דעות

  • שתיקת האוצרות

    שתיקת האוצרות

    הביקורת על אמנים שהפרו את החרם על מוזיאון חיפה מפילה את האחריות על כתפיהם בלבד, ומתעלמת מבחירתו המהדהדת של צוות המוזיאון שלא לחשוף את הנעשה מאחורי הקלעים במקום.

  • שובר שורות

    שובר שורות

    די להשוות בין המקום המוקצה לביקורת אמנות ב"הארץ" לבין זה שב"מקור ראשון" כדי להבין שהימין בישראל מעולם לא יצר שיח עמוק ומורכב ביחס לאמנות. אם ראש הממשלה רצה לייצר שינוי אמיתי, הוא היה צריך לפעול באופן עמוק ומערכתי לעידוד ולחיזוק התרבות על גווניה לאורך כל הקדנציה, ולא כמחטף מטופש ערב הבחירות.

  • "הוא שוחט פרה שאני לא מעוניין לשחוט"

    "הוא שוחט פרה שאני לא מעוניין לשחוט"

    "בשבוע שעבר שאלתי את אחי הצעיר אם שמע על הווידיאו עם התפילין שיצר גיל יפמן. הוא אמר שכן, אבל הוא לא רוצה לדבר על זה. ברור שהתעקשתי". האמנית שיראל הורוויץ ואחיה, שניהם מבית דתי, היא כבר לא והוא כן, משוחחים על תשמישי קדושה, אמנות ופרות קדושות.

  • אבוד בקומפלקס הגלריות התעשייתי

    אבוד בקומפלקס הגלריות התעשייתי

    "אם תבקרו בבתי-ספר לאמנות ובגלריות אכן תקבלו את הרושם שחלק ניכר מעולם האמנות מוכן לשמש צוות התמיכה של מעמד השליטים הגלובלי. המציאות היא שבמישרין או בעקיפין, בדרכים ראשיות או צדדיות, מנגנון השוק הנוכחי מעצב כל היבט של האמנות בעיר: לא רק איך אמנים יחיו, אלא גם איזו אמנות תיעשה וכיצד האמנות תוצג במדיה ובמוזיאונים". גליה יהב תירגמה את המסה הקודרת והאקטואלית של הולנד קוטר, שנבחרה ב"Artnet News" לראשון מעשרת המאמרים החשובים של 2014.

  • לא יכלה שלא לראות כל מה שכואב

    לא יכלה שלא לראות כל מה שכואב

    "פדרמן ביקשה לגרום לאנשים לראות את מה ובעיקר את מי שעל פי רוב פשוט יותר שלא לראות. עבודותיה השונות ביטאו את האופן שבו נושאים כמו חומת ההפרדה, גירוש פליטים, עבודה זרה, חרדות קיום וחוסר במים מחלחלים אל החיים העירוניים הבורגניים ומאיימים על שלוותם". הילה כהן-שניידרמן נפרדת מהאמנית שלי פדרמן ז"ל.

  • הוראת קבע

    הוראת קבע

    "החלפת תערוכת הקבע הישראלית היא פעולה שראוי להפוך למסורת, אולם לא נכון להשאיר את העבודה בידיהם הבלעדיות של אוצרי המוזיאונים הקבועים". כמה מלים לקראת החלפתה של תערוכת האמנות הישראלית הקבועה במוזיאון תל-אביב.

  • "בעידן תת-התזונה מזה והבזבוז מזה, המוות אינו טרגדיה, אלא מימוש עד כדי כילוי"

    "בעידן תת-התזונה מזה והבזבוז מזה, המוות אינו טרגדיה, אלא מימוש עד כדי כילוי"

    "עפרת תוהה אם זה גילו המופלג או שמא יינה של האמנות נמהל והיא הולכת ונעלמת כמו שיער ראשו המקריח. אולי עפרת עומד בפני מה שמבקרים סמכותיים כמו רוזלינד קראוס ורבים אחרים מתלוננים עליו: איבוד יכולת ההבחנה בשיח המתחדש". יהושע נוישטיין עונה לגדעון עפרת.

  • למה לא חתמתי על הצהרת האמנים – אבל אבוא לכיכר

    למה לא חתמתי על הצהרת האמנים – אבל אבוא לכיכר

    "כדי לגעת בלבבות ולשנות משהו צריך שהאמירה של האמנים בכיכר לא תהיה הצהרה ריקה. קשה לחשוב על משפט סתמי ומתנשא יותר מאשר 'מלחמה זה רע. לא באנו לעולם הזה בשביל להרוג אחד את השני'". רונן אידלמן מתנגד לפמפלט האמנים וקורא לסולידריות מעשית.

  • הבקבוק השבור של "זגורי אימפריה"

    הבקבוק השבור של "זגורי אימפריה"

    האם סדרת הטלוויזיה "זגורי אימפריה" משחררת את השד העדתי מן הבקבוק? ואם כן, האם את השד האמיתי? ושל מי הבקבוק הזה לעזאזל? רחל גץ-סלומון והני זובידה מציעים תשובות.

  • התנגדות ערה

    התנגדות ערה

    בניגוד לגדעון עפרת יהונתן משעל חושב שיש הרבה אמנות פוליטית בישראל, אולם היא נושאת אופי שונה ומשתמשת בארגז כלים רחב ומורכב יותר מזה שעמד לרשותם של אמני המחאה של שנות ה-70 וה-80.

  • ה חֶ רְ פָּ ה

    ה חֶ רְ פָּ ה

    התישָמַע הצעקה, ולו גם תצריד את הגרון ותעוות את הפנים? או שמא נסכין לאותות הקין הצורבים את עורנו תחת מטחי האיפור הפטריוטיים של טקסי תעמולה ממטבח משרד ההסברה?

  • הצלחה, לא מצליחנות

    הצלחה, לא מצליחנות

    ״הדבר החשוב כיום הוא כשלון, היסוס, הישמטות ואי-הסתדרות במערכות הגדולות. חשובים האקספרימנטים של אוצרים שהתערוכות שלהם לא מביאות קהל מתרגש ומשתאה, אלא כאלה שעונות על מצוקה של קהילה שמוכנה לדון בתנאי הפעולה הסוציו-תרבותיים שלה באופן כן וביקורתי״. דברים שנאמרו בכנס ״אמנות ישראלית – כיצד ממנפים הצלחה?״ בבית לאמנות ישראלית.

  • מאמץ הגמוני לא מודע

    מאמץ הגמוני לא מודע

    "טענתו של עפרת אמנם אינה ממאנת להכיר ב'מזרחיות' כפריזמה פרשנית לאמנות, אבל היא מרדדת את המושג 'זהות מזרחית' לכדי מאפיינים 'אותנטיים' שהכותב אינו מוצא ביצירות אמנות". דוד שפרבר עונה לגדעון עפרת.

  • תורת הפערים

    תורת הפערים

    "עפרת לא מוצא את המטבע 'אמנות מזרחית' בשום מקום משום שהוא מחפש אותו מתחת לפנס ההיסטורי שהוא בעצמו העמיד, הדליק והאיר". תגובה למאמר "אין אמנות מזרחית", מתוך ״המחסן של גדעון עפרת״.

  • להפוך את הפירמידה

    להפוך את הפירמידה

    ״הפיכת התרבות שלך לפולקלור היא מעשה של דה-הומניזציה. אנו כבר דור שלישי ורביעי להגירה, וזה הזמן המובהק למהפכה״. דברים שנאמרו בכנס ״יוצרים/ות זכויות – לקראת צדק חלוקתי במשאבי תרבות״.

  • סדר יום תמטי ואינטלקטואלי נבדל

    סדר יום תמטי ואינטלקטואלי נבדל

    ״הגלריה האוניברסיטאית מציעה מודל אוצרותי פתוח ואופקי, שבו ציר הידע הסמכותי מתמזג עם הפרקטיקה המעבדתית, הניסיונית והשיתופית״. תגובה.

  • מראית אין

    מראית אין

    הבעיה בהסכם בין אוניברסיטת ת"א לאספן יגאל אהובי אינה איכות האוסף שלו וגם לא מקצועיותה של שרית שפירא, אלא העובדה שמוסד אקדמי סוגר עסקה סמויה עם גורם חיצוני שבניגוד לעבר לא מבקש לזכות בכיבודים הרגילים שנלווים לפעילות פילנתרופית, אלא לשלוט בתכנים האקדמיים עצמם.

  • הספד שעבר זמנו

    הספד שעבר זמנו

    "חרף המשבר התקציבי והתדמיתי שעברו מדעי הרוח לפני כעשר שנים, הרי שבשלוש השנים האחרונות לימודי תולדות האמנות זוכים לפריחה חסרת תקדים". אסף פינקוס, ראש החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל-אביב, בתגובה למאמרה של מיטל רז, "מי יציל את תולדות האמנות".

  • הרוח החדשה המפעמת בחוג

    הרוח החדשה המפעמת בחוג

    "קטגוריית 'האמנות העכשווית' אינה מחליפה את מקומו של המחקר 'הרציני, ההיסטורי והיבש'". תלמידות מחקר מגיבות למאמר של מיטל רז, "מי יציל את תולדות האמנות?"

  • מי יציל את תולדות האמנות?

    מי יציל את תולדות האמנות?

    האם לימודי תולדות האמנות עודם רלוונטיים בתקופה בה מדעי הרוח נתפשים כתחום מיותר וחסר משמעות? על משבר דיסציפלינת תולדות האמנות ועל דרכים אפשריות להצילה.