האם הדו"ח האחרון על שוק האמנות מצביע על שקיעתו?

לפני שבוע, ב-24 לאוקטובר, יצא הדו"ח השנתי של ארט באזל ו-UBS בנושא אספנות אמנות ושוק האמנות. אחד הדו"חות החשובים בעולם בנושאי כסף ואמנות. זה דו"ח בן 200 עמודים. כדי שאתם לא תצטרכו לקרוא אותו, קראתי ואני מסכם.

לפני שנכנס לזה יש משהו שצריך להבין. אני כותב על זה ממש בהרחבה במאמר האחרון שלי בגיליון השביעי של ערב רב המודפס, אבל בגדול מלבד להצביע על מגמה הדו"חות האלו ממש לא אמינים. UBS זה בנק השקעות, הראשון בעולם בניהול עושר פרטי. ארט באזל זה יריד אמנות בבעלות פרטית, אחד החשובים בעולם. לשאול אותם מה דעתם על השקעה באמנות זה כמו לשאול ילד למי בבית כדאי לתת הכי הרבה ממתקים. גם הנתונים שיש להם מגיעים ברובם מבתי מכירות פומביות, וממש בקצרה, אלו נותנים להם איזה נתונים שבא להם, כי הם לא חייבים כלום לאף אחד. יש בנתונים האלו הטיה ממש גדולה כלפי מעלה כי כדי למצוא נתונים על שווי יצירות הן צריכות להימכר במכירה פומבית, לפעמים יותר מפעם אחת, וזה המון. רוב היצירות לא מתקרבות לרף הזה.

אחרי כל זה, עדיין יש פה הפתעה גדולה. כי אפילו אותו הילד בחנות הממתקים עוצר ואומר שיש פה בעיה. למרות שהעושר העולמי ממש לא הפסיק לצמוח, ההשקעה באמנות קפאה השנה, ולמען האמת ירדה ב-4 אחוזים. וזה אחרי עשורים של צמיחה. מה שקראנו לו במשך שנים ה-BOOM של עולם האמנות. בדו"ח הם יגידו שרואים יציבות, אבל אני ארצה להגיד ששוק שלא צומח, בתקופה שאין משבר כלכלי או סיבה ברורה, עשוי להיות בבעיה, ושיש סיכוי טוב שזה מצביע על מגמה שחזיתי עוד לפני שהדו"ח הזה התפרסם.

בין הנתונים הכי מדאיגים בדו״ח, הייתה למשל צניחה של 26 אחוזים בארבעת בתי המכירות הגדולים בעולם. ההשקעה של המילניאלז, שבשנים האחרונות שילמו את המחירים הכי גבוהים עבור אמנות, צנחה ב-50 אחוזים השנה.

נתון שיכול להסביר את זה הוא שינוי בהרגלי הצריכה. לעומת שנים קודמות, השנה עלה באופן משמעותי מספר האנשים שקנו יצירה מבלי לפגוש באופן אישי את הסוחר. במקום זאת, רבים קנו יצירות באתרים, באימייל או באינסטגרם. מסתבר שהקנייה ברשת היא על פי רוב הרבה יותר מבוססת נתונים מרגש, ונדמה לי שכנראה הקונים הצעירים שהתבססו על נתונים הבינו מראש את מה שהדו"ח עצמו מראה: ההשקעה הכלכלית באמנות כנכס מניב היא לא משתלמת. בלי עלייה בערך האמנות, האמנות שווה עם הזמן פחות.

כמובן שהקיפאון יכול להיות זמני, ובטוח שההשקעה באמנות השתלמה לכמה אנשים בתקופה מסוימת, מי שרכש את הדברים הנכונים כשהשוק צמח. המקרים האלו הםהחדשות ששמענו עליהן בשנים האחרונות בעיתונים וכו' וגרמו לנו להאמין שיש מי שמתעשרים מאמנות. יצירות שנמכרו במשך השנים במאות מיליוני דולרים. אבל האמת היא שאם היינו מסתכלים על נתונים ולא על רגש, היינו מגלים שלעומת אלו, לא שמענו מספיק דיווחים על היצירות שאנשים לא הצליחו למכור, והשנה ממש ראינו שזו הופכת להיות מגמה. מה שאנחנו רואים השנה זה אולי BOOM הפוך: ההתפוצצות של הבלון שאנשי המאיון העליון בנו מסביב לרעיון ההשקעה באמנות בעודם ניזונים מהניפוח שלו. מערכת משומנת שמוכרת חלומות, ונוצרה בדיוק ע״י מי שפרסמו את הדו"ח הזה וקודמיו.

כדי שלא תטענו שאני מציג פה רק את הנתונים שנוחים לי, חשוב להגיד שלפי הדו"ח היו מקומות בשוק שבהחלט צמחו. למשל – אמנות של נשים והשוק הסיני. אמנות נשים מילאה עכשיו 44 אחוזים מן האוספים של האנשים שתושאלו (גדילה מ-33 אחוזים ב-2018). השוק הסיני בהחלט מתאושש אחרי שנה של דעיכה, עם 6 אחוזי צמיחה, והקונים בו הוציאו באופן חציוני כמעט כפול מכל קבוצה אחרת. הנתונים האלו רומזים שאם רק יודעים על מה להשקיע, זה ממש אפשרי להרוויח בשוק. וזה נכון. מי שיכול לדעת מה הטעם יהיה בעתיד, יש סיכוי טוב שירוויח יותר. הבעיה היא שסטטיסטיקות שבדקו השקעה באמנות לטווח ארוך, גילו שזה כמעט ארעי. ויותר מזה, דווקא מי שהם כוכבי ענק של שוק האמנות היום עשויים, בהסתברות גבוהה, להפוך לכוכבים הנופלים של מחר. מהבחינה הזו יש חוקרים שטוענים ששוק האמנות דומה יותר לשוק של הימורים.

אנחנו חייבים להבין שהשקעה באמנות שונה לגמרי מהשקעה במניות. דבר ראשון, אמנות זה לא נכס נזיל. אין הרבה קונים לכל יצירת אמנות ויתכן שיהיה קשה להחליף יצירה בכסף. בנוסף, כשקונים אמנות יש ממש אובייקט שצריך לטפל בו: לשלם מיסי קניה, הובלה, אחסון, בקרת אקלים, ביטוח וכן הלאה. המחירים הגבוהים גורמים לכך שגם אם קנית יצירה בזמן הנכון, המחיר שתצטרך לקבל תמורתה תוך שנים בודדות הוא גדול בהמון. אחד מחוקרי האמנות גילה שציור של פיקאסו שנקנה ב-95 מיליון דולרים ב-2006, כדי לממש את ההשקעה בו, יצטרך להימכר תוך עשור ב-200 מיליון דולרים. ועכשיו תמצא את הקונה הפראייר, שמתבסס על נתונים, ויסכים לקנות אותו ממך.

כך שלבסוף, אפילו הנתונים המנופחים ביותר, אלו של בתי המכירות, בנקי ההשקעות והירידים שעוסקים במכירת אמנות, מראים שהשוק בבעיה. אז אותם הצעירים שקונים אמנות ועושים את זה ברשת לפי נתונים, מבינים שאם הם רוצים נכס מניב, עדיף לקנות מניות, נדל"ן או… לא יודע מה מניב אני ממש לא בתחום מה אני נראה לכם יועץ השקעות?! אבל כך או אחרת, אמנות זה לא זה.

ועכשיו נכנסת שאלה חשובה – אז בעצם ד"ר אלעד ירון אומר לנו לא להשקיע באמנות?

סוג של כן ומצד שני ממש לא. דבר ראשון, אני לא פאקינג יועץ השקעות. לא שמעתם? ודבר שני, אני אומר שנדמה לי שאמנות היא לא נכס מניב. זה ממש לא אומר לא להשקיע באמנות. כמובן שצריך להשקיע באמנות.

אבל השאלה היא איך להשקיע ומה הכוונה שלנו במילה להשקיע. וכאן התשובה – להשקיע באמנות כי היא חשובה לנו. כי אנחנו אוהבים אמנות. אתם יכולים לקנות יצירות של אמנים שאתם אוהבים, לשלם על כרטיסים לאירועים, להיות חברים בוועד התורמים של מוסד. עוד משהו שאפשר לעשות זה לקנות עותק של מגזין לאמנות. למשל את ערב רב המודפס. זה ממש זול, ושם אני מסביר על הנושא באיזה עשרת אלפים מילים, וחזיתי את מה שאני אומר ממש כאן לפני שנה, כשכל הדו"חות דיברו על איזה שוק מגניב, מניב וצומח זה אמנות. ובפעמיים שכתבתי לכם לקנות אותו לא חשבתם לעשות את זה משום מה, אולי כי אהבתם לשחק במשחק הנדמה לי שבו אתם או איזה עשיר שיזרוק מיליונים על אמנים כדי להרוויח עוד מיליונים, או אמן שעומד להתעשר משוק האמנות. זאת אומרת, חייתם במכונת החלומות שאותם עשירים בנו על הגב שלכם.

אז אני שמח לבשר לכם שזה לא שוק רווחי. ועכשיו תוכלו להשקיע את הכסף שלכם במקום אחר ואז להשקיע באמנות כמו שעושים היום המשקיעים האמיתיים – השקעה באימפקט. השקעה מבוססת נתונים בשינוי אמיתי ועם ערכים אמיתיים. תקראו על זה באינטרנט וכאלו. זה המחר.

או יותר טוב, בפילנתרופיה לשמה. להשקיע באיך אנחנו רוצים שהעולם יראה מחר. כי בנינו, זה הרבה ממה שאנחנו צריכים לעשות היום.