כשבשורות הסטטוס מתחילים ויכוחים על טיבן של המקלחות הקרות באמצע היום, אנו יודעים שאין דרך חזרה ונכנסים הישר אל תוך התופת הקיצית של ישראל 2010.
פעם, מזמן, בערך בתקופה הזו השל השנה היו כל הגלריות יוצאות לפגרת קיץ. ככה לנוח, לסדר דברים, לתת לאמנים לשהות קצת לבד בסטודיו, אולי לצאת למסיבות ולהשתולל קצת; אבל האמנים נהיים פרועים וחופשיים לאורך כל השנה, מה שמטשטש כל גבול בין יצירה לחיים סוערים. ואם חייכם לא סוערים, אל דאגה, צאו לערבי פתיחות, שתו יין זול ופגשו את האנשים האהובים עליכם.
קארין פרז מביאה סליז עירוני וקייצי באפרט.ארט
היום, יום חמישי ה-17.6.2010, ה' בתמוז תשע, יומולדת שמייח לעמית אישטיין – הציירת התוססת, האגדה ונעלי העקב.
אין ספק שהתערוכה החמה של הערב היא זו שמבינה את רוח הבריזה, שאצרה דנה גילרמן בבית בנמל. התערוכה 'געגוע' עוסקת בפרידות, ובאופי הטבעי של האמנים כחרדתיים. והרי הקיץ הופך את כולם לקיצוניים יותר, מיניים, רגישים, רומנטיים ואף נבזים. משתתפי התערוחמה: אירית חמו , ארז ישראלי , דנה גילרמן , דני יהב-בראון , חן שיש , טליה טוקטלי, ליאב מזרחי, מיכל נאמן, נלי אגסי , סיגלית לנדאו, רעות פרסטר ורקפת וינר-עמר. על מנת להיות סנטימנטליים ודביקים כעור תחת בדים דקיקים בשמש התל אביבית, בהזמנה הופיע הטקסט הבא:
כמו חופים שים עוזב. אני עוברת עכשיו ממך. אני סופרת עוד יום עוד לילה בלעדייך. הרסת לי את הלב ואת לא יודעת כמה זה כואב. אור הבוקר בחלון נשבר. איך יכולת להיות כזאת חסרת לב. העולם שלי מתמוטט כשאת לא קרובה. הייתי נותנת הכל רק בשביל לילה נוסף איתך. אמרת לי שתחזיק אותי עד שאמות, עד שתמות, אבל אתה עדיין חי. פרידות גם הן אינן פתורות. גם עם לב שבור אני מתגעגעת. יש יותר מכדי שהזמן יוכל למחוק. אני לא יכולה לחיות איתך או בלעדייך. אין שום נחמה באמת רק כאב. בלילות כשקר לי המיטה ריקה למה את לא באה. אמרנו שלום רק במילים 100 פעמים. לא לישון בימים לקום להאמין. איך תחזור אם לא תדע לאן לחזור לאן לחזור לאן. להפוך את המזרון אחליף את המצעים. את הלב השארתי שם. שבור לרסיסים. מוטל ליד לבך. אתה חוזר אליה ואני חוזרת לשחור. אז אני שומרת את כל אהבתי אליך. אני יודעת למה באת ולמה אסור לי לצפות. עכשיו אני לא יכולה לחיות את השקר הזה ואני לא יכולה להצדיק כלום. אני פשוט לא אוהבת אותך יותר לא כמו שנהגתי. פייסבוק.
במוזיאון נחום גוטמן נפתחת תערוכה שאני מאוד מקווה שהיא רק תחילתו של עיסוק בנושא דמות הערבי בציור הישראלי. כבר משם התערוכה ניתן להבין את היחס לערבי: "גיבור מקומי" – אנטיתזה לכל החינוך הישראלי מגולמת בהתייחסות אל הערבי כאל גיבור. התערוכה נפתחת לצד תערוכתו של חליל ראאד – הצלם הערבי הראשון שצילם בארץ הקודש. מתוך הטקטס: "דמות הערבי נוכחת בציור הישראלי לאורך השנים בעוצמה רבה, מתוך תחושה מעורבת של אהבת הערבי ושנאה כלפיו, כמיהה וסלידה. התערוכה נעה בין קטבים רגשיים ומצבים קיומיים ועוקבת אחר הקשר העמוק והסבוך בין שני הצדדים, כשהיא מפגינה מעברים חדים בין ראייה ועיוורון, בין התבוננות להכחשה". פייסבוק.
בגלריה ג'ינה לאמנות נאיבית זורמים ברוח הקיץ והמונדיאל ופותחים את התערוכה 'שמש, נשמה וסמבה' בה יציגו 11 האמנים הנאיביים המובילים של ברזיל. שימו לב, להלן הזדמנות להתרעננות קרירה, תוך זמזום קרנבל דיזינגוף 255 בגרסת ארץ טרופית יפה או כחדש של הצל. פייסבוק. [בנימה פחות או יותר נאיבית כשחיפשתי לכם לשווא לינקים לשירים מצאתי את השיר העולם כולו נגדנו של להקת פיקוד דיזינגוף. הבה נצא במחול, הבה נצא במחולות].
כיוון שאני מקשרת עכשיו כל דבר בערך לקיץ, גם תערוכת אקוורלים של יוסף זריצקי בגורדון מעלה אסוציאציות של מים ומקלחת רעננה וקרה. דנה גילרמן עוזרת להחליט אלו אקוורלים חשובים, על הדרך מספרת גם על יריד ארט בזל.
ירושלים נותנת גז בכל מה שקשור לאמנות, והערב מעלה הילוך נוסף בפתיחת החלל החדש של בצלאל ברחוב יפו 23. במהלך השבועיים הקרובים יבחן החלל לא על ידי קוליסות ופדסטלים, אלא על ידי סאונד ופרפורמנס. והערב: מאיה דוניץ תנגן דרך פסל של אלונה רודה; הרכב הטריו פאנק-רוק Love granade, ינגן בצורה מפורקת בחלל; אשכרה מתים, הרכב פאנק ירושלמי, ינגנו דרך מצלמות ומוניטורים. לכל הפרטים מלאים, כנסו ללינק או פשוט להודעה לעיתונות וללוח זמנים המפורט. פייסבוק.
שישי
אלדד זיו הוא אחת הדוגמאות בהן ניתן לדבר על אמנות בטלויזיה, ולא ברור אם זה יותר תרם או הזיק בהתויית המונח "באמנות כמו באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה". אתם מוזמנים לצפות ב"הכל תרבות" בסטרימינג, ואז ללכת ולבקר בתערוכה החדשה שנפתחת לו בגלריה טובה אוסמן, טיציאן ברמלה, ואולי להציע הצעות יעול. הנה כתבה ישנה מהימים של דנה גילרמן בהארץ.
מוצ"ש
תערוכה חדשה בפרויקט Over SeEs שבגלריה "מכון המים", בורוכוב גבעתיים. והפעם: ליהי חן שהזמינה את חברתה מזמן חילופי הסטודנטים בגלזגו רות בארקר. התערוכה זוכה בפרס שם התערוכה הפואטי של השבוע: 'כיצד אנו יכולים לפתוח את הלוטוס", או במילים אחרות – תראו לי את היופי, הכח, הקסם המיתולוגי. שתיהן עוסקות במטענים גיאוגרפיים, היסטוריים ותרבותיים ובערב הפתיחה בארקר הולכת לעשות פרפורמנס ייחודי. יהיה לוהט. פייסבוק.
תערוכה לוהטת במיוחד ברוח, איך לא, הקיץ, נפתחת באפרט.ארט – קארין פרז היא ציירת ורקדנית, ששבה לחיקנו אחרי 5 שנים בפריז, מה שמבטיח שבתערוכה City Hole יהיו עבודות חושניות, עירונית ופרועה, עם ניחוח רענן ואפילו סליז.
ברוח יותר דרמטית, בגלריה דביר נפתחת התערוכה 'פיאטה אדומה' בהשתתפות האמנים נלי אגסי, מיכאל גרוס, ינאי טויסטר, יהודית לוין וברק רביץ המהמם שתיכף טס לעשות קצת חיים בסיטה הצרפתי וזאת הזדמנות לאחל לו מלא הצלחה! (אגב, אם התערוכה היתה בלשון זכר היה יוצר 'פיאט אדום'. סתם לתשומת לבכם). פייסבוק.
בתמונה: פיאט, פייטה וברק רביץ המהמם באדום
סיוון שביט שהביאה לנו כמה משירי האהבה הגדולים בתרבותנו (כנשקי אותי והכחול האפור הזה) מוציאה אלבום חדש ועל הדרך פותחת תערוכת צילום בירקון 70. בהשקת בניינים נמסים, תהיה הופעה משותפת של שביט עם אמיר צורף, ואני אומרת: אחרי מיברג בנגא, אסי דיין והצייר, זה הזמן לשיתופי פעולה אמיצים בין מוזיקאים ואמנים, יאללה בלגאן.
שני
יוחאי מטוס, האמן והנצנצים הכחולים, האושיה והלבבות בתיבות הדואר, מציג למשך שלושת ימי מופעים בסוזן דלאל (בהם להקתה של יסמין גודאר תעלה מופעים אותם תציג בקרוב באיטליה) את התערוכה 'pop-up'. אז תתחילו לקפץ, ורצוי בבגדי ריקוד עם פייטים. ואני מוסיפה: בין מליון הדברים שעשה, פיקאסו עיצב תפאורות לאופרה בפריז. הנה עוד הצעה לשיתוף פעולה, לא רק בנפרד, אלא אחד בשני. כמו ברנגה בפרברים רפיוג'יס, כמו לאון בותה מדה אנווטוורד.
מה עוד?
אדם קלדרון שב לארץ אחרי זמן ממושך בחו"ל (הוא פשוט קלט שכאן נמצאת הסצנה הכי חמה), והוא נורא רוצה לעשות סרט. אתם יודעים איך זה, מה לאמנים ולמציאת תקציבים, הנה עוד משהו שאנחנו ממש גרועים בו. אז גלריה עינגע באה לעזרה, וביולי תתקיים תערוכת מכירה של עבודות שיכולות להיות גם שלכם! כנסו ללינק הקול קורא לפרטים נוספים.
התשיעייה ההורסת של "קבוצת תמיכה" בגלריה אלפרד מתארחת בויינט עם דימויים וטקסטים שלא נופלים מהתערוכה המעולה שהםעשו שם, 'את הטקסט קראתי אח"כ' (ומי שלא הלך, שיבוש ויכלם).
כמה משעשע שארט טיאל וי (משמע, אמנות תל אביב), הביאנלה של תל אביב, משלבת זרועות עם הביאנלה בהרצליה! האם זה טוב או רע? מצד אחד – אירוע חשוב אחד פחות, כי זה יהיה שניים באחד, מצד שני, אולי שיתוף הפעולה והתקציבים המשותפים יביאו לביאנלה איכותית במיוחד. גם בואללה! תרבות.
ראיון ססגוני של דניאל זילברברג עם גיא אביטל. ועל הדרך, להלן הטקסט המפואר של מנחם גולדנברג מטעם גלריה עינגע שם מוצגת תערוכתו.
ליבי אביכזר בשיחה מלב אל לב עם רני ששון.
בטיים אאוט 398: גליה יהב לא ממש התרגשה מהתערוכה "אוי/הוי אלוהים!" אבל על הדרך התייחסה לסוגיית מאבק הכח שבין הטקסט האוצרותי ויצירות התערוכה (עמ' 114), ואיתן בוגנים עם אלדד זיו לקראת הטיול של טיציאן לרמלה בטובה אוסמן (עמ' 116).
אביטל בורג בכתבת איכותית במיוחד על שיתוף הפעולה בין האמנים לאסיסטנטים.
ועוד אביטל בורג: בחדשות האמנות קורס בנושא "אמנות ועסקים" בהשתתפות גדולי האספנים והמנהלנים של האמנות הישראלית, שת"פ בין יוטיוב והגוגנהיים, פיסרו בירושלים, וגם: תערוכת האמנות הנוצרית של חברכם הטוב אנדי וורהול. וגם: רותי סלע ומעין אמיר יוצרות תערוכה כמשט במים בינלאומיים.
אלי ערמון אזולאי פגשה את לי אורפז בסטודיו לקראת תערוכה קרבה.
ועוד אלי ערמון אזולאי: יגאל צלמונה, האיש והספר החדש.
סמדר שפי על הדס חסיד בג'ולי.
עוד כאן בערב-רב: 'טיול לארץ התווים' היא הכותרת של מאמרה של אריאלה אזולאי המסכם דברים שנאמרו לזכרו של אדם ברוך. אני רציתי להזכיר את הרפרנס לתקליט האגדי של שלמה ארצי ("שמי הוא דו-דו או בקיצור קוראים לי דו"). נגה ברנשטיין על התערוכה Remember the Upstairs Lounge, בועז לוין על אמנות ירושלמית ורוחות רפאים אחרות, יונתן אמיר על אורי גרשט בנגא, אלדר פרבר באלון שגב, סימון אג'יאשווילי ברוטשילד אמנות, "מאנימל" במוזיאון הרצליה ומלני דניאל וטל מצליח במוזיאון ת"א.
ועוד משהו על לייקים, טוקבקיבם ושיתופים: בשבוע שעבר ציינתי שויינט העיפו את התגית של האמנות מקטגוריית התרבות. גם שאר האתרים מתייחסים לאמנות כאל דבר שולי – אבל בין השאר זה בגללנו. למה? כי העורכים מסתכלים על רייטינג של הדברים. ועל סמך מה נקבע רייטינג של כתבת רשת? על ידי מספר כניסות, טוקבקים ולייקים. פשוט כך. מה שאומר, שאם תגיבו יותר, כן כן, תהיו אקטיביים, זה ישמיע קול בשם העניין באמנות, ויש סיכוי שיבינו שדברים ממש חמים רצים פה. אני יודעת את זה, אתם יודעים את זה – ואם כבר טוקבקים, אם תגיבו, תגובות כגון "אמנות דידקטית ועמלנית, ללא טיפה כריזמה", "אמנות לא לומדים, עם אמנות נולדים. או שיש לך את זה, או לא." וכו' יהיו למיעוט. מה אני אומרת: תפרגנו, זה יהיה לטובת כולם.
באותה נשימה, לא לשכוח לעשות לי כאן לייק, ככה גם אני יודעת שקראתם, ומקבלת פידבק שמשמח את לבי להמשיך ולכתוב לכם את הטור.
ובגלל שלא חם לכם מספיק – קבלו את הצלמות ליאת אלבלינג ומאי עומר. שבוע טוב!
בתמונה: אמניות זה לוהט!
הבקשות לתמיכה גם של גלריה אלפרד ועוד יותר מכך הגדיל לעשות אדם קלדרון, הן ממש חוצפה בעיני. למה אני צריכה לסבסד אותם? רק בשביל הזכות להציג? יש גבול אני לא זונה. לדעתי זה זלזול בתחום ובאמנים שמפתים אותם להציג תמורת אחוזים מסכומים מגוחכים ובכך גורמים לערך של השוק הזה לרדת עד עפר
מיקה
| |