אתמול ראיתי שופטת בבית-המשפט לענייני משפחה. אשה, שופטת, לענייני משפחה. ארוזה בבד נוקשה, צהבהב, הכפתורים גדולים, מכופתרים בבטחה, עורף כבד, עיניים שראו יותר מדי, אין דרך אחרת לתאר אותן, קול שנשמר בו שמץ של נערות, הייתי שוכבת איתה.
צילום: דניאל צ'צ'יק, 2014, מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
"צלמים מדברים על סיפור מצולם", מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
חמישי, 8.1.15, ב-20:00, אודיטוריום רוטשילד
הצלמים דניאל צ'צ'יק, דן חיימוביץ' והדס פרוש ישוחחו עם ורדי כהנא, אוצרת התערוכה "עדות מקומית" המוצגת במוזיאון, על עבודותיהם. לפני האירוע ייערך סיור בתערוכה עם האוצרת, החל מ-18:30 (וגם ב-15.1.15). נעילה: 24.1.15. רח' חיים לבנון 2, רמת-אביב. טל': 03-6415244. ראשון–רביעי, 10:00–16:00, חמישי ושבת, 10:00–22:00, שישי, 10:00–14:00. כרטיסים: 24–48 שקל, ילדים עד גיל 18 חינם.
צילום: הדס פרוש, 2014, מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
זו היתה סדנת מנדלות. שולחן, 12 נשים, אולי יותר, והשופטת לענייני משפחה, שהגיעה באיחור. חזרתי אחריה בקול כשענתה על השאלה שלי, מה את עושה בדיוק, "שופטת בבית-המשפט לענייני משפחה". עוד שנייה הייתי נופלת לרגליה.
עלינא דקל, מתוך סרט הווידיאו My Morning Routine, גלריית המדרשה, תל-אביב
עלינא דקל, My Morning Routine, גלריית המדרשה, הירקון 19, תל-אביב
אוצר: בועז ארד. פתיחה: חמישי, 8.1.15, ב-20:00
עלינא דקל משתמשת בקטעי וידיאו שהועלו ליוטיוב כחומרי גלם לעריכת סרטים עם אופי מציצני. כל אחד מהסרטים שהיא יוצרת זוכה לשמו של אחד הקליפים שבהם היא משתמשת. הסרט הנוכחי מתבסס על סרטונים שהועלו תחת שם זה על-ידי נערות בארה"ב המציגות את שגרת הבוקר שלהן. ג'וזי, אחת הילדות בסרט, העלתה שלוש גרסאות שונות לשגרת הבוקר שלה. בכל גרסה שגרת הבוקר שלה דומה יותר לסרטון שגרת הבוקר של נערה אחרת שמופיעה בהמשך הסרט, בשם קיילין. קיילין חברה בקבוצה שמכנה עצמה "שבע סופר-גירלז", שמנהלת דף יוטיוב עם מאות מעריצות. קולו של אקהרט טולה, מורה רוחני ממוצא גרמני, מחבר רב-המכר "כוחו של הרגע הזה", מלווה את הסרט. טולה טוען שטבעו האמיתי של האדם הוא דממה מוחלטת.
"אולה", צילום: ינאי יחיאל, 2014, גלריה P8, תל-אביב
המנדלה שהיא ציירה היתה פשוטה להפליא: היא קיבלה שישה מעגלים מדויקים משיקים זה לזה, והיא הקיפה אותם אחד-אחד באפור כהה ומילאה כל אחד בצבע אחר. המנחה הסבירה את משמעות הצבעים, סגול לאינטואיציה, אדום לחומריות, כחול לרגש, צהוב למעשיות וכן הלאה. אצל השופטת בבית-המשפט לענייני משפחה היו הצבעים כולם, כאילו נדברה מראש עם מערך הסימבולים של המנדלוסים. "אלה הכלים שלי", היא אמרה, "בעיקר הסגול".
"מעיין", צילום: ינאי יחיאל, 2012, גלריה P8, תל-אביב
ינאי יחיאל, "הכלה הופשטה עירומה", גלריה P8, תל-אביב
אוצר: יואב שמואלי. פתיחה: חמישי, 15.1.15, ב-20:00
ינאי יחיאל מצלם דיוקנאות ועירום של ידידים מזדמנים ואנונימיים, לצד דמויות מוכרות ודוגמניות מקצועיות. יחיאל מתכתב בתצלומיו עם ענקי תולדות האמנות – הצלם רוברט מייפלתורפ והציירים קאראווג'יו ואדואר מאנה ("אולימפיה"). מצולמיו של יחיאל נראים מאופקים להפליא, כמעט נינוחים. דבר כנראה לא באמת קרה. המתח הזה הוא הפיל שבחדר. יחיאל, בוגר בית-הספר קמרה אובסקורה, מצלם עבור מגזינים בארץ ובעולם. בארבע השנים האחרונות הוא בעל טור שבועי במוסף הארץ, "ענייני פנים". זוהי תערוכת היחיד השנייה שלו. גלריה P8, יהודה הלוי 79 (בחצר), תל-אביב. רביעי-חמישי, 15:00–19:00, שישי-שבת, 11:00–15:00.
ברוקן פינגס, ללא כותרת. למכירה בשער 3, חיפה
אחר-כך סיפרה כמה קשה לה כשאנשים מזהים אותה כ"השופטת". סיפרה איך פעם יצאה לרחוב "בבגדי שישי", נכנסה לחנות כלשהי, והמוכרת דישדשה אחריה תוך שהיא מנסה להיזכר מנין היא מכירה אותה, ואיך בפעם אחרת באה לאותה חנות "בבגדים של בית-המשפט", מעניין מה הם, היא הזדקפה כשאמרה את זה, ומיד המוכרת הריעה, "את השופטת XXX!!!", ונקבה בשם משפחתה כמובן. "לא יכולתי לחזור לשם", היא אמרה. יכולתי לשמוע אותה בלי סוף, והיא דיברה מעט יחסית.
ויק יעקובסון פריד, ללא כותרת, למכירה בשער 3, חיפה
שער 3, חנות-גלריה חדשה, שער פלמר 2, העיר התחתית חיפה
פתיחה: חמישי, 8.1.15, ב-19:30
אלדד מנוחין ובעז נוי, אמני גלריית האגף, יזמו וינהלו את "שער 3", חנות גלריה בחלל תעשייתי ברחוב שער פלמר 2 בעיר התחתית. המקום ישמש חלל תצוגה ומכירה של אמנות פלסטית בטווח רחב של מחירים ובאופן נגיש, ללא עמלת תיווך. כל ההכנסות יועברו ישירות לאמנים. שער 3 תקיים תצוגות אמנות מתחלפות, סיורים, ביקורי סטודיו, דוכני עיון ומכירה של כתבי-עת, ספרים ופנזינים, בית-קפה, מפגשים והרצאות. שני–רביעי, 11:00–14:00, שלישי וחמישי, 18:00–22:00, שבת, 11:00–15:00.
מרקוס הוק, "מורן שוב עם זר פרחים, בהשראת אלזה לסקר שילר", מוזיאון הרצליה
לא יודעת למה אני הולכת איתה ככה עד עכשיו, עם הידיים הקטנות השמנמנות שלה, רוב הזמן בחצי אגרוף, והשיער הזה, פלומות קצרות בגוונים צבועים, שפתיים קטנות וקפוצות, דימיינתי איך היא מסכימה לי להיות עוזרת שלה, מחדדת לה עפרונות, לא חשוב, ובלבד שאשב בפינה של החדר (היה ברור לי שזה חדר ולא אולם) ואשמע איך היא שופטת ענייני משפחה עם הסגול הזה.
מרקוס הוק, "מורן שוב כדייוויד בואי", מוזיאון הרצליה
מורן שוב, "והאש גם היא את המים לא", מוזיאון הרצליה
אירוע נעילת התערוכה "בחזרה לברלין". שבת, 17.1.15, ב-13:00
האמנית והאוצרת מורן שוב מציגה תסכית-מופע בשישה פרקים. היא מקריאה בפני הקהל, במשחק תפקידים, טקסט המבוסס על התכתבות בינה לבין האמן הברלינאי מרקוס הוק. במקביל מוקרנים עשרות דיוקנאות של האמנית שצייר הוק, שעל ההתכתבות ביניהם היא מספרת. הוא מצייר אותה כדייוויד בואי וכבּוב דילן, כשחרזדה, כאטלנטה, כקנטאור, כאינדיאנית, כרקדנית פלמנקו, כטיגריס, כג'ני הפיראטית, עוד ועוד דמויות. זהו סיפורה של חליפת מכתבי אהבה פייסבוקיים בין אמן ברלינאי לבין המודל שלו המתגוררת ביפו; זהו סיפור על תשוקה שמרחפת כל הזמן מסתורית ובהישג יד, תשוקה מושגית – כי רק בטקסט אפשר להשיג. התכתבות היא סוגה שבה ספרות ומציאות מתפלשות זו בזו. התסכית, שכתבה ומבצעת מורן שוב, נוגעת בתקדימים תרבותיים ומצטטת מתוך הספרות והשירה העברית, הברלינאית והעולמית (קפקא, שקספיר, גתה, וולטר בנימין ואחרים). תסכית כמופע אמנות ויזואלי הוא ז'אנר חדש, שמורן שוב, האמנית והאוצרת, היא בין מנסחיו. משך המופע 45 דקות. הסיום, כצפוי, מפתיע. רח' הבנים 4, הרצליה. כרטיס: 20 שקל. להרשמה: 09-9551011.
"ראש", בהשתתפות גידי גילעם, ענת מרטקוביץ' ונעה גינזבורג, בגלריה גבירול, אבן-גבירול 108, תל-אביב. פתיחה: חמישי, 8.1.15, ב-20:00. ראשים ודימויים של ראשים על מקלות, מסכות בלתי אפשריות, שיבושים של מוצרי אופנה והשחתה מכוונת של פנים. בתמונה: ענת מרטקוביץ', מתוך התערוכה
לפני שהלכתי משם עמדנו בסלון של המארחת (המפואר כל-כך). היא אמרה פתאום, "אולי ניפגש פעם", או שאולי זו אני שאמרתי קודם, "יש לי כל-כך הרבה שאלות לשאול אותך", אבל זה היה סתם, לא רציתי לשאול כלום.
