סקירת ספרות

  • הפילם השחור של הלא-מודע של עולם האמנות הישראלי

    הפילם השחור של הלא-מודע של עולם האמנות הישראלי

    "זה כמה שנים שרון ברטוש עורך ומוציא ספרים ומחקרים על שורשי האמנות הישראלית. תרבות, אומר מפעל זה, היא במובן ידוע זיכרון, היא היסטוריה. אבל היסטוריה של האמנות היא יותר מחיסון כנגד הברבריות; היא מעשה טיפולי". שתי הערות קטנות על שני ספרים חדשים מאת רון ברטוש.

  • גיום אפולינר: חיים, אמנות ומלחמה

    גיום אפולינר: חיים, אמנות ומלחמה

    "רשימה לקונית זו עוקפת, לטעמי, את הקיטש והרגשנות והפוליטיקלי-קורקט, והיא שיר; פרגמנט פיוטי המעיד באמצעות כל מה שאין בו על הנושא הגדול של אמנות בשעת מלחמה. אני מקווה שבשעה זו בחייה של האמנות המקומית, בצל מלחמות הנצח שלנו, התרגום הזה, אם הצלחתי להעביר משהו מצורתו, יהיה מקור למחשבות".

  • שתיקת הגוונים

    שתיקת הגוונים

    נסיונה המוערך של התיאורטיקנית שרה חינסקי להציג את האמנות המקומית כחלק ממונופול ציוני המבקש לעצב את הזהות היהודית המודרנית מוביל ליצירת סיפור דיכוטומי בשחור-לבן, שבו הציוני עומד תמיד כנגד הדיאספורי, ללא גוני ביניים. דוד שפרבר על הספר ״מלכות ענווי ארץ״.

  • ״דיברתי עם עצמי. היינו שניים״

    ״דיברתי עם עצמי. היינו שניים״

    הסופר יותם ראובני, ששפת אמו רומנית, היגר אל העברית והשתלט על השפה ודקויותיה טוב עד כדי כך שביכולתו לתאר בכישרון ובהצלחה את אי האפשרות להגר.

  • שחרור מגיהנום השעמום

    שחרור מגיהנום השעמום

    הסיפורים החסידיים שקובצו בספר "ביום שנולד הבעש"ט נשרף הגיהנום" מציגים קרנבל שאינו חושש להתבונן בעצמו בהומור ובאירוניה ורואה בהם חלק בלתי נפרד מנפתולי האמונה והלימוד.

  • תעשייה כמפלט אינטלקטואלי

    תעשייה כמפלט אינטלקטואלי

    הוצאת זיקית אינה קוראת תיגר רק על סוג הספרים, איכות התרגום או עיצוב הכריכות של ההוצאות גדולות, אלא גם על אופי תעשיית המו"לות הישראלית ועל הערך האנושי והתרבותי שנשכח מאחור במסגרת הקפיטליזציה של הספרות המקומית.

  • "לדבר את מה שהראש שלי חושב"

    "לדבר את מה שהראש שלי חושב"

    תהילה חכימי כותבת שירה של ביורוקרטים שעטופה ברגישות, ברגשות, בפרטים. החלומות הקטנים של עובדי הבנק, התורים במשרדי הממשלה, שוק העבודה – הכל מקבל צורה של שיר. שירה מהבטן הפריפריאלית, על ספרה של תהילה חכימי "מחר נעבוד".

  • עיניים להם

    עיניים להם

    "גינזבורג, בהיותה לנו לעיניים, חושפת לקות עיניים, לָקונה בהבנת פעילותם של ארגונים ישראליים לזכויות אדם. והספר אכן משלים את החסר ופוקח את עינינו". חוה ברונפלד-שטיין על ספרה של ד"ר רותי גינזבורג, "והייתם לנו לעיניים – ארגוני זכויות אדם ישראליים בשטחים הכבושים מבעד לעין המצלמה"

  • בשם האב

    בשם האב

    קריאה מחודשת ב"וילה נוגה", הרומן שכתב חתן פרס נובל לספרות פטריק מודיאנו ב־1975, מרמזת על התודעה הנפשית היהודית המשתקפת מבעד לכתיבתו.

  • חומות נייר

    חומות נייר

    ברמה הפוליטית אין ב"גדר חיה" משהו שלא שמענו וקראנו אינספור פעמים במאמרים פובליציסטיים ובשיחות סלון. מה שיש בו, וחסר בלא מעט ספרים, זו עלילה משכנעת, כתיבה רהוטה, עשירה ורגישה, ודמויות שאינן נקראות כשבלונות קרטון של בעלי התפקידים השונים.

  • הקטסטרופה שמנענעת את החיים שלנו

    הקטסטרופה שמנענעת את החיים שלנו

    "והספר הוא בדיוק הניסיון הזה: הוא מנסה להתחקות אחר גרמנים שונים במפנה המאה ה-20, ולנתק את מימד הזמן; להשתהות איתם בהווה שלהם אז ולהבין את היחס שלהם לעולם. ההשתהות היא רעיון מרכזי אחד, והקטסטרופה היא שני". יובל אביבי על "להיות-בעולם", ספרו של בעז נוימן

  • כשג׳וני רוטן הגיע לכנס השומרייה

    כשג׳וני רוטן הגיע לכנס השומרייה

    ספרו של אבי פיטשון ״ג׳וני הרקוב ומלכת הצמרמורת – תרבות נגד בבריחה מהישראליות״, עוסק בקליטתו של הפאנק בישראל הבורגנית-סוציאליסטית של שנות ה-80, ובמעמדה של אסתטיקה פוליטית בישראל.

  • הבטן הרכה של דג התריסנית

    הבטן הרכה של דג התריסנית

    "הדגים חיים מעבר למסך של שתיקה, ולכן קל יותר להרוס אותם. 'טבח האילמים', קורא לזה דרור בורשטיין, ומסביר שאין מתאים מהמדיום של הציור, השותק מעיקרו, כדי להביע צעקה זו". שירה שמואלי על הספר "תמונות של בשר".

  • להגן על טענות משונות פשוט כי הן משונות

    להגן על טענות משונות פשוט כי הן משונות

    "הכלכלה הקפיטליסטית אינה כלכלה שבה אפשר לקנות הכל והכל עומד למכירה, אלא כלכלה שבמסגרתה הקטיגוריה 'דברים שאי-אפשר לקנות' היא קטיגוריה כלכלית, שממנה נגזרים איסורים והיתרים מוסריים". מתוך הרצאה על ספרו של נועם יורן "מה רוצה הכסף?"

  • מאורת הארנב של תומס פינצ'ון

    מאורת הארנב של תומס פינצ'ון

    "פרנויה היא השום במטבח החיים, לעולם לא תדע ממנה שובעה", אומרת גיבורת "Bleeding Edge", ספרו החדש של תומס פינצ'ון, שדור שלם של סופרים אמריקאים גדל על ברכיו והשפעתו ניכרת בכל עבר. הוא מועמד קבוע לזכות בפרס נובל לספרות, ואצלנו? גורנישט.

  • מעצבן כמו סטלין

    מעצבן כמו סטלין

    ״גם אם רצח אסטרטגי אף פעם אינו חף מאידיאולוגיה, וגם אם הרצח האידיאולוגי אינו חף משיקולים אסטרטגיים, הרי שבסופו של דבר מדובר בתופעות נפרדות״. על ספרו של טימותי סניידר ״ארצות הדמים״.

  • הביתן שלא יהיה

    הביתן שלא יהיה

    האם האמניות שבהן עוסק ספרה של טל דקל, "נשים והגירה", "ייצוגיות מספיק" כדי לחשוב על שליחתן כנציגות ישראל לבינאלה? מובן שלא. בין דפי הספר הזה מסתתר הביתן שלא יהיה.

  • תמונה שהיא פצע גלוי

    תמונה שהיא פצע גלוי

    ספרו של דרור בורשטיין "תמונות של בשר" מציג פרשנות ליצירות אמנות שבהן המוות הוא שערורייה, ולכן גם ההתבוננות היא שערורייה.

  • ספרי צילום חדשים

    ספרי צילום חדשים

    סטודיו קליידוסקופ הוציא 4 ספרי צילום חדשים של יגאל שם טוב, אורית סימן טוב ויגאל פליקס. יוחאי רוזן סוקר את הספרים, שמציגים שני דורות של צילום בישראל.

  • העולם לא כרצון, אלא כדימוי

    העולם לא כרצון, אלא כדימוי

    "הצילום, היקום הצילומי, ההשלכה חסרת המצפון הזו, היא העיקר של הפילוסופיה הפלוסרית, היא האתיקה של ה'תלות המתווכת, הדימוי או הצילום שהוא ההופך את העולם לבר-תפיסה'". מחשבות בעקבות הספר "לקראת פילוסופיה של הצילום" של וילם פלוסר.