ביקורת

  • מיהו קורבן?

    "למרות איכותה המופתית, 'זה האיש' אינה תערוכה משדדת מערכות. למעשה היא תערוכה שמרנית למדי. האמנים הישראלים המוצגים בה ובספר הם חלק מקאנון האמנות הישראלית, שלמוזיאון ישראל תפקיד מרכזי בהבנייתו". דוד שפרבר על התערוכה והספר "זה האיש: ישו באמנות הישראלית"

  • מופלא, מסתורי וקצת מביך

    "למעט העובדה שלצורך הקמת האגף שיפץ צוות התכנון את מכלי הדלק התת-קרקעיים ששימשו את תחנת הכוח והפך אותם לחללי תצוגה, צומח האגף כל כולו כחדש, ומבחינת עיצובו הוא נועז ביותר וחושף גישה תכנונית שונה לחלוטין – כאילו אומר, אני חדש ושייך למאה ה-21". רם אהרונוב על האגף החדש של הטייט-מודרן בלונדון, "בניין המתגים"

  • היער השרוף של מאיה כהן-לוי

    "דבר-מה אפל הולך ובוקע מתוך שדה הגפרורים המושחרים; 'היער השחור' הגרמני. עשן השריפה מזומן לפתע לחלל החדר הסטרילי, נושא בכנפיו את זוועות השואה". ד"ר קציעה עלון על "צל על צל וכופל", תערוכתה של מאיה כהן-לוי באטליה שמי, קיבוץ כברי

  • יוצר טבעי, פועל טבעי

    "כפי שהמכתבים נערמו בוודאי על שולחנותיהם של ראשי היישוב, כך נערמים גם הקנבסים, נשענים על הקיר. בניגוד לנמענים המקוריים של המכתבים, שלא קראו אותם ולא ענו להם, גריידי מתייחס לכל מלה ומלה ביראה ובכבוד. הוא רוקם אותן על הקנבס". דפנה שלום צפתה בתערוכה "פועל טבעי" של ליאור גריידי בגלריה הקיבוץ, תל-אביב

  • וְלִבִּי, חָלַל בְּקִרְבִּי: בין הפצע להפצעה (חלק 1)

    "ההתבוננות בציור של אטינגר ממרחק, חרף ממדיו הקטנים והאינטימיים, חרף הרגלה של העין להתנקז לעמדה אוטוריטטיבית המאפשרת ניכור, הרחקה ושליטה – חומקת ממגבלות סוג המבט הלוכד של הסובייקט ומאפשרת, או מזמנת, לחוויה רוחנית גבוהה, התעלות". ליאת סידס על "ולבי חלל", תערוכתה של ברכה ל' אטינגר בגלריה ברוורמן, תל-אביב, חלק ראשון

  • אמנות: הוראות הפעלה

    התערוכה "Do It بالعربي", שמוצגת בדארת אל-פונון, עמאן, ירדן, היא חלק מפרויקט כלל-עולמי, תלוי-מקום, של תערוכות שאמנים וחובבים מבצעים על-פי הוראות של אמנים אחרים. יש הוראות לפרפורמנס, לעבודות סאונד, לציור, למיצב, למחשבה, לדיבור, לפעולה. יש הוראות מפורטות או פתוחות לפרשנות, הוראות שהן עצמן העבודה והוראות שצריך ליישם, ויש הוראות שאי-אפשר לבצע

  • האמת שבתוך השקשוק

    "הלב הפועם של 'ריצה' הוא תנועה בלתי פוסקת המתרחשת מחוץ לגוף. הזמרים, השחקנים והנגנים אינם מתרוצצים רוב הזמן, ובכל זאת הכל רועד ומשקשק, בפנים הגופים ובאוויר שביניהם, שאליו נשלחים המלים והצלילים". דנה שלו משוחחת עם רות קנר על יצירתה החדשה של קבוצת התיאטרון שלה על-פי סיפור של ס' יזהר

  • תפאורה לאירועים

    התערוכה "בית-ספר לאמנות" בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב משלבת בין עבודות פרפורמטיביות להצבת אובייקטים בחלל, ומשתמשת באמנות ובפלטפורמה המוזיאלית כדי ליצור התבוננות של בית-הספר על עצמו. אולם בשעות שהמיצגים אינם מתקיימים, התערוכה הופכת לאילוסטרציה דלה

  • ״היבטים שונים של הקשר אפריקה-ישראל״

    "קטלוג התערוכה "בנוגע לאפריקה: אמנות עכשווית ואפרו-פוטוריזם", שמוצגת במוזיאון תל-אביב, מומן בתמיכת נעמי ודוד קוליץ. דוד קוליץ הוא מייסד ויו״ר חברת אלול-טכנולוגיות, שדיווחים מספרים על מעורבותה במכירת טכנולוגיות צבאיות למשטרים במדינות העולם השלישי". יהונתן ה. משעל חזר מתערוכה לכל המשפחה

  • "ואוו בובי, את יכולה להרגיש יותר הנאה אם את מרגישה יותר כאב"

    "הביצוע של סמית משדר כנות וטוטאליות שהופכות את התנועות והחלל ל'שלה' באופן ספציפי. במובן הזה סמית שייכת לדור הולך ונעלם של רקדנים בלהקת בת-שבע, שהפכה עם השנים למכונה המייצרת רובוטים של גאגא". דנה שלו משוחחת עם בובי ג'ין סמית על יצירתה החדשה Harrowing

  • תסמונת האיבר הזר

    "גלר מהלכת על הקו הדק שבו ההפרעה הנפשית הופכת להופעה אסתטית, למופע אימים או ארוטיקה. היצר המציצני נכנס לפעולה, אך כאן בעלי חיים ולא אנשים הם שנתונים למבט". קרן גולדברג על תערוכתה של קרן גלר בגלריה רו-ארט, תל-אביב

  • ציור כמשל פוסט-אמת בתערוכות עכשוויות בישראל

    שגיא רפאל ביקר בארבע תערוכות קבוצתיות: "ציור, למשל" ("אחד המופעים המוזיאליים השאפתניים, המגובשים והקרובים ביותר לרוח התקופה"), "מארג" ("המציגה ציור המתרפק על תחושת הביטחון שנסך הציור בעבר"), "אנקת המופשט" ("המציעה עמדה סטרילית, מרוחקת וחיוורת של אמנות מופשטת") ו"מחנה ציור" ("המארחת בנדיבות ספקטרום רחב ובלתי בררני")

  • גילוף בצבע/קליפת צבע

    ״אין כאן מעשה חישוב צורני או חישוב מבני, ואין כאן חתירה לכלכל את הידע והניסיון של הצייר. נהפוך הוא, מה שעומד לפנינו הוא מעין חיסול חשבונות עם הציור עצמו; חיסול חשבונות עם חכמת המבט; חיסול חשבונות שמתרחש בנתיבי המחשבה״. עילי ראונר על תערוכתו של גלעד אפרת בגלריה האוניברסיטאית  

  • צימאון אל מה ש"מעבר לכל הגבולים"

    הטרנסג'נדריות שרושמת רועי חפץ נעות לא רק בין מגדרים, אלא גם בין דימוי גוף של דיווה שמטופחת עד כדי שלמות ואינה מזדקנת לעולם לבין הגוף הממשי, הכמוש והלאה, שאינו יכול לגבור על הזמן

  • המופשט נאנק בכאב, אך גם נושם לרווחה

    "מתחת למעטה האופנתיות והעדכניות מפציעה תערוכה חכמה ואצורה היטב, שמצליחה לעסוק בנושא רחב יריעה ועמוס היסטוריה באופן עכשווי, מקומי ואפילו קומי, שמצביע על כיוון מסוים, ועם זאת אינו מתיימר לייצר אמירות כוללניות". קרן גולדברג על "אנקת המופשט", התערוכה הקבוצתית בגלריה האוניברסיטאית, תל-אביב

  • הביאנלה שלא שמעתם עליה

    "הנסיעות הרבות, המחסומים, המניפולציות שצריך לעשות כדי לראות תערוכות שנמצאות כל-כך קרוב למקום מגורי, הידיעה שלמרות הקושי להגיע אליה, לי יש חופש תנועה שנמנע מתושבי הערים שהשתתפו בה – כל אלה גרמו לי להתלבט אם ראוי בכלל לנסוע לערים שתושביהן כלואים בתוכן". איריס פשדצקי על ביאנלת קלנדיה

  • מראית עין של ״אמריקה״

    "הציור של אוסנת יהלי-סרבגילי הוא שיקוף רנטגן של הנשמה הישראלית, על כאביה, עקרותה, יומרותיה וגדולתה. היא עושה זו בעוצמה פיוטית ובריחוק רגשי מכאיב". יונתן הירשפלד על התערוכה "פסאדה" בגלריה רוזנבך בירושלים

  • הפוסט-אוונגרד של "נבוכים שנים"

    "גר"כ אינם נענים לאף אחד מאמצעי הייצוג של הפרפורמנס במערב. המודלים של האוונגרדים ההיסטוריים משמשים רק נקודת פתיחה אסתטית, כמדרגה אל מה שנמצא מעבר לאופק של האוונגרד. לכן הם יכולים ללמד את כולנו גם משהו על ביצוע אנטי-ייצוגי בפוליטיקה, על החזרת הכוח לרבים ועל דמוקרטיה ישירה". שיר חכם על היצירה החדשה של שני גרנות, נבו רומנו ואריאל כהן

  • אפוקליפסה עכשיו (ממש עכשיו)

    היום, ה-9.11, הוא הזמן להיזכר בווידיאו החזיוני של עידו הרטוגזון וליאור פרנקל, "Radio Berlin Tel-Aviv". פתחו את הלינק, צפו פעמיים, ורק אז תקראו מה יש לבעז יניב להגיד על כל זה

  • פרשנות יכולה רק להזיק

    "אחרי ככלות הכל, זוהי תערוכה עדינה. תערוכה שיש בה ממידת הענווה. ללא תותחים, ללא זיקוקין דינור, ללא חצוצרות. וגם הטקסט הזה שאני כותב כעת, בשבת בבוקר, בלי שהתבקשתי, כנענה לצו פנימי, נראה לי כאילו הוא יותר מדי". יונתן הירשפלד על "שחריר נחלים", תערוכתה של רחל רבינוביץ' בגלריה צדיק, יפו