כתבות מאת יונתן אמיר

  • היסטוריה כחומר גלם

    התערוכה הקבוצתית "היסטוריות" ממשיכה את עיסוקו של המרכז לאמנות דיגיטלית במחשבה פוליטית אלטרנטיבית ובמודלים של מציאות חלופית, אך נותרת מפוזרת מדי.

  • תוכנית ללימודי פרשנות

    פרק בסדרת טלוויזיה העוסק באמנית אביבה אורי מוקדש לדרמה הפסיכולוגית והמשפחתית שעיצבה את חיי האמנית. מבלי להתכוון לכך, הוא עשוי להשפיע גם על היווצרות פרשנויותיהן העתידיות של יצירותיה.

  • כרוניקה של סבל רב מוקדי

    יוסי סוכרי חיבר רומן ראשון על שואת יהודי לוב. למרות כמה קפיצות מושגיות מאולצות, הספר נקרא בנשימה אחת ובבטן שהולכת ומתכווצת.

  • מקור משני

    בתערוכה עוקצנית אך שובת לב ועשירה בהקשרים פנימיים, יוצרת הילה טוני נבוק מופע אלכימיה שהוא בה בעת בדיחה על חשבונה.

  • מידות רעות

    אותנטיות, טוטאליות וסערה רגשית מציבות רף גבוה מאד לקריירה אמנותית ארוכה. אחרי עשור של הצלחה, התערוכה החדשה של חן שיש מגלה סימני חולשה.

  • גינה בהפרעה

    במוזיאון פתח תקווה מוצג אשכול תערוכות גדול ותובעני. תערוכתם של הצמד גיל ומוטי בנאלית ומאכזבת, ואילו אריאל רייכמן מציג מיצב יפה של גן פרא המונשם באמצעים מלאכותיים.

  • עניין של זמן

    ג'ף וול הוא מאסטר בן זמננו, אולם עבודתו, המוצגת במוזיאון ת"א, כבר הגיעה לשלב שאחרי ההתקבלות, והיא מתקשה לעורר את ההתפעלות שיצרה בעבר.

  • שחקנית מחייכת ואופס – אפה מתקלף

    תערוכתו של יורם קופרמינץ "אוקטובר" מתמודדת עם טראומת המלחמה באמצעות סרקזם חד עין, הניחן ביכולת לזהות נקודות תורפה בדימויי שלמות והבטחה ולהפוך אותן ללב העניין.

  • החתיכה החסרה

    בתערוכתם המשותפת בגלריה "החדש והרע", מציגים שרון פדידה ושי יחזקאלי גבריות רעועה, מרוששת ומודעת לעצמה עד כאב.

  • טיפול ביובי במישור הקיומי

    כשמדברים על דיוויד פוסטר וואלאס כסופר של דור, אולי לזה מתכוונים: לשיקוף העצמי הבלתי פוסק ולמודעות הגוברת, המשתקת, לתהליכים, מורכבויות וניואנסים.

  • החיים כתוכנית מימונית

    "במקום לחשוב על האמנות רק בקונטקסט של שחרור מושגי אני מציע לחשוב עליה בקונטקסט כלכלי גלובלי, ופה אתה מגלה שהכל זה נסיונות לענות לאתגר הקומוניסטי". יהושע סימון מוציא ספר מסות ומסכם את שנתו הראשונה במוזיאון בת-ים.

  • קונפליקט מתוח

    התערוכה "צרות של אחרים: קונפליקטים ופרדוקסים" במוזיאון הרצליה, מעוררת געגועים לתערוכות הנושא הקבוצתיות שאמנם סבלו מיבשושיות דידקטית, היעדר מעוף וביקורת והצגת המובן מאליו, אולם לפחות גובו בטענה קוהרנטית ביחס לנושא ממוקד.

  • מאז שהסדר הושכן

    "דופנות הרחוב התגלו רק כשהכל חזר לסדרו הרגיל, כי לשעה קלה התרגלנו אל נשימה אחרת וכשהיא נפסקה הפכנו מודעים אל הצרוּת". על ספרה של עדי שורק "לפעמים מאבדים אנשים".

  • דה קונינג פינת אגנס מרטין

    משיחת מכחול מרוכזת, ועוד אחת בכיוון השני. בועז ברקני מציג תערוכת ציורים מאופקים שמתקשה להציע דבר מלבד עצמה.

  • הבטן נופלת מבפנים

    יש פסלים ומיצבים שנראים יותר טוב בתצלום מאשר במציאות, אבל בעבודות שהדגש שלהן פיזי קורה משהו שלא מתאפשר דרך מסך או מגזין. אם אתה עומד ליד איזו דלת והיא דופקת עלייך, זו תחושה שלא יכולה לעבור בתיעוד". שיחה עם אלונה רודה.

  • כצאן לצבע

    התערוכה "צבע פראי" במוזיאון ישראל מציגה מבחר עבודות חשובות ומעניינות אך מוגשת לצופה בצורה פשטנית וחנפנית.

  • המקום רץ אחריך

    בשנת הלימודים הקרובה תיפתח תוכנית ראשונה ללימודי אמנות ישראלית. ההיסטוריון גדעון עפרת, מיזמי התוכנית ומבכירי חוקרי האמנות בארץ, טוען שהעניין בהול ומדבר על אקדמיה, מקומיות, בורות, אספנות ושוליות.

  • היסטוריה קצרה של ספרי צילום

    ספר חדש מתאר את האופן שבו ספרי צילום תיעודיים משנות ה-30 בארצות הברית הפכו לכלי ביקורתי, ומעלה שאלות על כוחו המוגבל של הדימוי הבודד.

  • אימה קטנה ויומיומית

    ציוריה של נעמי בריקמן מבקשים ליצור תיעוד ציורי של דבר שהיה ונגמר, ולהצליח ללכוד לא רק את רגע ההתרחשות אלא גם את ההבנה שהיא אינה קיימת עוד.

  • שקיעתה של הזריחה

    ניל פרגוסון הוא היסטוריון סוחף בעל עמדות שמרניות והערכות פזיזות. ספרו "ציביליזציה" מציג מחקר מקיף ומעורר מחשבה, אולם לוקה באבחנות פשטניות וגורפות ובהתלהבות יתר.