כתבות מאת גליה בר אור

  • על הדרך, בדרכה של חיותה בהט

    על הדרך, בדרכה של חיותה בהט

    "התפיסה העצמית של בהט היתה של אמנית טוטלית, ובמובן זה לא האמינה באבחנות מגדריות. לא עלה בדעתה הצורך ליצור אלטרנטיבה שתהווה לה בסיס נשי בשדה האמנות. הדומיננטיות הגברית שלטה במערכת האמנות כולה, ברמות הניהול, ראשי המוזאונים, איוש ועדות פרסים, ולא פחות חשוב, רשתות חברתיות גבריות הדוקות שאיישו קבוצות אמנים. העמדות שהוערכו כחשובות ונקשרו ליוקרה הגבוהה ביותר נתפסו כמיוצגות באופן הנכון על ידי גברים". גליה בר אור על עבודתה של חיותה בהט, לקראת אירוע לזכרה במשכן לאמנות בעין חרוד

  • מוטי מזרחי: מגבלות נצחיות

    מוטי מזרחי: מגבלות נצחיות

    "לא קל להסביר עבודה של מוטי מזרחי, שמתפצלת, כאמור, לשני ערוצים: דיוקן עצמי שפושט ולובש צורה, ואמנות-אובייקט שחוזרת בהתמדה לאותם אובייקטים מראשית הדרך. יתרה מזו, נדמה ששני הערוצים סותרים זה את זה. מזרחי לא העמיד כלי עזר להגדרת פועלו ולא עשה עבודה קלה לפרשניו, מה גם שפעל בדרכו-שלו ולא נטה להשתייכות כיתתית בעולם האמנות", גליה בר אור מתוך קטלוג התערוכה "הבהובי תודעה" במוזיאון פתח תקווה לאמנות

  • שלום סבא: לגופם של דברים

    שלום סבא: לגופם של דברים

    "יש לשער שגם מסעותיו של סבא לארצות רחוקות הונעו במידה מסוימת על-ידי הצורך להרחיק אל עולם שלא טומא בזוועות המלחמה הנוראה ובהרס שפשה בכל", גליה בר אור מתוך קטלוג התערוכה "שלום סבא: לגופם של דברים"

  • אהבה במנות קטנות: עאסם אבו-שקרה

    אהבה במנות קטנות: עאסם אבו-שקרה

    "עאסם ראה את עצמו קודם כל כצייר. כך הגדיר את עצמו כאשר התבקש, בסדר זה: צייר, ערבי, ישראלי", גליה בר אור על עאסם אבו-שקרה מתוך קטלוג התערוכה "רוח האדם, רוח המקום, אמני משפחת אבו-שקרה בעין-חרוד"

  • מעֵבר לצורה ולצבע: וליד אבו-שקרה

    מעֵבר לצורה ולצבע: וליד אבו-שקרה

    "יצירתו של וליד אבו-שקרה, מחלוצי האמנות הפלסטינית, נבעה ממקור של עולם פנימי קדם-סמלי, ועדיין עוררה תחושות של שייכות לאדמה, לעץ הזית ולנוף המקומי. השפה החושית ועשירת הניואנסים שפיתח היתה למבע של אהבה למקום, ליופיו הפנימי ולמורשת העשירה המוטבעת בו". גליה בר אור על עבודתו של וליד אבו-שקרה, מתוך קטלוג התערוכה "רוח האדם, רוח המקום"

  • אביבה אורי, בין רישום לציור

    אביבה אורי, בין רישום לציור

    " יש הבדל של שמים וארץ בין תשתית ההתבוננות הפנימית שבעומק הרישום של אביבה אורי לבין האופי הקולאז'י של הציור שלה. עבודות אלה אינן 'רישום ציורי', כפי שכינה זאת פישר, אלא הן כבר משהו אחר. משמעותי אם כן להבין את הקשריהן התקופתיים של עבודות הרישום בחייה ובפעולתה". גליה בר אור מתוך הספר "אביבה אורי, סיפור בדים"

  • אמנות המפה: צלקות, מחיקה, תפירה וחבישה

    אמנות המפה: צלקות, מחיקה, תפירה וחבישה

    "העיסוק במקום במהלך פרק חיים של עשרים שנה הוא בעל משמעות. ההתמודדות היא עם הנעדר הנוכח במפה, אשר מקנן בגוף ובנפש – כי אין חציצה בין מרחב החוץ ובין מרחב הפְּנים האינטימי". גליה בר אור מתוך קטלוג התערוכה "ארץ פצועה" של אריאן ליטמן

  • דחף הארכיב של מלי דה-קאלו

    דחף הארכיב של מלי דה-קאלו

    "לפי הסברה, מקור השם "טנגו" ב"לגעת" (tangere), שכן את הריקוד הזה רוקדים תוך הצמדת חלקו העליון של הגוף, שהוא כידוע אזור הלב, אבל גם ב"להסתבך" (tangle). כפל המשמעות קולע לשני היבטים קוטביים בעבודתה של דה-קאלו: האופן שבו עבודתה משוקעת כל כולה באמנות הארכיב ובסיפורו המסוים של המקום, והאופן שבו היא מסרבת להם". גליה בר אור מתוך ספר האמנית "So, Tell Me" של מלי דה-קאלו

  • מצחיק-עצוב

    מצחיק-עצוב

    ״יש גם הצלבה שהבנתי רק מאוחר יותר, כשלמדתי על פוסט-קולוניאליזם ופוליטיקת הזהויות, שהיא הצלבה בין מזרחיות וערביות ובין מיקום גיאוגרפי ושכבה סוציואקונומית. הזהות הזו מורכבת. אז לא הבנתי אותה כמו היום. ממש כמו הבאוהאוס, שמקורותיו בגרמניה אבל בחיפה קיבל תמהיל אחר, כשנבנו בתי באוהאוס מאבן לערבים אמידים״. שיחה בין אורית חסון ולדר וגליה בר אור

  • כשצוללים למים עמוקים

    כשצוללים למים עמוקים

    ״אבל מראות מעין אלה של בנקסי יש עדיין הרבה בחיפה, העיר הזאת שריתקה אותי כי היא עיר של הרבה היסטוריות, חצרות אחוריות ואוכלוסיות שונות ומגוונות שכל אחת מהן מביאה איתה עולמות שלמים משלה. חיפה היא גם עיר של אמניות ואמנים שפועלים במרחב הציבורי העירוני; כך הייתה לפני עשרות רבות בשנים וכבר אז היה זה הייחוד שלה״

  • דברים זזים

    דברים זזים

    ״בדרך העבודה שלה, כנעני מתחקה אחר התזוזה הזו, שהיא הניגוד הגמור להגבהה או להקפאה המשמרת בפורמלין של נוסטלגיה וסטטוס את מה שחסום למבט. היא מתחקה אחריה ואף מניעה אותה בדרכה הנונשלנטית, נטולת הסנטימנט. המסד לשיתוף פעולה הוא תמיד סרבני בעיקרון״. גליה בר אור על תערוכתה של עפרי כנעני

  • מולדת – לקסיקון

    מולדת – לקסיקון

    "הצילום של ירדן אמנם עוסק בשינויים ויזואליים במראה המציאות, אך אינו מתמקד בתיעוד ומיון, אלא בדיבוב ובהחייאה, ובדומה לפעולת השוטטות, שהיא הבסיס לעבודתה של ירדן, זמנו הוא זמן עכשיו". גליה בר אור על התערוכה "מולדת" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית