כתבות מאת קרן גולדברג

  • המלצת השבוע: Hello World

    התערוכה “Hello World” בגלריה ברוורמן מבקשת לבחון את ההטיה המגדרית שמאפיינת את העוזרות הדיגיטליות הנשיות, ועושה זאת בהצלחה שלא מאפיינת בד״כ תערוכות קבוצתיות שעוסקות בנושא אקטואלי מורכב ומוצגות בגלריה מסחרית

  • התחמקות מהפרדיגמה היוצרת

    ״התערוכה אינה מבקשת להעמיד לדין נאשמים בתהליך היצירה או בתיווכו, אלא דווקא מתמקדת בסובייקט הצופה, ובמצב התודעתי האופף אותו בעת תאונה, או בעת צפייה באמנות: כאשר הזמן עומד מלכת אך הכול קורה מהר מדי״. קרן גולדברג על התערוכה ״עסק ביש״ שאצרה דלית מתתיהו במוזיאון ת״א

  • סנטיאגו סיירה: "המוות לא מכיר בשום לאומיות"

    "המעלה הגדולה ביותר של ישראל היא הקוסמופוליטיות שלה; לאבד זאת עבור חרם לא יביא לתוצאות חיוביות. מובן שיש צורך להפעיל לחץ על המדיניות הצבאית של ישראל, ודווקא זו סיבה טובה להציג כאן". קרן גולדברג משוחחת במייל עם סנטיאגו סיירה לרגל תערוכתו "פשעים" ב-1:1, מרכז לאמנות ופוליטיקה בתל-אביב

  • קרקע המציאות

    "עיקר פעילותה של האדריכלות הפורנזית נעשה בתחום המשפטי והאקדמי ולא בעולם האמנות. אולם מאחר שכל ייצוג מציאות מנוסח באמצעים אסתטיים, ניתן למצוא בה ניסיון לגיבוש תנאים להבנת האמת בתקופה בה משמעותו של המושג הולכת ומתנדפת", קרן גולדברג על התערוכה "אמת קרקעית" בגלריה בנימין

  • המלצת השבוע: "שם עצם", מרב קמל וחליל בלבין

    "השם הפרטי הוא חלק אינטגרלי מהסובייקט, אך הוא מגיע מהאחר, מסמן הכרחי כפוי שיש ליהפך אליו. הפיצול הזה, החירור או החילול של העצמי, שמתרחש כבר עם בואו לעולם ונתינת השם, הוא-הוא מהותה של התערוכה". הצצה לתערוכת הצמד במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

  • מצב אישי: פריפריה

    "כאשר בוחנים את המופעים של הרווקות כעבודות אמנות, ולא כתוצר של פעילות חברתית, רובם נותרים חובבניים. אמנם נסים משרטטת באמנותה סטריאוטיפים באופן ישיר ומכוון, אך הפעם הקלישאתיות אינה משמשת טקטיקה חתרנית, אלא נקודת סיום". קרן גולדברג על תערוכתה של ורד נסים בעפולה

  • המלצת השבוע: "מועדון הלבבות השבורים"

    "תחת הכותרת 'הקיסרית', ובידיעה שחדר השינה שייך לאשה, המחסום הופך למעין חגורת צניעות ופרטיות מטפורית, שיר הלל לאיבר מין נשי ומלכותי שמתהדר בנוזליו". קרן גולדברג על תערוכתו של דניאל אוקסנברג בחלל הביתי של מיטל אבירם בתל-אביב

  • עבודה לפנתיאון

    "מעבר לעובדה שברגעי האמת האלה האישי אכן נמזג לתוך הציבורי ומאהביה של האמנית משתלטים על הדמות הפוליטית, הם גם חושפים את תהליך העבודה: ה'סשן' הפרטי והכנראה מביך שבו ביקשה מהאקסים להירתם ליצירת עבודתה שלה. יצירת האמנות, כמעשה האהבה, מתגלה כמעשה פרטי בהווייתו, אך ציבורי בהתגלמותו". על "מכתבי אהבה לרות" של רות פתיר

  • חסמב"ה בצהלה

    אמש נחשף "החלל הסודי" של התערוכה הקבוצתית "קדם-קודם-קדימה" ב"משכן פרטי בצפון תל-אביב". העבודות, 15 במספר, הוצגו רק בפני קומץ נבחר של אמנים, אוצרים ואנשי עסקים, ורק במהלך ערב אחד. אוצר המרכז לאמנות עכשווית, ניקולה טרצי, דווקא מרוצה מהקונספט. קרן גולדברג פחות

  • ניחוח חו"ל מובהק

    "המפגן האוצרותי של 'קדם-קודם-קדימה' מצליח לפרקים לשרטט קשרים אינטליגנטיים ורגישים בין העבודות ולזקק הוויה מזרח-תיכונית מתוחה בין הכאן ועכשיו לעול האדמה ההיסטורי. אלו מסתייעים רק כאשר הוא משתחרר מהשאיפה הבולמוסית של עולם האמנות הגלובלי לעכל הכול, עכשיו ומהר". קרן גולדברג על "קדם–קודם–קדימה"

  • המלצת השבוע: "חלק ונחלה", צפיה דגני

    "באופן ראוי להערכה ולא מובן מאליו, דגני משלבת בין שתי מחשבות אמנותיות ושפות סגנוניות שונות – קונספטואליזם צילומי ותצוגתי יחד עם פיסול אבסורדי, אקספרסיוניסטי אפילו. בשילוב זה טמונים מוזרותה של התערוכה, כמו גם כוח המשיכה שלה"

  • למלומי תינוקות, רחשי פרפרים

    "סימני הקין שעל גוף הבכור, הילדיות התמימה שהופכת למנוכרת, הילדה חסרת האונים אל מול הגיבור חורש המזימות, החרדות הקיומיות של אב-אמן-יוצר – כל זה סופר כבר, ובתערוכה הנוכחית לא נוצק לכך כל תוכן ייחודי". קרן גולדברג על "סכר פרפר", תערוכתו של אורי ניר במשכן לאמנות עין-חרוד

  • היה היה פליט

    "בימים אלו כל דיון ביצירה אמנותית עלול להיראות תפל, חלש ומנותק. אך דווקא משום כך תערוכתה של אלהם רוקני, המציעה זווית רעננה והומוריסטית על יחסי האמן-פליט, חשובה במיוחד". קרן גולדברג על תערוכתה של אלהם רוקני, "שבעה עבד אל-כרימים", במרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב

  • אמנות ופוליטיקה: כרוניקה של פלישה דו-כיוונית

    "נראה כאילו דיון זה עומד ברומו של עולם, מפלג בין קטבים ומחנות, מהותי לעצם העיסוק האמנותי. אך טענתי היא כי זהו דיון עקר מבסיסו". קרן גולדברג מבקרת את השיח הביקורתי סביב התערוכה המדוברת "בעיות השעה" בביתן הלנה רובינשטיין

  • "אנחנו מולקולות שנעות בעולם של מולקולות"

    "כשאני עושה בחירות, אני לא שוקל אם אלו בחירות נכונות או לא, אם הן מקדמות אידיאולוגיה מסוימת. כשבטהובן הלחין סימפוניה, האם הוא עצר לשאול מה המשמעות של כל תו?". קרן גולדברג משוחחת עם חיים סטיינבך על "זרובבל", תערוכתו בגלריה מגזין lll ביפו

  • "מה עושים עם אמנות? פסטיבלים ותערוכות ענק"

    כנס ירושלים לאמנות 2017: הרצאתה של קרן גולדברג, שעסקה באינפלציית תערוכות הענק של השנה האחרונה, תוך התייחסות ביקורתית להצהרות האוצרותיות שמלוות אותן וליחס בינן לערים המארחות אותן

  • הקלות הבלתי נסבלת של הרכבת הקלה

    "ניתן להגדיר את האסתטיקה של עוזיאל כ'דלות החומר גרסת המאה ה-21', אך עוזיאל אינו משתמש בחומרים דלים מתוך רצון עז לביקורת חברתית, אלא מוצא בהם פתח למשחק על הווי היומיום". קרן גולדברג על "רכבת תחתית", תערוכתו של שי-לי עוזיאל בבית האמנים בתל-אביב

  • הגשר הצר מאוד של שי-לי הורודי

    "טווח הפעולה של עבודות 'בוגדניות' מסוג זה מתגלה רק כאשר בוחנים אותן בהקשר שבו נוצרו. במקרה של הורודי מדובר ראשית בהקשר העשייה שלה, שכלל גם פרסום ביקורת על תערוכה פיקטיבית במגזין 'תוהו', כמו גם השתלטות על פרופיל הפייסבוק של סתר". קרן גולדברג על "מדוע המצאתי את שאול סתר"

  • מושא המבט הכובש

    קרן גולדברג על שתי תערוכות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: פרויקט הסאונד השאפתני והבעייתי של גיא גולדשטיין, "Freigedank" ("החופשי במחשבותיו"), ותערוכת הווידיאו המורכבת והאמיצה של נועה גור, "דרכי נראות", המפרקת את המשולש הקדוש צופה-יצירה-אמן

  • על צילום קרוב מדי

    "העבודות של יאיר ברק ממשיכות את עיסוקו בהיתכנותה (או אי-היתכנותה) של המשכיות. הקרבה המרחבית לדימוי היא גלגולה של הקרבה הטמפורלית למוות. זוהי קרבה מאיימת, מטרידה, המעמתת את הצופה עם ההבנה האקזיסטנציאליסטית שקיומו החומרי קודמים למהותו, מורשתו ומשמעתו". קרן גולדברג במאמר מתוך ספר אמן חדש של יאיר ברק