כתבות מאת רן קסמי אילן

  • בראשית היה המקצב

    "המקצב הזה, הטרום-מילולי, פועם בעבודות הווידיאו של יסמין דייויס: ראשוני, מוכר, מתחמק מניסוח. כוחן של עבודותיה מצוי בתנועה בלתי נלאית, לא מסווגת, המייתרת את הצורך בהקשרים קונקרטיים ובעלילה. שפתה הקולנועית של דייויס נזירית ונטולת עודפות. היא מוותרת מראש על גינונים סגנוניים, על דיאלוג, על פסקול רווי. היא שפה של קולנוע טהור, של כלי היסוד בארגז הכלים הסינמטי". רן קסמי אילן מתוך קטלוג התערוכה "כהרף עין" במשכן האמנים בהרצליה

  • שירת העצמות

    "פסנתרים הם לרוב בריות יחידניות. על פי רוב יימצא כל אחד מהם בדד בסלונו או בחדר החזרות, באולפן או באולם התזמורת. אך כעת היו הפסנתרים לקולקטיב. לא עוד זרים, כי אם להקה. עדר. פסנתרי הפרא של דוניץ הם ממותות קדמוניות שנוהמות זו עם זו". רן קסמי אילן מתוך קטלוג התערוכה "רועות" של מאיה דוניץ במשכן האמנים הרצליה

  • היכן אנו עכשיו?

    "הקטסטרופה הנוכחת בעבודותיה של אורית אדר-בכר לעולם תנוע לעברנו באטיות בלתי נמנעת וכמעט בלתי נסבלת. העבודות האלה מתקיימות ברגע שהפגיעה כבר נוכחת בו, אף שהטראומה הפיזית עדיין מתמהמהת".

  • שתיקה שווה זהב

    תגובה לדבריו של מנכ"ל מוזיאון ישראל ג'יימס סניידר בראיון עם אלי ערמון אזולאי. ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל ב-13 השנים האחרונות, אינו נוהג להרבות בראיונות לתקשורת. בראיון שפורסם במוסף גלריה של "הארץ" בסוף השבוע לקראת פתיחת מוזיאון ישראל לקהל בסוף יולי, הוא מוכיח שטוב שכך. בראיון שוטח סניידר את תפיסת עולמו לגבי תפקידו של המוזיאון. “מהו […]