מסה

  • עמנואל קאנט: הצעה לקאמבק

    מה בעצם הקשר בין "צבע טרי", מפלגת קדימה, בוריס גרויס, מקדונלדס, ג׳ף קונץ, השמנת ילדים, אנגרי בירדז, אמנות מגויסת, המטריקס ועוד? יונתן הירשפלד טוען שהבשילה העת להחזיר את קאנט למשחק, ומבקש מאיתנו להעז לדעת.

  • כרוב ממולא וכיסא ריק

    מחשבות על בשר ורוח ועל האמנות ביהדות ובנצרות.

  • דימוי-על

    האם ניתן ליצור מכנה משותף של קבוצת יצירות רק על פי סוג הדרכון שאוחזים יוצריהן? האם הבסיס הלאומי הוא יסוד ראוי או אפשרי על מנת לקבוע תיזה מספקת להקמת תערוכה? הרהורים על תערוכות אמנות מאסיה בישראל.

  • לפנות מקום בתוך המקום

    "מוזיאון איננו לעולם מקום טריוויאלי – לא משום שאיננו מקום ציבורי, אלא אדרבה, משום שהוא מזמן אותנו בתנועת העצמה לחשוב תמיד מקום ציבורי יותר, מקום שנוכל לכנותו היפר-ציבורי, משום שהוא מפנה מקום לאחרות בלב לבה של הזהות". על הכנסת אורחים מוזיאלית.

  • נגד גרויס

    "קריאת מאמריו של בוריס גרויס מרגילה אותנו שהשמרן הוא המהפכן, השמאל הוא הימין, הכותב הוא האמן, האמן הוא המתעד והכל מסתדר איכשהו ככה, שכותבים מהאקדמיה המחזיקים בדעות צודקות הופכים להיות הקוראן, ואמנים למאיירי הקוראן". יונתן הירשפלד בביקורת גורפת והצעה חלופית.

  • דיוקן ההוצאה להורג

    "הקושי להכיר בזוועה אינו נובע רק מכך שזו אינה מותירה בתצלומים חותם חזותי, אלא גם מכך שכאשר המצולם הוא פלסטיני, אין הוא מופיע כאדם הקורא קריאת חירום בשעה שעומדים להוציא אותו להורג ללא משפט".

  • הזמן של הדימוי

    הטעות של ההיסטוריציזם נעוצה בהנחה שהדימוי שריר וקיים, שמשעה שהוא מופיע הוא נחקק לעד, שהוא נצבר. אבל הדימוי איננו נייח, אלא הוא הפצעה של מה שיכול לֹאבד.

  • ובו תדבק

    בניגוד לאמונה הרווחת, יהודי המקרא קיימו תרבות קעקועים עממית עשירה.

  • קומפוזר ופרפורמר

    נורית דוד ובויאן – תפיסה של חלל בציור הבודד ובסדרה, בעקבות האפשרויות שהנחילה מורשת המיצב.

  • דיוקן, עצמי

    מי הוא המוּצְלָם, הנשקף בדיוקן עצמי? מי מביט וניבט ממנו ובו?

  • אמנות הבשר

    הגוף באמנות הוא שדה קרב, באמצעותו אנחנו לומדים על מציאות חיינו – הרצאה של דר' בן ברוך בליך, מתוך הכנס "על החושני באמנות", בצלאל, 28.11.2010