גולדשטיין, הזוכה בפרס האמן הבכיר, יקבל פרס כספי בסך 70,000 דולר, כאשר מחצית מהסכום תוענק לאמן והמחצית השנייה תשמש למימיון התערוכה והקטלוג. בצלאל, זוכת הפרס לאמן הצעיר (עד גיל 40), תקבל פרס בסך 30,000$ כאשר חצי מהסכום יוענק לאמנית וחצי ישמש למימון התערוכה והקטלוג. כל אמן זוכה בפרס תורם עבודה לאוסף רות וברוך רפפורט לאמנות ישראלית. האוסף כולו ייתרם למוזיאון תל אביב לאמנות.
חבר השופטים בועדת פרס רפפורט לאמנות לשנת 2016 כלל את נציגות המשפחה רות רפפורט, עירית רפפורט וענת מטלון, מנכ"ל ואוצרת ראשית מוזיאון תל אביב לאמנות סוזן לנדאו, דורון סבג, יו"ר ועדת תערוכות ורכישות של מוזיאון תל אביב לאמנות, אלן גינתון, אוצרת בכירה לאמנות ישראלית במוזיאון תל אביב לאמנות, לזר פרוכטר, חבר בוועדת תערוכות ורכישות של מוזיאון תל אביב לאמנות.
בנימוקי הענקת הפרס לצבי גולדשטיין, יליד 1947, נכתב כי ״מאז 1978 בונה האמן דגם אמנותי־רעיוני של אובייקטים וטקסטים בחלוקה לתת־קבוצות המבקש להגדיר מחדש את היחסים בין המסורת המודרניסטית המערבית ובין שלוחותיה מחוץ לגבולותיה ההיסטוריים, בארצות השוליים המתעוררות ומשנות את תפישׂת המודרני עצמו. הרטוריקה של האוטופי, של האחרות, הייתה תמיד בבסיס העבודה של גולדשטיין. בעבודותיו המאוחרות יותר – המורכבות והרב־קוליות יותר, שנוספו בהן מבטים גם לעבר וגם למקומות אחרים ממשיים והעתיד צבוע בהן בגוונים "אוונגרדיים" פחות – צבי גולדשטיין מנסח מחדש את עמדתו האמנותית־תרבותית־פוליטית כלפי עולם האמנות המערבי, הפוסט־מודרני, על רקע התמורות הכלכליות־פוליטיות־אידיאולוגיות ועל רקע חשבון הנפש שלו, של אמן שנולד במזרח אירופה, ספג את המודרניזם וחי בירושלים. בשנת 2004, נוסף על יצירת אובייקטים וכתיבת טקסטים תיאורטיים, יצאו לאור בהוצאת הספרים היוקרתית ולטר קניג, גרמניה, הרומן פרי עטו ON PAPER, ספר השירה Room #205, והקטלוג המקיף Zvi Goldstein: The Limits of my Knowledge, 1969-2014. גולדשטיין ששימש פרופסור באקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, ירושלים, תרם תרומה חשובה לדורות של תלמידים שמהם צמחו אחדים מבכירי האמנים בארץ כיום. מתוך הכרה והוקרה על כל אלה החליטה ועדת השיפוט להעניק לו את פרס רפפורט לאמן ישראלי בכיר לשנת 2015".
יפעת בצלאל, הסתר פניםף 2014
בנימוקי השופטים להענקת הפרס לבצלאל, ילידת 1975, נכתב כי ״הסביבות הרישומיות של יפעת בצלאל הן כעין מבני רישום או מופעי חלום. ניכר בהן המרכיב הניסיוני ופעמים רבות משולבים בהן דימויים נרטיביים שמקורם היסטורי וספרותי. ביצוע העבודות מסורתי ומדויק בין שמקור הדימוי בעולם הקלאסי ובין שמקורו בעכשווי. רבות מהעבודות מבוצעות בעפרונות גרפיט שסימניהם הבהירים על סף היעלמות, וגם הקרנות הווידאו על מקצת העבודות הן חמקמקות כמופעי רפאים, צללי זיכרון או פנטזיה. מופעי ילדות אכלסו את סדרות הרישומים המוקדמות של בצלאל: צמות קלועות ודמותה של אליס מהאיורים להרפתקאות אליס בארץ הפלאות ומבעד למראה מאת לואיס קרול. הדמות המאוירת, משוכפלת וקטועה, מתוארת על סף עֵרוּת ונפילה לתוך תהום, לימבו, שער לשום מקום, מצב מעבר, שינוי שהוא מצב קבוע. (גם העיסוק במוטיב הראשים המכוסים בבד של האמן הסוריאליסטי רנה מגריט קשור באותו מצב סף). המסע דרך חור הארנב, המייצג מעבר מממד לממד, הוּמר בפרויקט האחרון של בצלאל (שהוצג במוזיאון הנגב לאמנות) בחיזיון, ובו הקרנה על תכנית מדוקדקת של רצפת בית המקדש רשומה בעיפרון יוצרת אשליה של רצפה הנפערת ושל חדירה לעומק המבנה. מבחינת האמנית הצבה זו מגלמת את פוטנציאל המעבר ממבנה אדריכלי גשמי לַשמימי״.
נדמה לי שסוזאן לנדאו, אחרי הפאדיחה הגדולה של איי – ואאי-וואי [ובלי קrשר לזה שאני בטוח שהוא אמן מגוחך] לא זזה מילימטר.
צבי גולדשטיין זה דינוזאור, או אולי יותר נכון – מאובן. מי זה בכלל? רק סוזאן לנדאו בתור אוצרת במוזיאון ישראל קידמה אותו כל השנים, והציגה אותו, ועכשיו נותנת לו גם כסף בצורת ״פרס״ ועוד תערוכה משעממת
כאילו זה הבית שלה.
חבל שבעול םהאמנות לא יכולים לבדוק שחיתויות – לא של כסף אלא שלנאמנויות לאנשים ולא לתפקיד, נאמנות לשתלטנות של האמן שבטח מטרטר לה עד בלי די, ולא לרוח הזמן.
השחיתות זה לא בכסף אלא בזה היא נאמנה כל חייה לאמן אחד בלבד -צבי גולדשטיין ומועלת בתפקידיה -להיות אוצרת של כולם ולא של אמן אחד שלא תרן ולא השפיע על האמנות המקומית כהוא זה !!!!!!!!!!!!
גליה יהב/שני ליטמן – אני מזמין אתכן להגיב לפרס המושתח הזה – זה הדבר האמיתי
יעקב מישורי
| |לאחר מבול של אלפי שיחות טלפון ומאות מיילים נחרדים ממיטב חברי האוהבים, ברצוני להבהיר שכנראה, ובוודאי לא מתוך כוונת זדון, מישהו/הי הקליד את שמי במקום את שמו. לא נורא, טעות. אנצל את ההזדמנות הנדירה ואברך את שני האמנים הנרגשים יפעת וצבי, מעומק ליבי.
יעקב מישורי 2
| |