כתבות מאת יונתן אמיר

  • ״אצה לכם הדרך״

    ״אצה לכם הדרך״

    זגזוגים, התחמקויות, נזיפות משפטיות ואופטימיות זהירה – תהיות ועדכונים מהמאבק בין הנהלת בצלאל למרצים.

  • בצלאל הישן

    בצלאל הישן

    משכורות הבכירים בבצלאל מופיעות בדו״חות ביקורת על חריגות שכר, הרפתקאות נדל״ניות עולות לביה״ס עשרות מליוני שקלים, וכדי לסגור את הגירעון מפטרים מרצים מן החוץ. על הנעשה בבצלאל בשבועות האחרונים.

  • תמונות משום דבר

    תמונות משום דבר

    ככל שהביקור בתערוכה של ויק מוניס מתארך, מתגבשת ההבנה מדוע בחר צוות המוזיאון שלא ללמד עליה סנגוריה. נדמה שגם מי שמחבבים אמנות שעוסקת בקסמים פשוטים למראה ומטמורפוזות צורניות, יתעייפו מהסיפור אחרי 2-3 עבודות.

  • יומן מעודכן

    יומן מעודכן

    תערוכתו של הקולנוען דוד פרלוב במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד, מציגה ציורים, רישומים ותצלומים שיצר לאורך השנים, ומציעה מהלך פרשני משלים לעבודתו הקולנועית המוכרת.

  • התנגדות לפיטורי מרצים בבצלאל

    התנגדות לפיטורי מרצים בבצלאל

    עדכון 26/5: ועד המרצים בבצלאל מכריז על סכסוך עבודה. בשבועות האחרונים נערכים בבצלאל פיטורים נרחבים של מרצים ומרצות המלמדים במסגרת הבין-תחומית במוסד. גורמים במוסד מסרו כי מדובר על פיטורי למעלה מ-20 מרצים/ות, וצמצום שעות ההוראה של מספר דומה של מרצים נוספים. הפיטורים מעוררים התנגדות עזה בקרב חברי הסגל והמרצים מן החוץ, בין השאר עקב העובדה […]

  • מעצבן כמו סטלין

    מעצבן כמו סטלין

    ״גם אם רצח אסטרטגי אף פעם אינו חף מאידיאולוגיה, וגם אם הרצח האידיאולוגי אינו חף משיקולים אסטרטגיים, הרי שבסופו של דבר מדובר בתופעות נפרדות״. על ספרו של טימותי סניידר ״ארצות הדמים״.

  • עושה סדר

    עושה סדר

    שיחה עם רותי דירקטור על עוינות לאמנות עכשווית, על אוצרות, כתיבה והנגשה, על מוזיאון חיפה שעזבה ועל מוזיאון ת״א שאליו היא נכנסת בימים אלה.

  • לא בשמים היא

    לא בשמים היא

    התערוכה ״חילוני כהלכה״ במוזיאון נחום גוטמן מבקשת לעסוק ב״עקרון היהדות כתרבות״, ומציגה זרם אוצרותי רות קלדרוניסטי שטחי וחנפני.

  • בין חנה להגר

    בין חנה להגר

    "פרויקט חנה" של הגר ציגלר הוא פרויקט נוסטלגי שגם מחצין את הבעייתיות ופוטנציאל הזיוף שבנוסטלגיה. הוא מציג גלעד למעמדו של הצילום בעידן שנדמה כי חלף ולוחץ על בלוטות הסנטימנטליות, אך מתייחס גם לקלות שבה הן נלחצות.

  • ביקוע גרעיני

    ביקוע גרעיני

    ספרו של יפתח אשכנזי "היידה להגשמה" הוא רומן שאפתני וחריף הכתוב כאפוס ובה בעת חותר תחת המנגנון האפי.

  • ״צילום זה בעצם טקס שמתכוננים לו ביחד״

    ״צילום זה בעצם טקס שמתכוננים לו ביחד״

    במשך 12 שנים עבד הצלם רון עמיר עם תושבי הכפר הפלסטיני ג'סר אל־זרקא. התוצאה היא תערוכה ססגונית ומגוונת בת שלושה חלקים, שמציגה עבודה משותפת שהופכת את הצילום מתיעוד חד-צדדי לאמצעי דיאלוגי.

  • מצלמה שבורה

    מצלמה שבורה

    תערוכתה של אלהם רוקני במוזיאון ת״א מציגה ניסיונות סמליים לחזור לאיראן, ארץ הולדתה, תוך החצנת המגבלות ואי האפשרות לעשות כן.

  • הוויזואלי כמפלצת החוויה

    הוויזואלי כמפלצת החוויה

    ״אפשר להגיד שאם אני מקשיבה לאספלט אני מקבלת את המרות שלו, עם האפור והביוב. אבל כנראה שזה לא ככה, כי הנה, הפאנק אומר אני בשוליים, אבל עם מוהיקן סגול וכל הכוח שנלווה לו״. שיחה עם הציירת אלין אלג׳ם.

  • טעם נרכש

    טעם נרכש

    מאחורי מסך העשן ואבק הכוכבים שאופפים את התערוכה "המגדל הבוער – עבודות מאוסף יגאל אהובי", בגלריה האוניברסיטאית, מתגלה תפזורת בינונית-פלוס שמבקשת להפוך את האקראיות לאג'נדה.

  • סטיית תקן

    סטיית תקן

    "במערכת שבה הרציונליות והאתיקה מצביעות בכיוונים מנוגדים, האנושיות היא המפסידה העיקרית", כתב הסוציולוג זיגמונט באומן בספרו ״מודרניות והשואה״, שפורסם עתה בעברית.

  • התחביר לצרכן

    התחביר לצרכן

    התערוכה ״טובין״ עוסקת בצריכה ובכלכלת חוב. חפצי האמנות המוצגים בה מתפקדים כבעלי הבית, ואילו היוצרים כדיירים המבקשים להבין כיצד מתגוררים יחד ומנהלים משק בית משותף.

  • חיים על תנאי

    חיים על תנאי

    התערוכה "תנאי חיים" מציגה פרויקטים רבים של "אמנות מעורבת חברתית" המסייעים לנפגעים מכוח, וכמעט לא אחד שמאתגר את הכוח עצמו.

  • מיפוי של רעיון

    מיפוי של רעיון

    הביאנלה החמישית לרישום מבוססת על היפרדות מן הנייר כמצע עבודה, ובוחנת את תפקוד הרישום כמפה, צל, שיקוף דיגיטלי, אשלייה אופטית, מידע מוצפן או הפרעה אדריכלית.

  • סימנים מוסכמים

    סימנים מוסכמים

    התערוכה של מיכל הלפמן במרכז לאמנות עכשווית מציגה הפקה מהוקצעת, שמתקשה לחפות על עבודה גולמית המבוססת על קרעי רעיונות חצי-אפויים.

  • מראית אין

    מראית אין

    הבעיה בהסכם בין אוניברסיטת ת"א לאספן יגאל אהובי אינה איכות האוסף שלו וגם לא מקצועיותה של שרית שפירא, אלא העובדה שמוסד אקדמי סוגר עסקה סמויה עם גורם חיצוני שבניגוד לעבר לא מבקש לזכות בכיבודים הרגילים שנלווים לפעילות פילנתרופית, אלא לשלוט בתכנים האקדמיים עצמם.