הצייר מיטש בקר, שנפטר השבוע, נולד ב-1938 בשיקגו ושם גם למד אמנות (מאסטר באוניברסיטת שיקגו, 1971). ב-1972 עלה לישראל. לאחר עלייתו לימד בכמה מקומות, ובהם מכון אבני ובצלאל, היה מנהל המכון לאמנות בבאר-שבע, וב-1977 הגיע למדרשה לאמנות בית ברל, שם לימד ציור ורישום עד פרישתו ב-2004.
בקר הציג בשורה ארוכה ומכובדת של מקומות, כולל התערוכה "מבוך" במוזיאון ישראל בירושלים ב-1967, שאצר יונה פישר, וכן בכמה מוזיאונים בארה"ב ובתערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד בישראל ובשיקגו. תלמידיו סיפרו על מורה מסור ואהוב, שידע להקנות יסודות מוצקים שעליהם ניתן לבנות ולהיבנות כאמן. במדרשה זכה לגיבוי מצד רפי לביא, הגם שהיה יוצא דופן בגישתו, שהמשיכה מסורת ותיקה של ציור פיגורטיבי.
מיטש בקר בסטודיו, 2008. צילום: רונה שחר
אחרי שהתנסה זמן-מה באמנות פיגורטיבית-מושגית ובעולם הפופ-ארט של שנות ה-60, החליט לחזור אל ה"מקורות", קרי, התבוננות בטבע. אין עשיר יותר מן הטבע, אמר, ולכן ראוי שהאמן יחזור אליו שוב ושוב כדי להיטען רעיונות והשראה. הוא חרד מפני מנייריזם או זיוף. למבקריו, ולמתנגדי הציור הפיגורטיבי בכלל, אמר שאולי החדשנות שבו היא שהוא אינו מנסה לחדש, ובמלים אחרות, לרצות את קובעי הטעם. תמיד הלך בדרכו של חיפוש עצמאי מתמיד, ללא פשרות, לאור החזון שהתווה לו לבו.
אף שהיה מתבודד בשנים האחרונות, להוציא ביקורי המשפחה התכופים, בקר נהנה מחברת אנשים והיה איש שיחה נעים ומרתק, מארח קשוב ובשלן משובח. סביב שולחנו קלחה השיחה והוא שילב אנקדוטות משעשעות ונתן לאורחים הרגשה שהם ידידיו הוותיקים. הוא מעולם לא חדל להתעניין במה שעושים אמנים, בארץ ובעולם, להביע דעתו ולהעיר הערות כשאלו נתבקשו. כנותו ויושרו גרמו לאנשים להרגיש שכדאי להם להתייעץ עימו בנושאים שונים, שהוא בוודאי יאמר להם את האמת.
מיטש בקר, "שני על פודיום", שמן על בד, 100X70 ס״מ, 2007. באדיבות גלריה רוטשילד אמנות
צניעותו וענוותונו, תכונות הנחוצות לאמן מסוג זה, לא סייעו בידו בדרך לתהילה. במשך שנים לא טרח לעסוק בנושא התערוכות והמכירות, אלא התעניין אך ורק בציור בסטודיו, שם היתה ממלכתו. "בסטודיו זה הכל אני ואני", אמר. לפני כשמונה שנים הציג תערוכת יחיד בגלריה רוטשילד לאמנות בתל-אביב, שנטלה על עצמה לייצג אותו מאז (תערוכת יחיד ב-2009 בגלריה, וכן ביריד "צבע טרי" ב-2012).
בקר השאיר אחריו את בת זוגו סוניה ואת שני ילדיו, בן ומאיה.
***
רונה שחר היא ציירת ותלמידה לשעבר
מיטש, אחד האמנים הראליסטים הטובים ביותר שהכרתי. צייר מתוך התבוננות מעמיקה, כשהוא חוקר בקפדנות, כל כתם צבע. קולוריסט נפלא, צייר היודע להניח צבע בצורה מרתקת. צנוע, חסר מרפקים בעולם אמנות כוחני ואיש משפחה למופת. אבדה גדולה לציור הישארלי. אני מקווה שהממסד המוזואוני ידע להרים את הכפפה ולערוך לו תערוכת רטרוספקטיבה מקיפה.
חוה ראוכר
| |זכיתי ללמוד תחת שרביטו של מיטש במדרשה להוראת אמנות. בן-אדם ישר וכן, שהיה נקודת אור במדרשה המתיימרת לפלצנות של 'האמנות העכשווית. כל מי שלמד רישום בסגנון הישן, הרגיש כאיש מחתרת במדרשה… יהי זכרו ברוך…
חיים ניר
| |