מסה

  • זמן מלחמה

    זמן מלחמה

    "או אז קמים ובאים שמות הציורים. 'מלאך', קורא אהרון למברשת הפידור הצלובה שלו. 'שושנה והזקנים' לציור אחר. 'תחת תאנתו'. 'טפיל'. 'חוט העירוב'. שם אחר שם הם מפקיעים את הציורים מחיוכם התמים, החף ממסר, המסור למכחול, לאור, לחגיגת הגילוי האינטימית". על תערוכתו של ארז אהרון, "חוט העירוב", בגלריית גורדון 2, תל-אביב

  • תיאוריית המימד הרביעי של פילקו

    תיאוריית המימד הרביעי של פילקו

    "לכל אוטופיה היתכנות טכנית, ועל כן אוטופיה הינה נחלת העבר". תרגום מסתו החשובה והמשפיעה של האמן הניאו-אוונגרדי הסלובקי סטאנו פילקו והמלצה על "הילדים רוצים קומוניזם" במובי – מוזיאוני בת-ים

  • צלקתו של קופפרמן

    צלקתו של קופפרמן

    "זהו ציור פולמוסי בהווייתו, ציור של פעולות, שבירות ותגובות נגד, ציור שכל סיכום שלו רגעי – סיכום לשעתו – מהלך ציורי שנוי במחלוקת מרגע הפצעתו, ולפיכך כזה שיהיה נתון לעד בין-לבין". יונתן אמיר מושך חוטים בין הצייר משה קופפרמן להוגה הצרפתי ז'אק דרידה.

  • מבעד לדיוק הפנימי

    מבעד לדיוק הפנימי

    "המאבק של אלי שמיר להפריד את השפה מהעולם הוא מאבקו של האמן לעמוד על הזכות של עולמות נכחדים המצויים מחוץ לשפה לבוא לידי שיקום ואמירה בעולם". אלי ברודרמן על מסע הכישלון הקיומי לעבר העולם בפילוסופיית היצירה וההוראה של אלי שמיר.

  • נערה לא חומרנית

    נערה לא חומרנית

    ״במינימליזם, הריק מעצים את התיאטרליות של המעט המוצג לפנינו והופך אותו לנוכחות בימתית בוערת, דחופה אפילו. בפעולה הרדיקלית קורה בדיוק ההיפך – מעט השאריות והעקבות הנוכחות בחלל מסמנות דווקא את כל מה שסולק ממנו״. יוענה גונן וגליה יהב מקדימות דברים לתרגום מאמרו של בוב ניקאס על האמנית לורי פארסונס.

  • Roee Rosen, Literally

    Roee Rosen, Literally

    ״אמנותו של רועי רוזן היא חג כלולותיהם של גוף ומכונה, פרי זיווגם של ליברטין ומטאטא אחוז רגשה, אולימפיה עשויה בשר״. עודד וולקשטיין כותב לזכרו של ״עודד וולקשטיין״ על האמנות של ״רועי רוזן״ בתקטלוג התערוכה של רועי רוזן במוזיאון ת״א.

  • תודה לאל, לא הצלחתי. נשארתי גרינגו

    תודה לאל, לא הצלחתי. נשארתי גרינגו

    "על אילו קריטריונים אתה צריך לענות כדי להגשים נבואה ולחזור למקום שהובטח לך על-ידי אלוהים? עלי כל זה לא עשה רושם. באתי עם שאיפות של מהגר רגיל. לא אני ולא משפחתי רצינו להגשים חלום של להיות חלק מהעם, להיטמע. חונכתי לא להיטמע. יש הם ויש אני". סשה סרבר על הגירה ומקומיות, חלק שני

  • "מַסָּע וּמְרִיבָה"

    "מַסָּע וּמְרִיבָה"

    דוד שפרבר כותב על עבודתו של אליהו אריק בוקובזה לרגל זכייתו בפרס היצירה הציונית על סדרת הציורים ״סוקאג׳ן״, שעוסקת, כמו רבות מעבודותיו של בוקובזה, בהתחפשות.

  • קתרטיקה

    קתרטיקה

    את החיבור "קתרטיקה" אבנה כעמדת תצפית שממנה יוכל הקורא-צייר להביט על המאָה ה-20 כעל במת התרחשות העלילה, ולקריין בעצמו את המצאת החלל התולדות אמנותי במודרניות באמצעות מאה שנים של עבודות אמנות, לצרכיו.

  • חיכוך עקשני בין שתי אבנים סתמיות מצית ניצוץ

    חיכוך עקשני בין שתי אבנים סתמיות מצית ניצוץ

    מתוך דברי פתיחה שנאמרו באירוע לכבוד ספרה של היטו שטיירל ״חלכאי המסך: מסות על פוליטיקה של דימוי חזותי״, שנערך ב-30.11.2015, בשיתוף מגזין "ערב רב" בבית הנסן, ירושלים.

  • לחלץ את המאוויים הקולקטיביים: בנימין, היסטוריה ואמנות עכשווית

    לחלץ את המאוויים הקולקטיביים: בנימין, היסטוריה ואמנות עכשווית

    ״תפיסת ההיסטוריה והארכיון של ולטר בנימין היא הרלוונטית ביותר לאמנות העכשווית ולפרקטיקות עכשוויות של אוצרוּת: "מפעל הפסאז'ים" הבלתי גמור והתזות "על מושג ההיסטוריה", מתווספים לכתיבתו הקודמת על הטכנולוגיה, שחשיבותה עומדת בעינה״. קלייר בישופ במסה מתוך קטלוג התערוכה ״ולטר בנימין: ארכיון / גלות״.

  • משמעות ואושר בציוריה של לאה ניקל

    משמעות ואושר בציוריה של לאה ניקל

    "באחד הקטלוגים מצאתי ראיון שבו לאה ניקל אומרת, 'כשמכניסים משהו לתמונה שהוא לא חוקי, שהוא אבסורדי, זה מה שעושה את התמונה'. מה שהיא אינה אומרת הוא שבשביל שיהיה 'לא חוקי' בציור, חייב הציור להיבנות כמערכת בעלת היגיון פנימי; חוק והפרה קבועה שלו. לזה נקרא התענגות".

  • דָבָר כמוך וכמוני*

    דָבָר כמוך וכמוני*

    ״הם אוהבים את הפיקסל, לא את הגיבור״. מסה מתוך ״חֵלְכָּאֵי המסך: מסות על פוליטיקה של דימוי חזותי״. ספר חדש של היטו שטיירל בהוצאת פיתום.

  • מיומנה של מאסטר-פרינטר

    מיומנה של מאסטר-פרינטר

    "האמן רגיל לעבוד לבד בסטודיו, שם תהליך היצירה מתרחש בדרך כלל בינו לבין עצמו. כשהוא מגיע לסדנה הכל צריך לצאת החוצה. במובן מסוים, הדפס הוא סוג של מראה לאמן, מראה פעילה, דבר המצריך מהאמן חשיפה לא פשוטה". שרון פוליאקין על מה שבין אמן-דפס לדפס-אמן.

  • מדוע נשים מודרות מההיסטוריה של האמנות הישראלית?

    מדוע נשים מודרות מההיסטוריה של האמנות הישראלית?

    "בכל פעם שאני שואלת לפשר ההתעלמות של ספרי תולדות האמנות הישראלית מרוב האמניות, עונים לי שתי תשובות: היו מעט נשים אמניות, וכנראה הן לא היו חשובות או טובות דיין. משמע, אם ההיסטוריה שכחה אותן – סימן שהגיע להן". סקירה היסטורית על נשים באמנות הישראלית קוראת תיגר על הנחה זו.

  • "אני כופה על השדה שיחת יחסינו-לאן מתמדת"

    "אני כופה על השדה שיחת יחסינו-לאן מתמדת"

    "ככל שהתרבות כאן הולכת ומתבהמת, נשלטת על-ידי לאומנות לצד מסחור והפרטה, כך היא נוקטת משטר של מתק שפתיים, דורשת 'לבוא בטוב' ו'לפרגן', קוראת למבקריה מרירים ומתוסכלים. לא רוצים יותר להיות שיח, אלא שוק. ומבקרי תרבות לא עובדים בשוק". גליה יהב על תפקיד המבקר המשתוקק-תמיד

  • שטיינהרט ושטרוק: מהסטודיו בברלין לארץ ישראל

    שטיינהרט ושטרוק: מהסטודיו בברלין לארץ ישראל

    יעקב שטיינהרט והרמן שטרוק הם שניים מאבות ההדפס האמנותי בארץ. השניים השפיעו על התפתחות התחום כאמנים וכמורים שחינכו דורות של תלמידים, והיטיבו לבטא באמצעות טכניקות ההדפס השונות את השקפת עולמם האיתנה.

  • אורקסטרא של מלאכים שמשחקת לי בלב

    אורקסטרא של מלאכים שמשחקת לי בלב

    ״בעוד האמנים מנסחים מניפסט, האמניות שוכבות על הגדר״. נטעלי שלוסר במסה על תפיסת החלל בציור עכשווי, תיאוריה ליבידינאלית ומטריקסיאלית של הציור, והתערוכה של מיכאל בורמנס במוזיאון ת״א.

  • ההוטנטוטית והפרוצה

    ההוטנטוטית והפרוצה

    לקראת איקונוגרפיה של מיניות האישה – מאמר מתוך ספרו של חוקר התרבות סנדור ל׳ גילמן ״הגוף היהודי ואיברים בולטים אחרים״.

  • אמנות לנוכח רוע רדיקלי

    אמנות לנוכח רוע רדיקלי

    בשנות ה-70 תיעד נם איין עשרות אלפי אזרחים קמבודים לפני הוצאתם להורג ע״י כוחות החמר-רוז׳. התיאורטיקן טיירי דה-דוב מתמודד עם השאלות האתיות והאסתטיות המתעוררות בעקבות הצגת התצלומים בתערוכות אמנות בנות זמננו, ורכישתם לאוספים מוזיאליים.