מי שיזין את הכתובת של המלון החדש שפותח בנקסי בבית לחם לוייז שלו יקבל הוראות הגעה שמובילות ישראלים ישירות לקבר רחל. המלון החדש אכן צמוד למתחם הקבר, פחות ממרחק זריקת אבן ממנו, רק שבין השניים עומדת חומה ענקית מבטון בגובה שמונה מטרים – שאותה וייז לא סופר משום מה.
כשמתעלמים מההנחיות, מקיפים את החומה בלי אף מחסום בדרך ונכנסים דרך הכניסה הראשית לבית ג'אלה (ליד הכניסה להתנחלות הר גילה) – וייז מתחיל לגלות אותו מצוקה, לחשב מסלול מחדש כל חמש שניות, ולהבהב באדום שאתה נכנס לאזור מסוכן. תוך חמש דקות נוספות, אחרי שכיבינו את התוכנה המצפצפת, כבר היינו במה שהוא כנראה המלון הביזארי ביותר בעולם, וגם – כפי שמגדיר את זה בנקסי – "המלון עם הנוף הגרוע ביותר בעולם". הנוף מחדר האוכל ומכל אחד מעשרת חדרי האורחים הוא אחיד: הבטון האפור של חומת ההפרדה הצמודה.
"זה סוג של הכלאה בין מסיבת התה של הכובען המטורף באליסה בארץ הפלאות לבין הבית של משפחת אדמס", מתארת בדיוק מופתי פעילת השמאל מעין דק. ואכן, "המלון המגודר" – The Walled Off Hotel (במשחק על מלון הוולדורף המפורסם) – העסק / מיצב אמנות / פרויקט מחאה החדש של בנקסי, אכן מרגיש כמו בית רדוף רפאים, נורא וקסום בו זמנית.
הכניסה למלון וולד אוף. צילום: חגי מטר
המלון החדש, שייפתח רשמית לאורחים רק בעוד כחודשיים, נפתח היום רק לרשימה מצומצמת של כלי תקשורת: CNN, BBC, הגרדיאן הבריטי, כמה סוכנויות בינלאומיות – ושיחה מקומית. זהו מיצב נוסף בארץ של האמן הבריטי, אחד מהיוצרים המפורסמים והרווחיים ביותר בעולם כיום, אחרי למעלה מעשור שבו מגיע בנקסי לביקורים של ציורים על החומה ובעזה.
כבר בכניסה מקבל את פני הבאים פסל של קוף-סבל, שאחת המזוודות שהוא נושא נפתחה ותכולתה נשפכה לרחוב מול חומת ההפרדה. את המבואה מעטרות יצירות אמנות שכולן עיוותים של יצירות קלאסיות: ציורי ים בסגנון טרנר, ובהם חגורות הצלה זרוקות של פליטי הים התיכון; פסל בסגנון יווני שנחנק מגז מדמיע; דיוקן קטן של ישו עם נקודה אדומה של צלפים על המצח; איור של בית איכרים פלמי בסגנון ורמיר עם דחפור די-9 ענק שעולה עליו; שכפולים של ציורים קלאסיים שהושחתו, נשרפו או הושמו מאחורי רשת שמזכירה את הגדר שבחוץ; ועוד. לצד כל אלה מופיעים כאן וברחבי המלון מוטיבים אופייניים ליצירה של בנקסי עצמו: העכברוש המוכר, זורק בקבוק התבערה עם הפרחים, רוגטקות ומצלמות אבטחה מאוירות או מרוסקות.
מצלמות אבטחה ורוגטקות
זהירות שביר. צילום: חגי מטר
המבואה, שבה מקבלים את פני האורחים מנהל המלון וצוות גדול של עובדים תושבי העיר, מעוצבת בסגנון של בית מלון בוטיק אנגלי, עם ספרייה ישנה (שהיא למעשה דלת סתרים שמובילה לחדרים), כוסות חרסינה לשעת התה ופסנתר שמנגן מעצמו. ממנה ניתן לעבור למוזיאון תלת-לשוני על ההיסטוריה של הסכסוך (שבו מבקרים ישראלים ופלסטינים מוזמנים להשאיר חפצים משלהם שיתרמו לסיפור ההיסטורי), לגלריה לאמנות שמציגה קולאז' מרשים של אמנות פלסטיני מודרנית (ושבנקסי מקווה ש"תפתח פרק חדש בהיסטוריה של אמנות ערבית בכלל ופלסטינית בפרט), וכאמור לקומות העליונות – לחדרי הלינה.
כל חדר במלון מעוצב בסגנון אחר לגמרי, וחלקם גם על ידי אמנים שונים (ביניהם סמי מוסא מרמאללה ודומיניק פטרין מקנדה). חדר אחד כולו עם בטון חשוף, שמתכתב עם הנוף של החומה. חדר אחר צבעוני וססגוני במיוחד, חדר נוסף מציע שלוש מיטות קומתיים למטיילים עניים יותר (כ-110 שקל ללילה למיטה) – כשהמיטות הן מיטות צבאיות לשעבר, ובקומה העליונה נמצאת הסוויטה הנשיאותית, עם ג'קוזי גדול באמצע הסלון ומרפסת שממנה אפשר לראות מעבר לחומה את ירושלים.
בחלק מהחדרים מופיעות יצירות חדשות של בנקסי (הבולטת מכולן מציגה פלסטיני וחייל ישראלי מנהלי קרב כריות על המיטה), ובכולן כאמור יש נוף מרשים ומדכדך לחומה. לצד הציורים של מצלמות האבטחה ברחבי המלון, צריכים האורחים להתמודד עם מצלמות האבטחה האמיתיות שמוצבות על החומה ויכולות להסתובב ולהשקיף גם עליהם.
החוויה הכוללת של המלון היא מורכבת: מצד אחד האמנות בכל פינה מפעימה, וגם בשעתיים של שיטות במרחב הקטן יחסית של הבניין נתקלים כל הזמן ביצירות נוספות. לצד זה, יש משהו טורד מנוחה באמנות של בנקסי, וכמובן במיקום מול החומה ומעל פחים עם זבל שלא פונה (שלרגע מתגנב החשד שהוא חלק מהמיצב של המלון). ומצד שלישי, החדרים נוחים, יפים ומפנקים כמו שכל אורח בבית מלון היה רוצה שהחדר שלו יהיה.
"עברו בדיוק מאה שנים מאז שבריטניה השתלטה על פלסטין והתחילה לסדר מחדש את הריהוט באזור – עם תוצאות הרסניות", כתב בנקסי בהודעה לתקשורת על המיצב החדש שלו. "נראה היה לי שזה זמן טוב להגג קצת על מה שקורא כשהממלכה המאוחדת מקבלת החלטות פוליטיות דרמטיות בלי להבין את כל ההשלכות".
האחריות הבריטית למצבנו העכשווי, כפי שהאמן הבריטי רואה אותה, מקבלת ביטוי גם בכך שבכניסה למוזיאון על הארץ יושבת בובה של הלורד בלפור שחותמת שוב ושוב על ההצהרה המפורסמת ההיא.
סתלבט על המיטה אל מול החומה. צילום: חגי מטר
המים של הדוד המחורר ממלאים את הגקוזי המפנק. צילום: חגי מטר
בשיחה בלובי המלון עם ג'ו ברוקס, אשת יחסי ציבור שעובדת עם בנקסי כבר כשלושים שנה, היא אומרת שחשוב לה במיוחד שנפיץ את הבשורה ונעודד ישראלים נוספים להגיע למלון, ולו רק כדי להסתובב ולהתרשם. גם בנקסי עצמו הצהיר שירצה שישראלים יגיעו, יתרשמו מהמקום, ילמדו יותר על החומה, וגם שהפלסטינים באזור יפגשו אותם וייצרו איזשהו חיבור. מחר בערב, הם מספרים, יארח המלון מסיבת השקה והופעה חיה (דרך האינטרנט) של אלטון ג'ון, שהסכים להצטרף למיצב בשל הערצתו האישית לבנקסי.
לא ברור אם האמן וצוותו מביאים בחשבון את העובדה שפלסטינים רבים רואים בישראלים, שמבקרים בערים שעדיין נמצאות תחת כיבוש, כחלק מפעולת הכיבוש, ובכלל יש להם עוד דבר או שניים ללמוד על הפוליטיקה המקומית. ובכל זאת – הכוונות ללא ספק טובות, התוצאה מרשימה, והאמנות מדהימה.
בסוף החוויה יצאנו החוצה מהמלון חזרה לערימות הזבל ולחומה המכוסה בגרפיטי, ולאוסף החנויות שמוכרות מזכרות של בנקסי (שהמוכרים בהן עדיין לא יודעים שבנקסי עצמו פתח בצמוד אליהם מלון). לקחנו את האוטו, יצאנו דרך מחסום המנהרות, ותוך פחות משעה היינו כבר בתל אביב.
הנוף מהסוויטה הנשיאותית. צילום: חגי מטר
רקע: בנקסי, החומה ועזה
בנקסי הוא אולי אמן הרחוב המפורסם בעולם. זהותו האמיתית של האמן הבריטי, שהחל לפעול בשנות ה-90 בבריסטול, מעולם לא נחשפה, והיא הפכה לאחת החידות המסקרנות ביותר בעולם האמנות. עבודות הגרפיטי שלו, אותן הוא יוצר בדרך כלל בין לילה בטכניקת שבלונה המזוהה איתו, כוללות כמעט תמיד אלמנטים של ביקורת חברתית ופוליטית, ושימוש בסאטירה והומור שחור וחד.
עבודותיו עוסקות בתרבות הצריכה, בצייתנות חברתית, בהתנגדות לכוחות שיטור וצבא, בהתנגדות למלחמות ובפערים החברתיים והכלכליים בין העולם השבע לרעב. בנקסי מעודד אנשים לעשות שימוש ביצירות שלו כדי להביע מסר, באמצעות השבלונות שהוא מפרסם באתר שלו ובספריו. במהלך השנים הוא הביע את דעתו על הממסד האמנותי בין היתר כש"שתל" בחשאיות ובלי אישור יצירות שלו במוזאונים בתערוכות מבוקשות ברחבי העולם.
זו לא הפעם הראשונה בה מבקר בנקסי באזורנו. בקיץ 2005 הוא ביקר עם אמנים נוספים ברמאללה והותיר תשעה ציורי ענק שלו על חומת ההפרדה. באתר האינטרנט שלו הוא הסביר את הפעולה: "הממשלה הישראלית בונה חומה שמקיפה שטחים פלסטיניים כבושים. גובהה הוא פי שלושה מחומת ברלין ובסופה אורכה יאמד ב-700 קילומטרים, שהם המרחק בין לונדון לציריך. תוואי הגדר אינו חוקי על פי החוק הבינלאומי, ומהותו להפוך את פלסטין לבית הכלא הגדול בעולם. עם זאת הגדר היא יעד אולטימטיבי לפעילות נופש של אמני גרפיטי".
גרפיטי של בנקסי על קיר בית הרוס בבית חנון, רצועת עזה, 18 בפברואר, 2015. באתר שלו כתב בנקסי על הגרפיטי: ״איש אחד בא אלי ושאל אותי מה העבודה הזאת אומרת. הסברתי לו שאני רוצה לשים תמונות מעזה באתר שלי וכך למשוך תשומת להרס כאן – אבל שבאינטרנט אנשים רק מסתכלים על תמונות של חתולים״. (אקטיבסטילס)
>
שנתיים לאחר מכן, ב-2007 הוא הגיע לבית לחם כדי לתמוך בתיירות בעיר וצייר שישה ציורים סאטיריים, ביניהם של חייל שילדה קטנה עורכת עליו חיפוש, ושל יונה שלבושה באפוד מגן.
ב-2015, שנה לאחר המלחמה האחרונה בעזה, הופתעו תושבי הרצועה להתעורר יום אחד ולגלות את ציוריו של האמן המפורסם מפוזרים ברחובות. האמן המחתרתי, שטען כי הצליח להגיע לעזה דרך המנהרות, פרסם סרטון קצר ובו נראות חורבות העיר עזה של אחרי המלחמה, והציורים שצייר על קירות שנותרו עומדים. הסרטון נגמר בציטוט "מי שמתנער מלבחור צד בעימות בין החזק לחלש – מצדד בחזק. הוא לא נשאר ניטרלי".
בין הציורים הייתה גם דמותה של חתולה שצייר על קיר אחד שנותר על תילו מבית שלם שנהרס, ומשחקת בכדור מתכת מהריסות. בנקסי הסביר את המחשבה שעמדה מאחורי החתולה: "איש אחד בא אלי ושאל אותי מה העבודה הזאת אומרת. הסברתי לו שאני רוצה לשים תמונות מעזה באתר שלי וכך למשוך תשומת להרס כאן – אבל שבאינטרנט אנשים רק מסתכלים על תמונות של חתולים".
תראו, חתול! צילום: חגי מטר
המיטה בסוויטה הנשיאותית. צילום: חגי מטר
צילום: חגי מטר
חגי מטר הוא כתב ועורך באתר שיחה מקומית, שם פורסם הפוסט לראשונה.
