כתבות מאת יונתן אמיר

  • ציור כפתח דבר

    בתערוכתה החדשה ממשיכה דיתי אלמוג להשיל עודפים מעבודותיה ומציגה ציור מינימליסטי ופרדיגמטי, אך מתקשה לייצר דיון החורג מהמובן מאליו.

  • דמיון חופשי

    חרף נקודות הדמיון הרבות בין "המוזיאון של העכשווי" של קבוצת סלה-מנקה במרכז מעמותה ו"היונים של מוחמד ג'ולני" של מתן ישראלי בגלריה ברבור, אלו שתי תערוכות המבוססות על עמדות שונות בתכלית.

  • כך נפתרת לה בעיה חברתית באמצעות מגפות

    כתיבתו של יוזף רות יוצרת שילוב בלתי אפשרי לכאורה בין סרקזם לחמלה. בלשון מושחזת ועם זאת הומניסטית הוא מצליף ללא רחם, לא פעם מתוך אהבה, בכל קבוצה וקבוצה.

  • דרושה עין רביעית

    ביקור בתערוכה של ז'אק קתמור וקבוצת "העין השלישית" מעורר מחשבה על יכולתו של אוונגרד לשרוד מחוץ לסביבה ההיסטורית שלו, ועל הקשר בין תדמית אישית לדימוי אמנותי ובין דיבורים על חופש לניצול נשים.

  • תשליל של חלום

    הגר מיטלפונקט מציגה אדריכלות של שיירים, פיסול גרילה, חלל פתוח שנוכס שלא על מנת לייצר בעלות חדשה אלא בכדי לעשותו ציבורי, זמין ובר-קיימא.

  • הלבנת פנים

    מה לנו כי נלין על לימור לבנת בשעה שאפילו הצוות המקצועי של המוזיאון מתייחס לאמנות כאל דימוי אינסטרומנטלי ושטחי שמוצג במטרה להצדיק ולהסוות את האידיאולוגיה השלטת שאיפשרה את הצגתו. על התערוכה "Roundabout – פנים אל פנים" במוזיאון ת"א.

  • דמות, כיסא, קיר חלק, וסערה גדולה שמתחוללת ביניהם

    ככל שמתקרבים רישומיו של יוסף הירש אל המציאות, מוקצנת מידת הזרות שלהם. תערוכה בגלריה יאיר מציגה מקבץ קטן מעבודותיו של האמן המוערך והנשכח.

  • לפעמים יותר קל ככה, לייחל ממרחק

    בספרו הרביעי "כה אמר וינסנט, החתול הטיפש", נכנס אסף שור לטריטוריה חדשה. לא עוד סיפורים סבוכים המתחוללים בנפשן של דמויות הלכודות בעימות פנימי, מותחות את גבולות הלגיטימציה החברתית וקורסות אל תוך הסדק הנפער כמעט באחת בין האדם לעולם ובין הספרות למציאות, אלא רומן משפחתי קלאסי עם אבא, אמא, ילד וילדה, חיית מחמד ומעטפת כמעט מושלמת […]

  • השלם כרצף של שברים

    האמנות של מירית כהן מצפינה את האקסטזה, השבר והכאב במערך סדור של "נתונים" המציג את ריקונו וקריסתו באמצעיו הוא.

  • מקסם שווא

    לפי "פנס קסם" – תערוכת הרכישות החדשות המוצגת במוזיאון ישראל, אמנות עכשווית היא בעצם אשליה אופטית.

  • הארה בכוס תה

    "כוס התה שלי", ספר ילדים שכתב דרור בורשטיין ואייר מאיר אפלפלד, מכיל עקרונות בודהיסטיים, מציג יחסים לא שגרתיים בין טקסט לדימוי ומבקש מהקוראים סוג של מעורבות.

  • במעגל סגור

    העבודות המוצגות ב"פופוגנדה" פועלות בתוך עולם של ראווה, ובאמצעות שיבוש, הסטה, התחפשות והצבה בהקשר שונה, מנסות להפעילו מחדש ברוח של התנגדות.

  • ארעיות יצוקה בפורצלן

    הפסלונים והחפצים שמציג בועז ארד בתערוכתו "לחן עממי" בגלריה רוזנפלד, מתוארים כאובייקטים ש"כבר נפסלו" ע"י תולדות האמנות. הטקסט המלווה את התערוכה, שכתבה נוי פורר, מבקש לחשוב על תולדות האמנות כמערכת שסימון הקאנון אינו תוצר לוואי של עבודתה אלא תכלית בפני עצמה.

  • אוצרים במקום

    התערוכה "אוצרים בע"מ" המוצגת במוזיאון פתח-תקוה, מהווה יישום מאכזב של תרגיל קונספטואלי מעניין.

  • נייר עמדה

    תערוכת ההדפסים והרישומים מאוסף האקספרסיוניזם הגרמני של מוזיאון ת"א נראית רלוונטית מתמיד.

  • משבר אנרגיה

    גם בתערוכתו החדשה של אליעזר זוננשיין "גנרטור", בולט הפער בין גובה ההצהרות לרמת התחכום הבסיסית והדידקטית של הדימויים.

  • צולם בשולי ההיסטוריה

    במקומות שבהם נוח לצופה להישאר מרוחק עבודותיו של ניר עברון תובעות ממנו להתקרב, ובמקומות שבהם יתמקם הצופה בחמימות נעימה, הן מכריחות אותו להתרחק.

  • התנגשות תמידית

    הציור של אבי סבח נכנס בכוונה מלאה אל רבות מן המלכודות הממתינות לציור בן זמננו, אולם במקום להיחבל, רותם אותן לצרכיו.

  • איזה יופי של צרות

    צדה האחד של ההצעה המוצגת בביאנלה לאמנות בהרצליה הוא אנינות בינלאומית, אינטליגנטית ומוקפדת. הצד השני הוא פורמליזם מעורפל וניתוק הגובל בחוסר רלוונטיות.

  • עולם רחב ידיים שאורותיו לא האירו דבר

    הקיום היהודי של גיבורי סיפוריו של ברנרד מלמוד אינו אלא "גבולות גזרה" שתוכנה אינו ברור ותכליתה אינה ידועה. זוהי יהדות של פני השטח – הלכה ללא אגדה וחוקים נטולי אהבה.