בתקופת הקורונה גילינו בבת אחת שמערכות רבות שאנו תלויים בהן, כמו מוסדות, שירותים ציבוריים ומדיניות של שירותים ממשלתיים, עוצבו בצורה גרועה, ולכן לא היו מסוגלות לתפקד בשעת משבר. בתקופה זו החלו אליס רסת'ורן (מחברת ספרים רבים על עיצוב ובעבר בעלת טור בניו יורק טיימס) ופאולה אנטונלי (אוצרת העיצוב של ה־MoMA) לחקור מעצבים שפועלים למען החברה בשעת חירום. הן הציגו מעצבים שונים, לדוגמא Creatives Tegen Corona, קולקטיב מאנטוורפן שהחל לייצר ציוד הגנה אישי כמו מסיכות פנים. הקולקטיב פרסם באינטרנט גזרות שכל אחד יכול להוריד בחינם ולתפור לעצמו. הרעיון של רוסת'ורן ואנטונלי היה שעיצוב נוגע תמיד בחברה, ולכן למעצבים יש כוח לעזור בשעת חירום. המחקר שלהן הוליד ספר שנקרא Design Emergency, שהגדיר מחדש את מקצוע העיצוב: עיצוב אינו מקצוע שתפקידו לייצר סגנון ודקורציה, אלא מכשיר לשינוי חברתי שמובל על ידי אנשים בעלי תושייה, כושר המצאה, יכולת לפתור בעיות והבנה של החברה האנושית. הן הסבירו שאנו חושבים על עיצוב כמקצוע שמתרכז במתן צורה, אבל למעצבים יש מיומנויות רבות הנוגעות למתן פתרונות יצירתיים, ולכן הוא למעשה סוכן של שינוי חברתי.
עיצוב חירום קרה, לדוגמא, באופן ספונטני בשעת המלחמה באוקראינה. מעצב האופנה אנדרה טאן (Andre Tan) החל לייצר מגני גוף, ביגוד תרמי ושקי שינה עבור הצבא האוקראיני. לצידו החלה מעצבת הנעליים אלינה קצ'ורובסקה (Alina Kachorovska) לייצור נעלי צבא.
היוזמה החשובה הזאת לא פסחה גם על המשבר הנוכחי, שבו גילינו שהמוסדות שאנו תלויים בהם לא מאורגנים לשעת חירום. המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר קיבלה פנייה מכוחות הבטחון לייצר רכיב מורכב מאוד שייכנס לתוך השכפ"צים של החיילים שנלחמים. הפריטים הנדרשים היו מאוד מורכבים לייצור, ודרשו חשיבה ומיומנות טכנית גבוהה כמו גם גמישות יצירתית מהירה. את הפרויקט ניהל צוות של מרצים בכירים מהמחלקה (מאיה ארזי, אופיר איבגי ואנה סולו) וראש המחלקה אילן בז'ה. הם תכננו בצורה מדויקת את הפריט, כולל תכנון טכני ותכנון של חומרים נדרשים. הם גם בנו לצוות שלהם מערך הדרכה על תהליך הבנייה של הפריט. מרצי המחלקה, סטודנטים ובוגרים מהתעשייה התגייסו לביצוע הפרויקט, והקימו קו ייצור בתוך המחלקה, אשר ברשותה כ־200 מכונות תפירה וצוות מיומן מאוד. באמצעות קשריהם של המרצים במחלקה, הם השיגו את כל החומרים והאביזרים הנדרשים ליצור הציוד המורכב. הפריט המסוים כבר יוצר ויצא ביום חמישי לשטח. הוא שולב מיד בשכפ"צ של החיילים ועוזר להם בלחימה. בשבוע הבא יתחיל הצוות לעבוד על פריט חדש עבור החיילים. בנוסף, כדי להרים את המורל של מפוני העוטף, יצרו המרצים במחלקה פרויקט של הדפסת חולצות למפוני קיבוצי בארי ורעים.
למצב החירום הזה התגייסו גם המחלקה לצורפות ואופנה והמחלקה לעיצוב תעשייתי באקדמיה בצלאל. שלי סתת, ראש המחלקה לצורפות ואופנה, ושנית אדם, מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי, יזמו פרויקט של חמ"ל אזרחי־קהילתי שבו משתתפים מרצים.ות וסטודנטים.ות מבצלאל לצד אזרחים.ות ירושלמים.ות רבים.ות שלהם.ן יש מכונות תפירה. סתת ואדם ניתחו צרכים של לוחמים מסיירת גבעתי, יהלום ואגוז, והחלו לייצר להם מוצרים שהם צריכים כדי להילחם. הן העבירו הוראות מדויקות לקהילה התופרים והתופרות האזרחית שהקימו. הקהילה הזאת מייצרת בימים אלו בנדולורות (פאוצ׳ים צבאיים) ותוספות שונות שמתלבשות על האפודים הקרמיים של הלוחמות והלוחמים בחזית המלחמה. את החומרים השיגו שתי המרצות בעזרת קשריהן כתרומה מחנויות ואנשים פרטיים. הפריטים האלו יוצאים כבר השבוע לשטח.
שאפו!
מרגש שהאקדמיות לאמנות מתגייסות למטרה החשובה של טבח בפלסטינים.
שם
| |