כתבות מאת קרן גולדברג
אתנחתא מתודית
- ביקורת
- 21/06/2016
"התערוכה כמכלול מצליחה לחשוף תהליכי עבודה אינטימיים המתרחשים בחללי הסטודיו הסמוכים, גם אם כמה מהם אינם פתורים עד הסוף, וזאת בלי לוותר כמעט על הגשה מקצועית והתייחסות רצינית". קרן גולדברג על "5 – תערוכה קבוצתית" בגלריית גבירול, תל-אביב.
לוחשות את המז'ורי, צועקות את המינורי
- ביקורת
- 18/06/2016
ה-New Museum בניו-יורק הקדיש את כל חמש קומותיו, כולל מפלס המדרגות, לתערוכות יחיד של אמניות, ולמרבה השמחה – ללא כל הצהרות גדולות או לייבלים מאגדים מעיקים. קרן גולדברג בחרה מהן שלוש: האמריקאית ניקול אייזנמן, הפולנייה גושקה מצ'וגה והרומנייה אנדרה אורסוטה.
זהות תמיד תאכל אותך
- ביקורת
- 31/03/2016
"'Not New Now', שמה הקופירייטרי של הביאנלה, מרמז על עיסוק בזמנים, על 'רצון לעקוף את האוריינטציה התרבותית' שהביאה לצריכה קפיטליסטית חלולה, בלשון האוצרת, ולהביאה 'לכיוון חדש'. אך למעשה הביאנלה עצמה מבקשת לבחון את שאריות החלום המודרניסטי, לצד זה הקולוניאליסטי, בטריטוריות לא-מערביות". על הביאנלה השישית במרקש.
מטילה יהבה
- ביקורת
- 21/02/2016
"במקום להיות 'אקט של ניצחון של הייצוג האמנותי-הרפלקסיבי, המסורתי, על הייצוג העצמי הקומפולסיבי ברשתות החברתיות', במקום להכריז על 'נצחונו של הדיוקן על הסלפי', זהו נצחונו של הסלפי על הדיוקן. התערוכה חוטאת לעצמה, ומייצרת סלפי של סלפי". על התערוכה "גליה יהב – דיוקן עצמי" של רינת שניידובר.
דיסוננס של וירטואליה ומציאות
- ביקורת
- 05/02/2016
"התפתחויות במיכון הראייה דרך טכנולוגיה מתקדמת, יישומן במשחקי מחשב, הפצתן האינטרנטית, ניצולן למטרות צבאיות והשפעותיהן הפוליטיות הם נושאי מחקר שכיחים בשדה האמנותי העכשווי. אך קפלן מצליח להציע נקודת מבט ייחודית על הנושא, שלרוב מוגש ברצינות תהומית, דרך שנות הניינטיז העליזות שבהן גדל". על תערוכתו של אדם קפלן, "תופת הפינוק".
סוג של זמזום קולקטיבי
- ביקורת
- 30/01/2016
"דוניץ מהלכת בזהירות על הגבול שבין רעש למוזיקה, שבין הרפלקסיביות העקרה לקונטקסט הרלבנטי. הגוף האנושי הוא-הוא המדיום עבורה – אך יש לזכור שאותו גוף מגיע בתצורות שונות, דבר שהעבודות רומזות אליו, אך מבקשות אולי להצניע לטובת דקלום המנון אחיד". על תערוכתה של מאיה דוניץ במרכז לאמנות עכשווית.
שיא מחושב
- ביקורת
- 22/12/2015
"בדומה לכאוס הקוביסטי, ששילב בין פנים לחוץ, כך גם בציוריו של אביטל, ההדף מהפיצוץ כאילו חודר פנימה ומנפץ את הפנים הבטוח והדומם. אך אצלו, המוטיבציה לערעור הזה אינה עיסוק פנים-אמנותי או רצון לשבירת דרכי הייצוג המקובלות, אלא זאת המציאות עצמה שדופקת על החלון". קרן גולדברג על "ח|ד|ר|", תערוכתו של גיא אביטל בגלריה שלוש.
גחמה של פרפורמנס?
- ביקורת
- 19/11/2015
"נראה שתנועה-ציבורית אינה מטמיעה עד הסוף את ההשלכות שבוויתור על העמימות שבמעמדה, וממשיכה לבצע את פעולותיה כבעבר. חברי התנועה יכלו להגדיל לעשות ולשתף את הצופה לא רק במה שתיכננו לחשוף מראש, אלא גם ביחסי העבודה שלהם עם המוזיאון". קרן גולדברג על "אוסף לאומי", הפרפורמנס של תנועה-ציבורית במוזיאון תל-אביב.
סלפי של אור
- ביקורת
- 10/10/2015
"העבודות כאילו שייכות לעולם שבו אין משתמשים, אלא רק מכשירים דיגיטליים; מכשירים דיגיטליים ומצלמות שיתעדו אותם. אלו נותרות כלואות במעין רפלקסיביות מעוקרת, בתוך לופ משמים, במישור התיאורטי כמו גם בזה הטכני". קרן גולדברג ביקרה בתערוכתו של מתן מיטווך בגלריה דביר.
בשולי הביאנלה
- ביקורת
- 02/06/2015
"שלוש תערוכות לוויין שנפרשו ברחבי ונציה הצליחו לדון באופן הרבה יותר ממוקד, מורכב ועכשווי באותם נושאים רלבנטיים שהתערוכה המרכזית המאיסה על צופיה". קרן גולדברג חזרה מהפריפריה של הביאנלה ה-56.
תרגילים סטריליים באסתטיקה ניו-אייג'ית
- ביקורת
- 20/08/2014
"ממבקרת חריפה של החברה בזמן שנושאים כגון ציות ורוע אנושי היו במרכז הדיון הציבורי, היא הפכה להיות בעצמה דמות סמכותית, נביאה שתראה לך את האור אם רק תסכים להירגע ולעקוב אחריה". על "512 שעות" של מרינה אברמוביץ' בגלריה סרפנטיין, לונדון.
הוא לא משחק את אלוהים, הוא רק אמן
- ביקורת
- 19/10/2013
"נראה כאילו התערוכה מנסה לחקות את אחד המצבים המובנים של הויג – מתחם ביולוגי, ביוטופי, ביוסמיוטי, אוטרקי, שמתקיים בפני עצמו בלי משים". ביקור בתערוכה של פייר הויג במרכז פומפידו.
איך לפסל התרחשות חברתית
- ביקורת
- 07/06/2013
עבודתו של גלעד רטמן בביאנלה בוונציה מתייחסת למהות עמוקה של "היות ביחד", ולמעשה לכשלונו של הניסיון להשגת מהות שכזו.
רומנטיציזם מכני
- ביקורת
- 13/01/2013
"Stifter’s Dinge", עבודת הפרפורמנס המהפנטת של המלחין-אמן הגרמני היינר גובלס, היא שיר הלל מרשים ובעייתי להישגיה המכניים של תרבות המערב ולנכסיה הרוחניים.