ביקורת

  • גן הגרוטאות של פרויד המתוק

    "בתערוכתו של מוניס 'כל דבר' הופך להיות דבר-מה אחר, כשהדמיון בינו לבין ה'דבר' המקורי נעדר באופן שהופכו ל'שום דבר', ויחד עם זאת נוכח ומרכזי". מבט טיפולי על תערוכתו של ויק מוניס, "תמונות מכל דבר".

  • יומן מעודכן

    תערוכתו של הקולנוען דוד פרלוב במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד, מציגה ציורים, רישומים ותצלומים שיצר לאורך השנים, ומציעה מהלך פרשני משלים לעבודתו הקולנועית המוכרת.

  • שמתי לי פודרה (ורוק וזיעה)

    "רוטנברג מבקשת מאיתנו לשקול איתה מחדש את ייצוגי הנשיות במערב, את האובייקט האמנותי ואת מושגי ההערכה שלנו בכמויות. היא מבקשת למדוד אובייקט אמנותי על-פי ערך ה'חיים' שהוכנסו בו, ולראות את הזיעה כמרכיב הכרחי של המציאות". מחשבות בעקבות תערוכתה של מיקה רוטנברג, שהוצגה במוזיאון ישראל.

  • מ"נצחון המוות" לנצחון המוות

    חיבור קצר על אחת התערוכות המרעישות ביותר שנראו כאן לאחרונה. אחרי גיל 60 ו-36 שנות קריירה, מתחילה נורית דוד את חייה כציירת ומבינה את הזקנה כפוטנציאל רדיקלי, כדיספוזיציה משחררת ולא כעול או גזירת גורל מרה.

  • לרקוד עם הגב לכובש

    "Badke", יצירתה של הלהקה הבלגית les ballets c de la b, שהוצגה בפסטיבל רמאללה למחול עכשווי, מכוננת את הזהות הפלסטינית ללא תלות בהתנגדות לזהות הישראלית, אלא מתוך כוונה להדרה שלה.

  • בנייה מהרסת והריסה בונה

    "אפשר להצביע על מאפיינים משותפים רבים לשתי הציירות המעולות הללו: קודם כל, ציור מתוך התבוננות בטבע, ובאופן ספציפי, סביבה תימטית של בנייה: עבודות בנייה ופועלים בציורים של קלאפיש, חפירות התוואי לכביש 531 כנקודת המוצא לציורים של פוליאקין".

  • לא בשמים היא

    התערוכה ״חילוני כהלכה״ במוזיאון נחום גוטמן מבקשת לעסוק ב״עקרון היהדות כתרבות״, ומציגה זרם אוצרותי רות קלדרוניסטי שטחי וחנפני.

  • "העם היהודי הוא לא העם המובחר. ואט קען יו מאך?"

    "ואט קען יו מאך?", "מה אתה יכול לעשות?", הוא שמה של תערוכה בדרזדן העוסקת בזהויות יהודיות באירופה היום. אמנים יהודים עונים לשאלה בשאלות חדשות ומאתגרים סוגיות של זרות, זיכרון ושימור.

  • טבעת מביוס השבורה

    "נקודת הפער בין 'לחשוב אינסוף' ל'לעשות אינסוף' היא נקודת הפער הגיטלינית". קריאה בתערוכה "16 עבודות" של מיכאל גיטלין, על הציר המחשבתי המערב רליגיוזיות, טרנסצנדנטיות ומיסטיות, ולבסוף גם מגדר.

  • 22 הרקיעים של דוד רקיע

    מחשבות על "אותיות פורחות" בבית אבי חי, תערוכתו של דוד רקיע, שנטש את הפיגורטיביות לטובת האבסטרקט הטמון בצורה האלוהית של האותיות.

  • סמוראי במרחבי קדושה

    "את החמור אמא לא מרשה להכניס אל תוך הבית. האם היא מרשה להכניס את הקדושה? האם פינטו מרשה להכניס את הקדושה?". הערות על "תפילת המדבר", תערוכתו של שמעון פינטו בגלריה באוניברסיטת באר-שבע.

  • לחוש חללים: אדריכלות מדומיינת מחדש

    תערוכה אתגרית בלונדון הזמינה 7 ארכיטקטים להציע פרשנות חדשה לתוכנית אדריכלית. רם אהרונוב התרשם, אך גם הרגיש שהניסיון לנתק את האדריכלות מהפונקציות השימושיות ומהאתר הטבעי שלה עלול להפוך אותה לדלה ואולי גם עקרה.

  • המכוניות נוסעות על התקרה

    יהושע נוישטיין בסיור משולח רסן בביאנלה במוזיאון וויטני, ניו-יורק.

  • מצלמה שבורה

    תערוכתה של אלהם רוקני במוזיאון ת״א מציגה ניסיונות סמליים לחזור לאיראן, ארץ הולדתה, תוך החצנת המגבלות ואי האפשרות לעשות כן.

  • כפוף לתנאים: על אודות ובין קורות "כמיטב יכולתנו"

    "מאז אותו ערב במנהטן בנובמבר האחרון אני חושבת ומנסה לכתוב על החוויה שהעניקה לי העבודה של עינת עמיר, 'כמיטב יכולתנו'. אני מנסה לנסח את מה שההשתתפות באירוע נתנה לי, עד שאני מבינה שהיא בעצם נטלה ממני משהו". שירלי בכר מתלבטת בין נוכחות לעדות.

  • "פרח שתן" או: פריצתו (האמביוולנטית) של היפה

    "רק שמה המפתיע של העבודה מרמז על אחורי הקלעים של המורשת האסתטית, המערבלת תמיד בין קומפוזיציה מדויקת ומוקפדת לחומר תימטי רוחש, לא פתור". הרהור על תערוכתו של גלעד אופיר במוזיאון תל-אביב.

  • טעם נרכש

    מאחורי מסך העשן ואבק הכוכבים שאופפים את התערוכה "המגדל הבוער – עבודות מאוסף יגאל אהובי", בגלריה האוניברסיטאית, מתגלה תפזורת בינונית-פלוס שמבקשת להפוך את האקראיות לאג'נדה.

  • התחביר לצרכן

    התערוכה ״טובין״ עוסקת בצריכה ובכלכלת חוב. חפצי האמנות המוצגים בה מתפקדים כבעלי הבית, ואילו היוצרים כדיירים המבקשים להבין כיצד מתגוררים יחד ומנהלים משק בית משותף.

  • לצייר בלי שיד האמן תטביע חותמה על הבד

    "האפקט המצטבר מהליכה במעלה המוזיאון הוא של הציורים כחומר סופג-סביבה. בליל של מסרים ודימויים שהגיחו מכל פינת רחוב במנהטן ונערמו על מצע העיר כשכבות תזזיתיות". ביקור בתערוכת היחיד של כריסטופר וול בניו-יורק.

  • הילד של תקופת המכאנו

    חרף מעמדו המרכזי בהיסטוריה של הפיסול הבריטי, ביל וודרו כבר לא סלב. הוא פשוט לא מייצר מה שמצפים ממנו. אבל מה שהוא מייצר מעניין, מאתגר וניחן בחוש הומור. רם אהרונוב ביקר ברטרוספקטיבה של האמן בלונדון.