קוראות יקרות, קוראים יקרים,
בשבוע שעבר הלך לעולמו הצייר היהודי־בריטי פרנק אאורבך. הוא נולד בברלין בשנת 1931, ובגיל שמונה, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נשלח ללונדון והותיר אחריו את משפחתו, שנספתה בשואה. כבר בראשית דרכו האמנותית גיבש אאורבך סגנון ייחודי המאופיין בגודש חומרי, אקספרסיבי ועכור. רטרוספקטיבה שהציג בשנת 2015 במוזיאון טייט בריטן בלונדון הציגה ציורים מיותר מחמישה עשורים של עבודה, ופרשה התפתחות אמנותית שמצליחה להיות עקבית וייחודית תוך כדי שינוי ותנועה. בין השאר בלטו בתערוכה ציורי דמויות שיצר אאורבך בשנות ה־50. קשה שלא לזהות את הציורים הללו עם רוח התקופה הפוסט־טראומטית שלאחר המלחמה. עם השנים הסגנון של אאורבך התמתן בחומריותו ונעשה חושני ומתפרץ יותר בצבעיו, אבל הציורים משנות ה־50 וראשית שנות ה־60 מאופיינים בקדרות ובתחושת כאוס. אפשר לזהות בהם דמיון לפסלי הדמויות של ג'קומטי מאותן שנים, אבל אצל ג'קומטי הדמויות המגוידות־נמסות הן דימוי לבני אדם שלא נותר מהם דבר, מתים מהלכים. אצל אאורבך הפרצופים האפוקליפטיים מאופיינים בתחושת מלאות שכמעט עולה על גדותיה, כאילו העולם שלו לא התרוקן, אלא טולטל עד שאיבד את היכולת להבחין בין מרכיביו. רם אהרונוב המנוח, שכתב במשך שנים ב״ערב רב״, ביקר בתערוכה ההיא והביא את רשמיו.
עוד ב״ערב רב״: דורי בן אלון כותבת על תערוכתו של אבי סבח במוזיאון ת״א לאמנות, עילית אזולאי מתארחת במדור ״פריחת מוחות״, וטלי תמיר חוזרת במאמר מהגיליון המודפס השישי אל התערוכה ההיסטורית ״גבולות״, שאצרה סטפני רחום במוזיאון ישראל בשנת 1981 והייתה התערוכה המוזיאלית הראשונה שעסקה בגבול כמושג טעון.
שיח גלריה, הופעה והשקת קטלוג התערוכה של איילת עמרני נבון, "מַחְזוֹרִי שחור לבן ורוד זהב"
גלריה מאיה, שביל המרץ 2, קומה 2, תל אביב
שבת, 23.11.24 בשעה 12:00
נעילה: 30.11.24
בהשתתפות אורי דרומר, אוצר התערוכה והאמנית
המוזיקאי יפתח לוי יופיע בתגובה לעבודות בתערוכה
תערוכת היחיד של איילת עמרני נבון היא הצבה בחלל המשלבת ציורי שמן בגדלים שונים, אובייקטים פיסוליים וסאונד. ביצירתה נבנית איקונוגרפיה פרטית המקפלת בתוכה דיאלוג בין הפסנתר כדימוי ואובייקט תרבותי לבין הברבור כדימוי רוחני ומיסטי וכסמל בהיסטוריה של האמנות. עולם דימוים זה מציג את הזהות הנשית כתנועה תמידית של השתנות ושינוי צורה, מסע של נדידה, מחזורי חיים.
הכניסה חופשית, שעות פתיחה: רביעי–חמישי בשעות 12:00–18:00, שישי–שבת בשעות 11:00–14:00
איילת עמרני נבון, מחזורי, 2024, פרגוד שלושה חלקים, צלם: טל ניסים
מיכה אולמן, ד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה וכרם נאטור בבית לאמנות ישראלית
"מספרייה ריקה לספרייה מלאה" – הרצאה מיוחדת של מיכה אולמן, מגדולי האמנים הישראלים
ראשון, 24.11.24 בשעה 19:00
ההרצאה תתקיים במסגרת הקורס "ספריות כבני אדם", ובה יעסוק אולמן בפסל "אותיות אור" שיצר במשך עשר שנים שלמות. הפסל, שעון שמש של אותיות עשויות אוויר, צל ואור שבין האבנים, מוצב בין משכן הכנסת, מוזיאון ישראל והיכל הספר ובניין הספרייה הלאומית. אולמן תכנן פסל זה כך שניתן להסתובב בו, לגעת, להיכנס למפלס התחתון ואף להשפיע עליו באמצעות הטלת צל.
לפרטים והרשמה: https://bit.ly/4fUdc3P
מפגש בין ד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה וכרם נאטור
שלישי, 26.11.24, בשעה 18:00, בלמידה מקוונת דרך הזום
השיחה תתקיים במסגרת הקורס "דיאלוג פנימי", שמציע לקהל הזדמנות להכיר קבוצה נבחרת המייצגת את הדור החדש של אמנים ואמניות פלסטינים, אזרחי מדינת ישראל, שהופיעו בזירת האמנות והפכו לשחקנים פעילים בה בשנות ה־2000.
ד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה הוא ראש החוג לאמנות במכללת לוינסקי לחינוך ומרצה בתחומי ההיסטוריה של האסלאם המדיבאלי, תולדות האמנות והספרות הערבית הקלאסית והמודרנית בבית לאמנות ישראלית ובבצלאל.
כרם נאטור הוא אמן החי ועובד בתל אביב, בוגר התואר הראשון והשני בבצלאל. עבודותיו הוצגו במוזיאונים ופסטיבלים ונערכו לו תערוכות יחיד בארץ ובעולם. נאטור זכה בפרסים שונים, בהם פרס לאמן וידאו בראשית דרכו מטעם משרד התרבות ופרס קיפר מטעם קרן וולף. בשנת 2020 נבחר נאטור לרשימת 30 under 30 של מגזין פורבס.
לפרטים והרשמה: https://bit.ly/3ZebPaS
מיכה אולמן, אותיות של אור ליד הספרייה הלאומית בירושלים, צילום: Danieljl, ויקיפדיה
שש תערוכות יחידה של אמניות מצפון הארץ
מוזיאון חיפה לאמנות, רח' שבתאי לוי 26, חיפה
נעילה: 22.2.25
שש תערוכות יחידה של אמניות שמתגוררות בצפון הארץ או שגדלו ביישובי הצפון. התערוכות נפתחו בזמן שעשרות אלפי אזרחיות ואזרחים מפונים זה למעלה משנה מבתיהם ביישובים בצפון הארץ. היישובים המפונים, וגם אלה שאינם מפונים, מופגזים כל העת מלבנון, שריפות משתוללות בחורשות הגליל ומלחמה מאיימת להתלקח.
אלה ליטביץ / "לתוהו ולבוהו תשוקתם"
אוצר: קובי בן־מאיר
אלה ליטביץ, אמנית רב תחומית, נולדה בחיפה, ומציגה במוזיאון את תערוכת היחיד הגדולה ביותר שלה עד כה. בתערוכתה יוצגו עבודות חדשות בפיסול, וידאו וצילום, ובמרכזה עבודת סאונד בשמונה ערוצים שהמוזיאון הזמין את הפקתה. עבודת הסאונד של ליטביץ היא עיבוד אינסטרומנטלי בחצוצרות למהלך "מלחמת בני אור בבני חושך", מלחמת אחרית הימים שתוארה במגילות קומראן. צלילי העבודה הם הלחן של מלחמת הטוב המוחלט ברע המוחלט, והתפשטותם בחלל מגוללת כוריאוגרפיה של לחימה.
עבודתה של ליטביץ מהדהדת את תשוקתם של בני אדם למלחמה וגם את התקווה האנושית שמתוך התוהו ובוהו יבקע האור. בין צלילי המלחמה, עבודות פיסול ממלח, נחושת ומגנזיום שנמצאות בהשתנות מתמדת, והתהוות לדבר מה אחר. התערוכה של ליטביץ בוחנת תהליכי התפרקות של חומרים ותרבויות ואפשרויות של טרנספורמציה.
הדר סייפן / "פטרול"
אוצר: קובי בן־מאיר
הדר סייפן נולדה בקיבוץ דפנה שבגליל העליון וכעת היא מתגוררת בקיבוץ גשר הזיו שבגליל המערבי. בתערוכתה היא מציגה מקבץ עבודות וידאו ותצלומים, שבכולן היא מתפקדת כחיילת: היא מתצפתת על כלי טיס, פותחת צירים, מפטרלת סביב יישובים מפונים ויורה במצלמתה. הפלישה לישראל באוקטובר 2023 חידדה את תפקידם של אזרחים בהגנה על ביתם, אזרחים שחשו מופקרים על ידי המדינה, ובחרו למלא בעצמם את הוואקום שהותירו המוסדות הרשמיים.
בנוסף לעבודת וידאו שצילומיה הסתיימו לפני שבעה באוקטובר, בתערוכה שתי סדרות צילומים חדשות שנוצרו אחרי פינוי יישובי הגליל ובתמיכת המוזיאון. מאז פינוי יישובי הצפון באוקטובר 2023, ערכה סייפן כמה נסיעות ליליות בכבישים הסמוכים לגבול לבנון וצילמה את סביבתם. כמעט דבר אינו נראה בתצלומיה מלבד חשכה, וסימני החיים היחידים ביישובים המבודדים הם תאורת כבישי הביטחון המקיפים אותם. בדימויים שנוצרו – ספק תכשיטים מנצנצים, ספק גדרות חונקות – אין זכר לחיים שהיו אמורים למלא את היישובים; במקומם נותר חלל שחור וחסר.
ליהיא טלמור / "מהחשכה"
אוצרת: שחר דורון
ליהיא טלמור, אמנית הדפס, מתגוררת בקיבוץ אדמית, ממנו פונתה לעכו בחודשים האחרונים. טלמור, ילידת 1944, בעלת ידע ויכולות יוצאות דופן בטכניקת ההדפס הצילומי, וזאת התערוכה המקיפה המוזיאלית הראשונה שמוקדשת ליצירתה.
התערוכה מסכמת את עבודתה של טלמור בשני העשורים האחרונים, ומציגה יכולות המצאה וחדשנות יוצאות דופן בטכניקות הדפס מוּכּרות. ההדפס מאפשר לטלמור לעקוב אחר מה שנעדר ולהנכיח אותו מחדש, תוך חשיפת התחושות והמשמעויות האחוזות בו. עבודתה מתחילה לרוב בצילום של מרחב שיש בו עקבות של סכסוך. מן הצילום טלמור מקלפת שכבות, גורעת ומוסיפה אלמנטים, מבתרת ומחברת, עד שהדימוי הסופי מתרחק מהתצלומים שמהם נולד ובורא מקום אחר.
מרב סודאי / "בת־אלה"
אוצר: קובי בן־מאיר
מרב סודאי נולדה בנהריה ומתגוררת כיום בקיבוץ גבת. חלל התערוכה הפך למערה שקירותיה מצוירים, כאתר פולחני לאלה קדמונית. היא שואבת השראה מציורי קיר במקדשים ובמנזרים הינדואיסטיים ובודהיסטיים, תוך החלפת הדמויות כולן בדמותה של אשה אחת, דמותה שלה.
מיצב ציורים זה מורכב מסדרה מרובדת של דיוקנאות עצמיים, שבהם סודאי בוחנת את גופה העירום כאובייקט לציור בעודה מתבוננת בעצמה פנימה, כסובייקט. בהנחת צבע מדולל על הבד, היא עורמת זו על גבי זו שכבות שקופות, שמסתירות או מגלות שכבות רפאים תחתונות של עירום נשי. במשחק שבין חשיפה להסתרה, הכרה בכוח פנימי לצד הפגנה של פגיעוּת, סודאי פורשׂת את מגוון התחושות הגופניות והמנטליות הנובעות מהיות בת חוה.
לירון חנה אוחיון ועמית גביש / "6+1"
אוצר: עוז זלוף
לירון חנה אוחיון ועמית גביש מתגוררות בחיפה, ותערוכתן נוצרה במסגרת "החממה לאמנות מקום" של מוזיאוני חיפה. האמניות מציגות מיצב וידאו בשישה ערוצים, המראה שש פעולות שנעשו בעזרת קבוצה של שש נשים במרחב הציבורי החיפאי. עיקרן של הפעולות בהתמודדות משותפת עם תשוקות ופחדים אישיים. המרחב העירוני נדמה לפרקים מאיים וקודר, אך המשתתפות נעות בו ללא מורא.
בעִתות משבר המערער את האמון במוסדות רשמיים, העבודה מעיינת בחשיבותו של כוח הובלה אזרחי ובכוחם של שכנים טובים להושיע אלה את אלה. גביש ואוחיון יוצרות משל על עיר לילה, שבה אמניות לוקחות לידיהן את האחריות על הסדר הציבורי ומציעות סדר מטריארכלי משותף ומלא חמלה, שכולו אמונה באדם.
רחל אניו / "דמות קמה לחיים"
אוצר: עוז זלוף
רחל אניו נולדה וגדלה בקרית ים, ותערוכתה נוצרה במסגרת פרויקט "החממה לאמנות מקום" של מוזיאוני חיפה. אניו גייסה לפרויקט 13 נשים ממוצא אתיופי בגילים שונים, ויחד הן חקרו את תרבותן באמצעות עבודה בטכניקת הקולאז'. על בסיס מאגר דימויים שהכינה אניו מתוך אלבומי משפחתה, יצרו המשתתפות קולאז'ים בהדרכת האמנית. אניו פירקה וחיברה את הקולאז'ים הללו לכלל קולאז'ים חדשים משלה, ועל בסיס ניירות במרקמים שונים היא מפסלת קולאז'ים תלת ממדיים.
באמצעות הפירוק וההרכבה של הדימויים, אניו לומדת את זהותה האתיופית ומתוודעת מחדש לתרבותה. מול האופן שבו הוגדרה הזהות האתיופית מבחוץ על ידי החברה הישראלית הוותיקה, אניו יוצרת הגדרה תרבותית עצמית מבפנים ובונה סיפור שהנשים האתיופיות הן גיבורותיו.
הגלריה לכל המשפחה של מוזיאון חיפה לאמנות מקדישה את הפעילות שלה לטכניקת הקולאז' בהשראת התערוכה. החלל עוצב בשיתוף פעולה בין רחל אניו והאדריכל אריאל ערמוני, ומזמין מבקרים ליצור קולאז'ים מאותו מאגר דימויים ולהשתתף בתצוגה מתהווה של עבודותיהם. הגלריה גם מאפשרת להכיר אלמנטים חשובים בתרבות החומרית האתיופית, לפי סיפורים של רחל אניו.
התערוכות התאפשרו הודות לנדיבותם של קרן שוסטרמן – ישראל; אן וד"ר ארי רוזנבלט, לוס אנג'לס; מועצת הפיס לתרבות ואמנות; קרן אאוטסט לאמנות עכשווית; הידידים הבריטים של המוזיאונים לאמנות בישראל; שותפות חיפה בוסטון.
הדר סייפן, פטרולים בסטודיו (חניתה), 2024
Rejoicer Presents: Leper's Delights
יצירה לילית אודיו־ויזואלית מאת ריג'ויסר ויוסף משיח
החל מחמישי, 21.11.24 | נעילה: 31.12.24
יצירתו של ריג׳ויסר, "Leper’s Delights", פותחת את ״רצועת לילה״, בה יתארחו יוצרים עכשוויים בבית התה בבית הנסן, שישמש במה ליצירה חדשה, נסיונית ומותחת גבולות. בית התה יציג מיצבי סאונד, מופעים חיים, יצולמו בו וידאו קליפים והוא יאפשר קרבה בין היוצרים והיוצרות לקהל.
שעות פתיחה: כל יום (מלבד ערב שבת) בשעות 17:00–23:00 | הכניסה חופשית
