ביקורת

  • מדברים בידיים

    מדברים בידיים

    על הנאה וזעזוע בתערוכה "הגורם האנושי: הגוף בפיסול העכשווי" בגלריה הייווארד, לונדון.

  • ״אווה״ של עדי שמעוני, גלריה P8

    ״אווה״ של עדי שמעוני, גלריה P8

    בפער בין מה שיש לעדי שמעוני להגיד על התערוכה שלו בגלריה P8 לבין מה שמוצג בה מסתתר משהו שלא נמצא בתוך ממלכת הידע האנושי. אני מסתובב איתו בתערוכה שלו באחר צהריים חם, והוא מסביר על העבודות. זה דבר שקורה. האמן מכיר את העבודות של עצמו, יש לו מה לומר עליהן. יש לו חששות לגבי חלק מהן, התלבטויות לגבי הצבה, שאלות של אסטתיקה […]

  • גל וולינץ מקלל בלב

    גל וולינץ מקלל בלב

    הסוביניריות אולי מייצגת טעם רע, אבל כאן היא חפה מלעג וטעונה בהקשר קווירי. הלבבות מיוצרים בהזמנה אישית. ״קיצור הדרך״ בין האמן ללקוח מערער את המנגנון הגלריסטי ויוצר קרבה וכנות. אלינה יקירביץ׳ על עבודותיו של גל וולינץ.

  • אל תוותרו לאריק

    אל תוותרו לאריק

    בניסיון להתחמק מקריקטורה פוליטית, הופכת האוצרות של תערוכתו של דוד ריב במוזיאון ת״א לקריקטורה בפני עצמה. הרצון להעניק לציורים פרשנות תיאורטית ומורכבת, מתקשה להצדיק את עצמו כשהוא מבטל את ההבחנה בין עבודות טובות לחלשות.

  • לעולם ואף פעם, שוב ושוב

    לעולם ואף פעם, שוב ושוב

    "היציבות היחידה שניתן למצוא ביצירה הזאת היא המחזוריות האינסופית, והאפשרות היחידה לנחת היא בהתמוטטות שתכלה הכל". על "Forever/Never" של תיאטרון קליפה במוזיאון תל-אביב.

  • תרגילים סטריליים באסתטיקה ניו-אייג'ית

    תרגילים סטריליים באסתטיקה ניו-אייג'ית

    "ממבקרת חריפה של החברה בזמן שנושאים כגון ציות ורוע אנושי היו במרכז הדיון הציבורי, היא הפכה להיות בעצמה דמות סמכותית, נביאה שתראה לך את האור אם רק תסכים להירגע ולעקוב אחריה". על "512 שעות" של מרינה אברמוביץ' בגלריה סרפנטיין, לונדון.

  • הזמן המדיטטיבי של מתיו בארני

    הזמן המדיטטיבי של מתיו בארני

    "בעידן שבו אמנים בסדר הגודל שלו מחפשים את קרבת הקהל על-ידי הפקת תערוכות ראוותניות ובידוריות, מתיו בארני מציב לא מעט אתגרים לחובב האמנות הממוצע". על התערוכה "River of Fundament" במשכן לאמנות במינכן.

  • מרחב אולטימטיבי של חוסר ההתמצאות

    מרחב אולטימטיבי של חוסר ההתמצאות

    "בעוד שרבים חולפים בתחנה כשהם אחוזי פחד אל מול המפלצת האדריכלית, חרדים ללכת בה לאיבוד או לסטות חלילה מן המסלול, בחרה דגני במרחב הזה כרחם ליצירתה". הודיה גדז' על התערוכה של צפיה דגני בתחנה המרכזית בתל-אביב.

  • הפיל הלבן שבחדר

    הפיל הלבן שבחדר

    "אפשר להבין את השקט שבו התערוכה עוברת ככישלון שלה לייצר שיח מחוץ לגבולות המוזיאון, מחוץ לקהילה הקבועה של מאמינים. אבל חשוב לזכור שהעבודות של ריב אינן פרובוקציה לשמה. הן 'עובדות אמנות'". מחשבות על תערוכתו של דוד ריב במוזיאון ת״א.

  • תוגת צעצועיה הקטנים

    תוגת צעצועיה הקטנים

    "כשהצורך למשול במשמעויות ובסביבה פוגש את הרגישויות האסתטיות של עדן בנט, הוא מצווה עליה לחוס על מה שאיש אינו מעוניין בו, ואז לקטלגו, למחזרו ולמצוא לו תכלית חדשה, שאגב כך תגדיר לה את תכליתה כאמנית". על "רמפה", גלריה טמפו רובטו

  • מחווה של "אמנות"

    מחווה של "אמנות"

    "ההכרה המהממת שמדובר בתערוכת-דמה מתבררת מרגע לרגע כפרקטלית: דמה של דמה של דמה, וממילא מיותר לטרוח על משמוע מחייב של הדמה הזה. נכון יותר להשתהות עליו כעל הצעה בעלת תוקף משל עצמה: שמועה על אמנות". ביקור עצבני בתערוכתו של ויק מוניס במוזיאון תל-אביב.

  • אקספרסיביות דיגיטלית

    אקספרסיביות דיגיטלית

    יותר מאשר תהיות על אופיו של הצילום בעידן הדיגיטלי, עבודותיו של תמיר שר עוסקות בהפעלת המדיום תוך התחקות אחר האלימות האגבית שבו.

  • כל עָבָר ראוי הוא שיורשע

    כל עָבָר ראוי הוא שיורשע

    "נדמה כי תמיר צדוק שואל אותה שאלה ששאל ניטשה – באיזו מידה בחיים אנו זקוקים לשירותה של ההיסטוריה – והוא עונה עליה תוך ערעור אקטיבי על מושג ההנצחה שכבש את הקרקע ההיסטורית המקומית".

  • חפצים כחיות מעבדה

    חפצים כחיות מעבדה

    "בראייה קלאסית, לראות את השולחן שנחבא בתוך בול העץ נחשב לדבר שמפריד בין בני-אדם לחיות. בראייה עכשווית, חומר הגלם הוא כבר חומר מעובד, לעתים קרובות סינתטי". על תערוכת היחיד של עדן בנט בגלריה טמפו-רובאטו.

  • ההווה המתמשך של מרינה אברמוביץ'

    ההווה המתמשך של מרינה אברמוביץ'

    "בסצינה שהיתה כמו לקוחה מתוך סרט עמדנו, מרינה ואני, בשירותים, זו ליד זו, מול המראה. 'הלו', הצלחתי לומר לה מתוך ערפל ההתרגשות שהציף אותי. 'חלו', השיבה במבטא סרבי כבד וחם. ויצאה". דבי לוזיה נכחה במסיבת העיתונאים לקראת עבודתה של מרינה אברמוביץ', "512 שעות", בגלריה סרפנטיין בלונדון.

  • סימני שפיות במציאות בלתי נסבלת

    סימני שפיות במציאות בלתי נסבלת

    התערוכה "קלנדיה" של נורית ירדן בבית-האמנים בתל-אביב מעמתת גלויות אירופיות "קלאסיות" עם גלויות פיקטיביות ממחסום קלנדיה, ואף מארחת פרויקט צילום ייחודי של האקטיביסטית תמר פליישמן.

  • תפסה מרובה, הביאנלה של וויטני

    תפסה מרובה, הביאנלה של וויטני

    "במקום להציג קו אוצרותי מובחן, נראתה הביאנלה כמו תערוכה שמנסה לכסות 'הכל'. לרושם הזה תרמה ההחלטה החריגה למנות שלושה אוצרים ולהעניק לכל אחד מהם קומה משל עצמו. גיבוב הקומות יצר בעיקר תחושה של עומס ושל פיזור".

  • על הפוליטיקה של הטעם המיינסטרימי

    על הפוליטיקה של הטעם המיינסטרימי

    אם האמנים המשתתפים בתערוכה "עד שתצא מקולי" נחשבים לשוליים, מי לעזאזל נשאר לשמור על ההגמוניה?

  • דיוקן האמן כמאהב לשעבר*

    דיוקן האמן כמאהב לשעבר*

    "כשהיא מדברת אי-אפשר שלא להקשיב לה, אי-אפשר לחשוב על משהו אחר. בניד ראש בלתי נמנע נאלץ הצופה להודות שאולאיי ניצח באהבה ומרינה ניצחה באמנות. ואז מגיעות עבודותיו של אולאיי. רסיסים של יופי צרוף המתפזרים לכל עבר לעומת הקו הברור של מרינה, צרור היופי המוצק והמגובש שלה". מחשבות על הסרט "Project Cancer".

  • תמונות משום דבר

    תמונות משום דבר

    ככל שהביקור בתערוכה של ויק מוניס מתארך, מתגבשת ההבנה מדוע בחר צוות המוזיאון שלא ללמד עליה סנגוריה. נדמה שגם מי שמחבבים אמנות שעוסקת בקסמים פשוטים למראה ומטמורפוזות צורניות, יתעייפו מהסיפור אחרי 2-3 עבודות.