ביקורת

  • אורי כבר לא יחזור להיות מי שהיה

    אורי של קבוצת התיאטרון רות קנר נולד מתוך המפגש המסוכסך בין הקולות, מתוך חוסר היכולת שלו ושל הקהל להכריע ביניהם. הרהור על "הוא הלך בשדות", עיבוד בימתי למחזה ולספר של משה שמיר.

  • כיצד ירידי אמנות מועילים לאמנות?

    "ההתייחסות הדיכוטומית שלפיה הצלחה מסחרית מביאה עימה אמנות רדודה וקלה לעיכול, בעוד שיצירה אינטלקטואלית לעולם תיפקד מהזירה המסחרית-ירידית – אינה עומדת במבחן המציאות". תשובה לגליה יהב וליונתן אמיר.

  • משחקים באתר האחורי

    "דה-אוליבירה מנסה לאתגר את המשא הכבד – ההיסטורי, הארכיטקטוני – שנושא מלון פאלאס באמצעות הומור ואנושיות". על התערוכה "פאלאס" של סמנטה אדלר דה-אוליבירה.

  • להתבונן בסבלם של הישראלים, גרסת חורף 1973

    סרטה של סוזן סונטאג "ארצות מובטחות" מציג מקום שעסוק במוות, באלימות ובהישרדות, באבל ובדרגות שונות של טראומה וכאב פיזי ונפשי. במקביל, כמובן, זהו גם מקום שמשוקע בגרימת אותן צלקות לאחר.

  • הצילום אחרי הסימולקרה

    הצילום על הופעותיו השונות הוא מה שמעורר את הטראומה של המציאות העומדת מולו. היא האובדת בחוסר הידיעה איך או במה הוא ישתמש הפעם על מנת לעשות בה מעשים מגונים למיניהם.

  • הזמן עושה את שלו

    התערוכה הקבוצתית "זמן/התנגדות" במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון בוחנת את מושג הזמן באמנות ואת השימוש בו כאמצעי התנגדות למשטרי זמן מודרניים.

  • כשחלומו של אדריכל נוף פוגש את מבטו הבוחן של יוצר תיעודי

    "חלומו של אדריכל הנוף הוא להפוך פיסת קרקע לפינות מסתור לחלום" (ליפא יהלום, מתכנן גן השלושה) המוטו הזה מופיע על רקע דפי התכנון של גן השלושה פותח את סרטו של הבמאי התיעודי רן טל "גן עדן". כבר בנקודת פתיחה זו, ניתן ללמוד שלא מדובר בסרט על בני אדם או על דמות כלשהי אלא על נוף […]

  • מידה של בעתה

    לצילום יש תוקף מיוחד במחשבה וביצירה הסוריאליסטית, אולם בפרספקטיבה היסטורית יחסם של צלמים סוריאליסטים לדימוי אשלייתי מצולם כאל ייצוג של מצבי תודעה נסתרים נראה נאיבי למדי.

  • רה-אוריינט אקספרס

    היעדר מורכבות כלשהי ביחס שבין המקום למארגני האירוע ולמבקרים, או ביחס שבין המדינה והשלטון לתושבי המקום, הופך את הביאנלה לאמנות ים תיכונית בסכנין לאירוע שמנציח סטריאוטיפים ויחסי כוח לא שיוויוניים.

  • יסמין גודר: תראו אותה משתנה

    היצירה החדשה של יסמין גודר, "See Her Change", מציעה מבט נוקב על השתנות הגוף הנשי, מן הכנים והמאתגרים שנחזו מעל במה

  • אורחים לרגע

    התערוכה "מארח ואורח" מציגה ניסיון עקר ומגושם לעסוק בזוויות תיאורטיות של מציאות מקומית, המבקש לקלוע למה שמזוהה כבון טון של עשייה אמנותית בינלאומית עכשווית.

  • פיסול אדריכלי או אדריכלות פיסולית

    תערוכת הפיסול של אנתוני גורמלי ב-White Cube בלונדון מזכירה את מבנה העלילה בספרי אגתה כריסטי; הכל שקט, שליו ומאורגן בטירה רבת חדרים – עד האולם האחרון, שבו, טראח.

  • שקיעה משרדית

    בתערוכתו "צל הרים" משתמש אלעד ערמון במודע במאניירות העיצוב היאפיות שמזוהות עם אמנות עכשווית בגרסאותיה הגלריסטיות, מאמץ אותן באפתיות ושותל בהן שיבושים.

  • בגאולתי אנצור דמעתי

    "אצל כהן-גן הגבולות אינם רק מושא לניפוץ, אלא גם נושא התופס מקום חשוב בפני עצמו". דוד שפרבר ונטעלי חמיאל על תערוכתו הרטרוספקטיבית של פנחס כהן-גן במוזיאון תל-אביב, שאצרה גליה בר-אור.

  • תרחיש אימים

    העובדה שמדובר באירוע ברנז'אי מוחלט היא רק סימפטום לחולשה העקרונית של ה"התרחשויות" האמנותיות של רירקריט טיראוואניג'ה.

  • העדינות

    הערב "מזמור" של תמר בורר מצליח להמס גבולות ולחדד את המבט ברכות ובשקט יוצאי דופן

  • המוות מתבונן בחזרה

    בכל ציור של מלחמה או של פגר בעל חיים יש משהו מטריד, אולם בציורו של נפתלי בזם "הגנת רמת רחל" חוברים המטענים הללו לתמונת אימה אוניברסלית.

  • מתחת למפלס חיינו

    הצעה ללאומיות אחרת, הכרה בחולשה וחשבון נפש באתר ההנצחה של חללי מלחמת וייטנאם בוושינגטון די. סי, מבעד לעיניים ישראליות.

  • השלכות ההתוודעות

    חלי מזראי יצרה עיבוד חופשי לסיפור הנפילה מגן עדן ולספרו של אלבר קאמי "הנפילה", ההופך את המשלים לאלגוריה על עדות וידע, על מחזיקי הידע ועל אחריותם ועמדתם בעולם.

  • לפרק את השיטה הבינארית

    גם בתערוכה החדשה שלו, "שִּפְלוּת למַלְכוּת", מציע איציק בדש אלטרנטיבה לדיכוטומיות האירופוצנטריות המקובלות, ומעמיד כנגדן עולם מורכב יותר שבו דתיוּת וחילוניוּת, קודש וחול וגוף ורוח אינם הופכיים זה לזה.