כנס ירושלים לאמנות #7 בינלאומי
חמישי, 15.9.22 בשעות 13:00–20:00 | בית הנסן, רחוב גדליהו אלון 14
שישי, 16.9.22 בשעות 09:15–13:30 | מכון שלום הרטמן, רחוב גדליהו אלון 11
כנס ירושלים לאמנות #7 יוקדש למקומה של אמנות ביחס לסוגיות פוליטיות, אקלימיות וטכנולוגיות בינלאומיות ומקומיות. ההרצאות יעסקו בשימוש אמנותי באלגוריתמים וטכנולוגיה לזיהוי רגשות, בחיבור בין אמנות לתהליכים ביולוגיים (ביו־ארט), בתגובות של אמניות.ים ומעצבות.ים למשבר האקלים ובשפת מחול של מפגינים. בנוסף ייערכו שני פאנלים בנושאים אקטואליים: האחד יוקדש לתערוכת הדוקומנטה שמוצגת הקיץ בקאסל שבגרמניה, ומעוררת דיונים ושערוריות רבות, והשני יוקדש למצבם של אמניות.ים בשעת חירום, מלחמה ופליטות, בהשתתפות אמני.ות מאוקראינה, רוסיה ובלארוס.
כנס ירושלים לאמנות נוסד ביוזמת פסטיבל ״מנופים״ וכתבי העת ״ערב רב״ ו״הרמה״, במטרה לחבר בין מוסדות להשכלה גבוהה לבין אמנים, אוצרים, מנהלים אמנותיים ואנשי מקצוע מעולם התרבות. כנסים קודמים עסקו בנושאים ״חתימה״, ״מה עושים עם אמנות?״, ״בירור יתרה״, ״תכסיס״, ״רגע האמת״ ו"גודש".
האירוח הבינלאומי בסיוע משרד החוץ ומכון גתה ישראל
אוצרי ומנהלי הכנס: רינת אדלשטיין ("מנופים", "הרמה"), ד"ר רונן אידלמן ויונתן אמיר ("ערב רב")
הפקה: אלינה אלכסה אוסיפובה
"ים של דמעות" / רותי זינגר ונועה שיזף
גלריה אלפרד, סמטת שלוש 5, תל אביב
פתיחה: חמישי, 8.9.22 בשעה 20:00*
שיח גלריה ומופע מחול של תמר בורר: שבת, 17.9.22 בשעה 11:30
נעילה: שישי, 7.9.22
אוצרת: רותם ריטוב
*פתיחת התערוכה מתרחשת במסגרת אירועי "אוהבים אמנות", ובאופן מיוחד הגלריה תהיה פתוחה החל מ־17:00
התערוכה "ים של דמעות" היא מהלך אמנותי־חוויתי משותף לאמניות רותי זינגר ונועה שיזף, המדמה ביקור בגן קסום שבו הזמנים מתערבלים. העבר, ההווה והעתיד נשזרים בו יחדיו לכדי נוכחות סימולטנית. זינגר ושיזף מוליכות את המבקרים במסלול העובר דרך ארבעה מיצבים אשר מסמנים את נוכחותם של יופי ועצבות בו־זמנית בקיומנו הרגעי על קו המשך של הנצח.
ארבעת המיצבים – הנצח, הקמילה, יער הדמעות, הטהרה – מורכבים ממגוון עבודות צילום ורישום השזורות בתוך מערכות עשויות חומרים אורגניים. בשניים מן המיצבים – גן הרפאים שבו עלים נרמסים תחת רגלי המבקרים, וחלל הטהרה שמתרחשת בו פעולת השתתפות של הקהל – קיימת התפוררות והתחדשות מחזורית. חומרי המיצבים נאספו בגינותיהן הפרטיות של האמניות, ובדומה לגן בספרי "ארץ הפלאות" של לואיס קרול, גם בגן הקסום של זינגר ושיזף מפעפעים זרמים רעיוניים תת־קרקעיים וחסרי מנוחה, כאלו העולים על גדותיהם ויוצרים הצפה.
אנחנו צופים במחזוריות אינסופית של פריחה וקמילה, לבלוב ויובש, חיים ומוות. אם ונוס היא מהות, הרי שהטבע מקיים אותה שוב ושוב, בלי להתעכב על געגוע או כמיהה. כמו אז ביוון, גם היום אנו עומדים משתהים מול האהבה והיופי שלנצח חומקים מהאפשרות לשהות בהם לאורך זמן. ואנחנו מוצפים מחוסר האפשרות להכיל, כי אנחנו אך חלק בר חלוף מהיופי הזה.
אלפרד-ים של דמעות | Noasheizaf.com | Rutisingerart.com
דימוי: ימין: פרט מתוך "הנצח והקמילה", נועה שיזף, שמאל: צילום הצבה "יער הדמעות", רותי זינגר
"מה עוד אמנות יכולה להיות?"
קורס על אמנות ציבורית חדשה
בית לאמנות ישראלית
תחילת הקורס: אוקטובר 2022
ב־30 השנים האחרונות חל מפנה בשדה האמנות: הזרקור הופנה אל תפקידה החברתי והקהילתי של האמנות. באקדמיות שונות ברחבי העולם נפתחו חוגים לאמנות כפרקטיקה חברתית, והם מציבים אותה כמדיום חדש עם תת־ז'אנרים: אמנות מעורבת חברתית או מוסדית, אמנות קהילתית או השתתפותית, אמנות ציבורית חדשה ועוד. כל אלה יעמדו במרכזו של קורס חדש וייחודי בבית לאמנות ישראלית: "אמנות ציבורית חדשה", שיבחן את הפעולה מחוץ ומעבר לחללי התצוגה המסורתיים.
הקורס יפתח באוקטובר הקרוב ויכלול 10 מפגשים וסיור מיוחד במתחם "חמשת היבשות" בתל אביב. מרצות הקורס הן מהמובילות בישראל בתחום האמנות הציבורית: הילה כהן־שניידרמן, אוצרת מוזיאוני בת ים וזוכת פרס שר התרבות לאוצרות (2021), ודנה יהלומי, שעומדת בראש "התנועה הציבורית": קבוצת אמנים פרפורמטיביים המייצרים פעולות במרחב הציבורי.
הקורס כולל מפגש עם אורחים: האמנית המוערכת מירל לדרמן יוקלס, האמן מעיין אליקים, האוצרת עדי אנגלמן ופרופ' אירית רוגוף. הקורס יועבר במכללה האקדמית ת"א–יפו ובמקביל בזום.
הקליקו להיכרות עם מרצות הקורס ועם אחד הנושאים העכשוויים ביותר בעולם האמנות: https://bit.ly/3BeRTZs
לסילבוס המלא ולהרשמה: https://bit.ly/3plnKAU
"Resting Bitch" / שרון בלבן
מרכז לאמנות ומחקר מעמותה ובית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים
פתיחה: חמישי, 15.9.22 בשעה 19:30
נעילה: 26.11.22
אוצרות: סלה־מנקה
Resting Bitch היא תערוכת יחיד של שרון בלבן, אחת הדמויות המרכזיות באמנות הווידיאו העכשווית בישראל. במיצב וידיאו מרובה מסכים, שנפרש על שתי קומות בבית הנסן, בלבן עוסקת בפירוק הגוף ובבחינתו מחדש ביחס לסביבה שבה הוא מתקיים. התערוכה היא תוצר של שיטוט במרחב הביתי – שיטוט שיש בו התבוננות אך גם פעולה מכווונת, ודרכו מזהה בלבן חוויה דומסטית מודחקת, חייתית וחושנית מצד אחד ואבסורדית ומלאת הומור מצד שני.
שם התערוכה, המבוסס על אחת מהעבודות המרכזיות בה, מתייחס למונח בוטה שמשמעותו המילולית היא "כלבה במנוחה", והיא ממשיכה עיסוק מרכזי של בלבן בהוויה חייתית ומינית במגבלות של תרבות. בלבן מייצרת חוויה של צפייה מתעתעת: העבודות מרשימות ומונומנטליות ובו בזמן חושפות את החומרים הפשוטים והזולים ששימשו ליצירתן. הדימויים שלה מערערים את המוסכמות דרך שימוש אירוני הן בשפה והן בחומרים.
התערוכה בנויה כמיצב, לקסיקון וידיאו, שפורם ובונה את הגוף בסביבה הדומסטית. בלבן כ״משוטטת ביתית״ פטישיסטית, נצמדת ומזיזה, שופכת ומנענעת, רוטטת ובוחנת את המתח שבין הגוף הנשי הנוזל והפולט חיים ובין היומיום המאורגן כפס ייצור ביתי. התערוכה מחולקת למיצב של מעלה ומיצב של מטה: בחללי גלריית בית הנסן תצוגה מוזיאלית באופייה של ארבע עבודות וידאו, ובחלל התחתון (המרתף) מערך אדריכלי מבוכי שמזמין את הצופה ללכת לאיבוד.
תערוכת היחיד הראשונה של בלבן בארץ לאחר עשור (והגדולה שלה עד כה) פורשת את עולמה של יוצרת ייחודית אשר עובדת במיומנות עם הדימוי הנע. התערוכה מסמנת המשך של שיתוף פעולה ודיאלוג ארוך שנים בין בלבן לקבוצת סלה־מנקה ומרכז מעמותה.
עיצוב תערוכה: אריאל ערמוני; הפקה: נעמה מוקדי, מרכז לאמנות ומחקר מעמותה; מנהל טכני: איתן חביב; עיצוב גרפי: יואב פרי ודן עוזרי
התערוכה התאפשרה הודות לתמיכתם הנדיבה של קרן אוסטרובסקי, צילי צ׳רני מגלריית ZAZניו יורק, מפעל הפיס, עיריית ירושלים, מנהל התרבות וקרן היוצרים והרשות לפיתוח ירושלים.
שעות פתיחה
שני–חמישי בשעות 10:00–18:00, שישי 10:00–14:00, שבת 10:00–16:00
הכניסה ללא עלות.
"שיעורים חיים Live Lessons"
גלריה עזריאלי, המכללה האקדמית הדסה, רחוב הנביאים 39, ירושלים
פתיחה: רביעי, 14.9.22 בשעה 19:00
פסטיבל "מנופים: פסטיבל אמנות עכשווית בירושלים"
אוצרות: רוני רביב וטלי קיים
משתתפות/ים: מעבדת ממיאמג* (גיא דולב, דוד לוקהארד, לוני מונקה, רונן אידלמן, שרון טל, קבוצת סלה מנקה: לאה מאואס ודיאגו רוטמן), פיטר יעקב מלץ, סטודיו גע (מיכל אלצור וניצן שלו), מיטל קובו ואבשלום סולימן, יואנה בליקמן ואלמה מכנס קז, ליאב מזרחי
למידה היא חוויה שעשויה להתרחש אצלנו בכל רגע נתון, יכולת משותפת שאנו משכללים לאורך חיינו. השיעור, המסגרת המארגנת את הלמידה, הוא משך זמן המוקדש לצבירת ידע, חוויה וניסיון בתוך רצף ההתרחשויות המקיפות אותנו. הוא גם מה שאנו זוכרים ונושאים איתנו מחוויות אלה, הלקח. השיעורים שאנו לומדים משתנים כל הזמן, זוכים לביקור מחדש ומתרחבים על ידי שכבות של שיעורים ושותפים ללימוד שנוספות אליהם. התערוכה "שיעורים חיים" רואה בתהליכים אלה, של למידה והארגון שלה, תהליכים יצירתיים.
תהליכי יצירה נקשרים במחשבה למעשי אמנות. איזה מידע או ידע נושאות עמן יצירות? אילו אופני לימוד נובעים מתוך תהליכי יצירה אינדיווידואליים? כיצד הלימוד משפיע ומשנה את הפעולה האמנותית? שאלות אלו הנחו את המחשבה האוצרותית מאחורי התערוכה ואת הבחירה ביצירות "כלאיים", אשר רואות באובייקט האמנותי כלי שהלימוד נובע ממנו ומוביל אליו.
התערוכה "שיעורים חיים", שנפתחת בגלריה עזריאלי של המכללה האקדמית הדסה במסגרת פסטיבל מנופים, אוספת יוצרות.ים מתחומים שונים החוקרים.ות את הקשר ההדוק שבין אמנות לתהליכי למידה והוראה ובין היווצרות ידע לנוכחותו בפעולה האמנותית. יוצרות.ים אלה, הממוקמות.ים בנקודות שונות על הציר שבין הוראת אמנות לתפיסה של מעשה האמנות כלימודי, מזמינות.ים את הקהל להצטרף אליהם.ן ולהשתתף בשיעורי יצירה חיים.
כל המשתתפים בתערוכה זו לוקחים חלק בפעולת הלימוד. גם אוצרות היא פרקטיקת למידה, החוקרת את האמנים המשתתפים, הטכניקות שבהן הם פועלים, פיענוח צרכי הפעולות שלהם והאפשרויות הגלומות בהם. בתערוכה "שיעורים חיים" מתארחת האמנית רוני רביב כאוצרת. רביב, אשר חקרה את הקשר בין פדגוגיה ויצירה במסגרת התואר השני שלה באוניברסיטת גולדסמית' שבלונדון, מבקשת כעת לבחון כיצד ניתן ליצור תערוכה השואבת השראה מאופיה המשתנה של חווית הלמידה. בהיותה אמנית מלמדת מהווה רביב גשר בין קבוצות הלומדים בתערוכה: האוצרות, האמנים והצופים.
וכך, בשונה מתערוכה סטטית מבוססת אובייקטים, "שיעורים חיים" מציעה את השיעור כיצירה ומעצבת את הגלריה כמרחב לימוד פתוח ודינמי, אקדמיה ליצירה הפועלת מתוך מכללה אקדמית שבה כל לומד.ת משאיר.ה חותם.
רועי רוזן – אמנות לגדולים
הוא אמן, קולנוען, כותב ומרצה. יצירותיו משלבות מדיות וסגנונות שונים, והן מחברות בין פנטזיה גרוטסקית למציאות פוליטית, תשוקה ואלימות, אפלה וססגוניות. לאורך השנים עסק רבות במשחקי זהויות, כשהוא בורא דמויות היסטוריות, מבקש מנשים זרות להקריא את וידוייו ומצייר את טקס קבורתו מנקודת מבטו, כמי שמתבונן בנעשה מתוך הקבר. יצירתו האחרונה ״קפקא לקטנים״ היא סרט באורך מלא המשלב משחק, אנימציה ומוזיקה, ומבוסס על סיפורו של פרנץ קפקא ״הגלגול״.
קוראים לו רועי רוזן והוא האורח שלנו בלשם שמיים – פודקאסט התרבות של בית הנסן ומגזין ערב רב
