים? יש כאן איזה חטא.

  • הפואטיקה של החלקים החסרים

    קשה להאמין שמאחורי החזות האצילית והעדינה של אורלי הומל, מסתתרת אמנית שמקדישה את מרבית זמנה לעבודה מחוספסת ומסיבית. הסטודיו רחב הידיים שלה, סמוך לתחנה המרכזית הישנה, הוא מעין מפעל אמנות של אישה אחת- חומרי גלם תעשייתיים ורעילים מפוזרים על הרצפה, מכשירים כבדים, המשמשים אותה באופן יומיומי, משתלטים על כל חלקה טובה, מיצבי פיסול גמורים גדולי […]

  • מתנת הַמֶּשֶך – על תערוכתו של מימו פלדינו בגלריה גבעון

    כאן, במקומותינו, היכן שהזמן הוא עריץ המאיץ את קצב פעולת הלב לפי צו ההכתבה של כותרות עיתונים, תערוכה של מימו פלדינו היא מתנה של מֶשֶך. פלדינו פותח עבורנו דלת אל מְכָל זמן שמידותיו כה נרחבות עד שצרוֹת ההווה המקומיות מקבלות את גודלן הנאות, הפעוט. הוא נותן לנו שעור בהערכה שפויה של חשיבותנו, ואנו מקבלים תזכורת […]

  • דור ה-xxx

    בספרו המרתק והחשוב "אובדן הילדות" (1982), מבקש ניל פוסטמן (Postman) להוכיח כי תקופת הילדות (Childhood), להבדיל מתקופת הינקות (Infancy), אינה שלב ביולוגי גרידא בתהליך התפתחותו של אדם, כי אם תוצר חברתי-תרבותי של הקהילה בתוכה הוא גדל.1 פוסטמן מסמן את המצאת הדפוס וייסוד בתי הספר באמצע המאה ה-15, כמכונני מהפך תודעתי, שגרם לבידול בין-דורי מובהק, בין […]