כתבות מאת יהונתן ה. משעל

  • "הלכלוך שמעורב בציור שמן גרם לי להיכנס לאי-שקט"

    "אמנות זה סטרספול. את רוב הזמן נלחמת עם עצמך בסטודיו, מפעילה ביקורת עצמית בלתי פוסקת, ובסוף, אם יש לך מזל, את מוציאה את זה החוצה, ואז העבודה עוד נתונה לפרשנות ולביקורת של אחרים. מצד שני, כשכל הזמן מוציאים החוצה, אז הרעלים לא נאגרים בפנים. וזה גם מתגמל". יהונתן משעל משוחח עם רונה פרלמן

  • שנת הקולקטיבים

    "אמנות הרחוב ברובה הפכה להיות פורמט תצוגה נוסף למגוון הפורמטים הקיימים בארגז הכלים של אמנים עכשוויים, וכבר מזמן איבדה את המאפיינים החתרניים שליוו אותה בתחילת דרכה". שיחה עם גידי גלעם לרגל התערוכה של קולקטיב פריטימס בבית-העיר, תל-אביב

  • המלצת השבוע: קולאז' משפחתי

    "הרצף של העבודות מציע פרשנות אחרת, ציורית, לזמן שמפריד בין השניים ולפער הדורות ביניהם". יהונתן ה. משעל על "מרחבי תודעה / פנים", התערוכה הזוגית של יצחק גרינפילד וגילה גרינפילד במקום-לאמנות

  • פריבילג בעור של זאב

    "באופן אירוני, הכוחנות שאנגלמאיר הפעיל מתוך עמדת הסמכות שלו על הביקורת שהופנתה כלפיו מאששת כמה מטענות המבקרת ומנוגדת עקרונית לדרך שבה האמנות שלו נחווית". יהונתן ה. משעל עונה לזאב אנגלמאיר שענה לשיר כהן שביקרה את שושקה שלו

  • פרגמנטים מתוך רצח עם

    "בין העבודות אין קשרים גלויים, ונראה שהתערוכה נוצרה ללא מבוגר אחראי. הידע, המיומנות, האוטוריטה והכוח להבין את התערוכה הרלבנטית, היפה והחשובה הזאת נשארו נחלתו הבלעדית של האמן". יהונתן ה. משעל על "האדם החולה של אירופה: המלחין", תערוכתו של דור גז במוזיאון האסלאם בירושלים

  • המלצת השבוע: ארֶנה של דֶקוֹ ישראלי בטעם רע

    "זה בין אופקים-חדשים ל'מותק, הילדים התכווצו'. מותק, האופקים התכווצו". יהונתן ה. משעל ממליץ על "שוד ושבר", תערוכתו של רועי מנחם מרקוביץ' במשכן האמנים, הרצליה

  • "אנחנו קצת ילדים שמשחקים, לא מנסים לפצח את האטום"

    "אנחנו שותפים לחיים מתוך איזו מטרת-על שאנחנו מרגישים שיחד אנחנו יכולים להגשים אותה, וזה דומה לאהבה של זוגיות. המקום שזה תופס, השעות והעניין הם כאלה שאפשר לשכוח שיש עוד משהו, כמו מערכות יחסים עם בחורות". יהונתן ה. משעל משוחח חברי להקת המסך-הלבן והאמן אורן פישר

  • ״היבטים שונים של הקשר אפריקה-ישראל״

    "קטלוג התערוכה "בנוגע לאפריקה: אמנות עכשווית ואפרו-פוטוריזם", שמוצגת במוזיאון תל-אביב, מומן בתמיכת נעמי ודוד קוליץ. דוד קוליץ הוא מייסד ויו״ר חברת אלול-טכנולוגיות, שדיווחים מספרים על מעורבותה במכירת טכנולוגיות צבאיות למשטרים במדינות העולם השלישי". יהונתן ה. משעל חזר מתערוכה לכל המשפחה

  • פעילי BDS דורשים מארטיס להצטרף לחרם על ישראל

    לטענת הפעילים, "הפעילות של ארטיס עדיין נתפסת כממרקת את הדימוי התרבותי של המותג הלאומי בצורה דומה לזאת של ה'הסברה'". יעל ריינהרץ, מנהלת סניף ארטיס בניו-יורק: "ארטיס פועלת במסגרת קווי היסוד של ה-BDS, ואין לנו כוונה לחתום על הצטרפות לחרם"

  • איך לומר בצורה עדינה

    אמנית טוענת שרותי דירקטור, אוצרת התערוכה ״בנוגע לאפריקה״ במוזיאון ת״א, סירסה פרויקט משותף לה ולצלם מבקש מקלט והפכה תערוכת מחאה פוליטית ל"התפעמות מהאקזוטיקה" של צלמניות בעידן המודרני. דירקטור בתגובה: "חשבתי שהחלק שלה בפרויקט הרחב יותר שהיא עושה לא מתאים לתערוכה"

  • מי יציל את הבית האדום? (לא האמנים)

    כאלפיים חובבי אמנות צבאו על דלתות "גלריית הבית האדום" שבשכונת שפירא בתל-אביב. בכמה מחדרי הבית המתינה קבוצת פליטים שהחגיגה תיגמר כדי שיוכלו סוף-סוף לישון, ובכניסה התגודדו כמה מתושביו הקודמים של הבית, שפונו לטובת הגלריה החדשה ותרומתה לערכו הנדל"ני של המבנה

  • "ארתור, שהוא אולי שלך"

    "שם התערוכה הוא ציטוט מקורי מ'הטירה'. הוא מדבר על שמות, על איך אתה מכנה מישהו. אם הייתי משנה את זה כמו שרציתי, זה היה משפט שמדבר על בעלות, על שליטה". שיחה עם שחר יהלום ורון וינטר לרגל תערוכת היחיד הזוגית שלהם "ארתור, שהוא שמו של אחד מכם" בגלריה חנינא בתל-אביב

  • "מעניין אותי לעשות דברים שאני לא יודעת"

    היא אמנית, אוצרת, פעילה חברתית ומשוטטת עירונית, גרה בכפר ערבי, מסתובבת בירדן, מקימה עמותה לבריאות הנפש ומלמדת אמניות חרדיות צילום. יהונתן ה. משעל שוחח עם איריס פשדצקי

  • סוף שנה בבצלאל: בין זהות לסולידריות

    יהונתן ה. משעל סייר בתערוכות הבוגרים במחלקות לצילום ואמנות בבצלאל, האזין לסטודנטים ולראשי המחלקות, התרשם מהרוח הקבוצתית של המחלקה לאמנות והתפעל מהשיח העדכני במחלקה לצילום.

  • איפה הסולידריות, הא?

    במוזיאון חיפה חוגגים "אשכול תערוכות חדש" בהשתתפות עשרות אמנים. אף מלה על הניהול הקפריזי של המוסד או על העדר השקיפות. הקריאה להחרים את המוזיאון עד שיתקן את דרכיו חוללה סערה בבצה, אבל לא הביאה לשינוי המיוחל. יהונתן ה. משעל מציע סיכום ביניים.

  • האחרת האולטימטיבית

    "התחלתי להסתכל סביבי והבנתי שהמפלצות נמצאות במרחב הביתי והקרוב אלי: שולחנות נפתחים כמו תאומים סיאמים מחוברים מהבטן, כורסאות כפולות, מנורות המשתלבות עם חיות, כולם נראו בדיוק כמו הצילומים של אותם אנשים כפולים ומעוותים". שיחה עם מיטל כץ-מינרבו על תערוכתה החדשה, "הצמח הרגיש", בבית האמנים בירושלים.

  • "אני מנסה לא להתפתות להיות הציירת שאני לא אמורה להיות"

    "יש שלב של הציור שפשוט לא ברור לאן הוא הולך. הצבעים עוד לא מסתדרים, הקומפוזיציה לא מסתדרת, הוא לא נראה כמו ציור. זה כמו מאבק כוחות. ואז פתאום יהיה ניצוץ, פתאום זה יזכיר משהו שיאפשר לי לתת לציור שם". ראיון ושיטוט בתל-אביב עם יערה אורן, שתערוכת יחיד שלה מוצגת בירושלים.

  • הפספוס של פסטיבל הצילום הבינלאומי

    "מאז המצאת הצילום, האלמנטים המרכזיים הקשורים בו ומתרוקנים ממשמעות בלי הרף הם רצף הזמן והעבודה הפיזית שנדרשים להפקת דימוי. כשאלה נזנחים לחלוטין לטובת הרעיון, קשה מאוד לפענח את המונח עצמו. סוגיה זו נעדרת לחלוטין מתוכני הפסטיבל המוצהרים, וזה פשוט פספוס". יהונתן ה. משעל על פסטיבל הצילום הבינלאומי ביפו העתיקה.

  • "זה האוויר של המקום, הוא חי מקטסטרופות"

    "אני מגיעה עם המון דברים והם נשלפים לאט-לאט. יש צילומם תלויים, יש שאריות של הסתגרויות קודמות ויש משפטים. צילומים על הקיר, אובייקטים קטנים. זה מה שרואים. שערות שגזרתי בלונדון שעדיין איתי, נשיקות שלי על הקיר, כל משפט שעלה לי ורשמתי. כמה מהאנשים מצפים לדם, ומתאכזבים כשאין". שיחה עם נעה צדקה בעקבות תערוכתה בגלריה בארי.

  • "משהו במוח האנושי חייב להשתנות"

    "נתקלתי בגוף עבודות מאוד נוכח, חושני, שכביכול אין לו מלים. למרות שהן מביעות סאונד ו'מבטאות את עצמן', התגלה לי שקט פנימי שמאוד נגע ללבי. ברגע שה'אילמות' הזו פגשה אותי, הנחתי לעצמי לקבל אותה כמו שהיא ולא לנסות להגדיר אותה או להבהיר אותה". שיחה עם עדיה פורת, אוצרת תערוכתו של עידו גוברין "לשוב למקום, זה, כמו למות".