"קולות הבִּקבוק הרכים. הקולות הגזיים הקלים. הגניחות הבלתי רצוניות הקטנות. האנחה המיוחדת של גבר קשיש במשתנה, הדרך שבה הוא ממקם שם את עצמו ומציב את רגליו ומכוון ואז פולט אנחה על-זמנית שברור לך שאינו מודע לה. זאת היתה הסביבה שלו. שישה ימים בשבוע הוא עמד שם. בשבת משמרת כפולה. איכות המחטים-ומסמרים של שתן לתוך מים. הרשרוש הבלתי נראה של עיתונים על ברכיים חשופות. הריחות".
(מתוך "ראיונות קצרים עם גברים נתעבים", דייוויד פוסטר ואלאס. מאנגלית: אלינוער ברגר. ספריית פועלים, 2013)
מיקי קרצמן, ללא כותרת (עקורים 20), תצלום צבע דיגיטלי, 2010. מתוך "קירות נמסים", הגלריה האוניברסיטאית, תל-אביב
"קירות נמסים", הגלריה האוניברסיטאית לאמנות, תל-אביב
אוצרת: שרית שפירא. פתיחה: שבת, 20.12.14, ב-19:30
"קירות נמסים", התערוכה השלישית והאחרונה בטרילוגיה "בבל", שאצרה שרית שפירא, מעמידה במוקד את המושג "קיר" בהיבטו המסורתי. התערוכה מזמינה את הצופים לחשוב מחדש על האופן שבו הם תופסים את הקירות שמגדירים "חלל", בין אם זה המרחב הפרטי או חלל המרחב הציבורי. עיסוק באופטיקה ובאשליות, שימוש במושגים "חיצוניים" לאמנות הפלסטית, כגון קולנוע, אדריכלות ומדע בדיוני, שבירה של "הקיר הרביעי" ושאלות הנוגעות להצבה ולמרחב ולאופן שבו הצופה עצמו רואה את העבודות או בוחן אותן. מציגים: מיכה אולמן, צ'ארלס אייוורי, דאג אייטקן, אולאפור אליאסון, פרנסיס אליס, דיאן ארבוס, מירוסלב בלקה, איתן בן-משה, ואליד בשטי, אנדריאס גורסקי, מרלן דומא, אורָן הופמן, יפֵּ היין, אנדרו וקואה, נטליה זורבוב, סול לוויט, מתן מיטווך, ג'ון מקראקן, חנה סהר, דוריס סלסדו, פיליפ פארנו, פבלו פיקאסו, אלכס פרגר, קרייג קאופמן, אניש קאפור, משה קופפרמן, גבריאל קורי, וסילי קנדינסקי, מיקי קרצמן, גרהרד ריכטר, תומס שוטה. נעילה: 10.4.15. כיכר אנטין, חיים לבנון פינת איינשטיין, טל' 03-6408860. ראשון עד רביעי, 11:00–19:00, חמישי, 11:00–21:00, שישי, 10:00–14:00. הכניסה חופשית.
"1. למען האמת, רוב הפסלים באי הפסחא אינם פונים אל הים; הם ניצבים בגבם אל הים ומשקיפים אל הגבעה שעליה ניצבו פעם בתי האי. כמו כן אין הפסלים חסרי עיניים – להפך, במקור היו להם עיניים בוהקות ומדהימות עשויות אלמוגים לבנים, עם קשתיות של אבן וולקנית אדומה או לבה שחורה; זה התגלה רק ב-1978. אבל האנציקלופדיה של ילדי דבקה במיתוס של הענקים העיוורים, הנועצים את מבטם הריק הנואש הרחק אל הים – מיתוס שמקורו, דרך גלגולים רבים וחוזרים, בתיאוריהם של המגלים הראשונים, ובציוריו של ויליאם הודג'ס, שהפליג לאי הפסחא עם קפטן קוק בשנות השבעים של המאה השמונה-עשרה".
(הערת שוליים מתוך "האי של עיוורי הצבעים", אוליבר סאקס, מאגלית: דפנה לוי. הוצאת מחברות-לספרות, 1998)
פבלו פיקאסו, "דיוקן של מיריי", עיפרון על נייר, 1951, מתוך "קירות נמסים", הגלריה האוניברסיטאית, תל-אביב
"היא ניצבה בתנוחת ריקוד קפואה בין ארבעת הקירות שלי וארבעת אלפי ספרי, ואמרה: 'אני לא באה מהרחוב, אבל זה כבר יותר מדי. אתה גר כאן לבד?'. 'עם עטלף', אמרתי. עטלף היה החתול שלי. 'אבל אותו לא תזכי לראות, כי הוא מאוד ביישן'. כעבור חמש דקות היא שכבה על הספה כשעטלף נוהם בחיקה, קרני השמש האחרונות בשערה האדמוני ששוב הפך בגללו לשיער אדמוני אחר, שני גופים מתפתלים, מגרגרים ומפטפטים, ואני עמדתי שם כמו חלק מארון הספרים שלי, מחכה שירשו לי להצטרף. נשים של ספרים, אווריריות משהו, היו חבל הארץ שלי עד כה, מביישניות עד מרירות, וכולן ידעו להסביר יפה-יפה מה לא בסדר בי. 'דעתן להחריד' או 'לדעתי אתה אפילו לא שם לב שאני כאן' היו תלונות שכיחות, וגם 'שוב אתה חייב מיד להמשיך לקרוא?' ו'חשבת כבר פעם על מישהו אחר?'. ובכן חשבתי, אבל לא עליהן".
(מתוך "הסיפור הבא", קס נוטבום, מהולנדית: רן הכהן. עם-עובד, 2001)
אלישבע שקד, "מלח הארץ", 2014
אלישבע שקד, "מלח הארץ", תערוכת צילום בבית האמנים בירושלים
אוצר: אייל פרי. פתיחה: שבת, 20.12.14, ב-12:00.
"לא יער רומנטי, לא שדה פסטורלי ולא רכסים גורדי רום הם הטבע של אלישבע שקד. שנופיה הם נופי מלח, טופוגרפיה אכזרית האוצרת בחובה שואת-עונשין איומה של סדום ועמורה: 'מִמְשַק חָרוּל ומכרה-מלח ושממה עד עולם' ('צפניה', ב', 9). הטבע של שקד הוא אנדרטה של אסון ומוות, טבע מקולל שמצמית כל חי, אויב האדם. אמרו אפוא: קרב איתנים בין טבע מר (תרתי משמע), שטבוע בו חותם עבר, לבין ברזל המודרנה שבסימן עתיד. קרב איתנים בין מרחב שולל אדם לבין רהב החרושת האנושית" (גדעון עפרת).
רח' שמואל הנגיד 12, ירושלים. נעילה: 7.2.15. ראשון עד חמישי, 10:00–13:00, 16:00–19:00; שישי, 10:00–13:00; שבת, 11:00–14:00.
"שכבה בחושך, עיניים לתקרה. לבסוף נרדמה. זה לא היה מרצונה[4]
[4] הוא לא היה צדיק, בסדר? לא היה צדיק. אבל זה בזכותו גם כן. כל מה שהיא הגיעה. זה הוא חינך אותה. ביד קשה, כמו שצריך. כמו שאותו עשו. עכשיו זה באופנה, להאשים. להתבכיין. ולא שעל הכל הוא, נו, לא שהכל היה בסדר. אפילו הוא מבין את זה. אבל זה לא קרה הרבה, בסך הכל. זה לא קרה הרבה בכלל".
(מתוך "סיגל", אסף שור, הוצאת בבל, 2009)
יואב הירש, "זכרונות של עץ", שמן על בד, 25×30 ס"מ, 2014
"פתאום החלטת שאת שמש", יואב הירש
תערוכה במסגרת "פרויקט המבחנה", בחלל העליון של הגלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה. התערוכה כוללת מעבודותיו האחרונות וציורי מים. אוצרת: לורה שוורץ. רח' הרצל 117, תל-אביב. שני עד חמישי, 11:00–19:00; שישי, 10:00–14:00; שבת, 11:00–14:00. טל' 03-6822777.
"באולם התחנה הבחין שהקדים בחצי שעה. לפתע נזכר שבבית-קפה ברחוב ברזיל (מטרים אחדים מביתו של איריגו'זן) יש חתול ענקי המרשה לבריות ללטפו, כמין אלוהות לזלזנית. הוא נכנס. החתול היה שם, ישן. הוא הזמין ספל קפה, המתיקו לאט, טעם ממנו (הנאה זו נאסרה במרפאה) וחשב, בעודו מחליק על הפרווה השחורה, שהמגע הזה הוא אשלייתי ושמפרידה ביניהם כמו מחיצה של זכוכית, שהרי האדם חי בזמן, הרצף העוקב, ואילו החיה המאגית – בממשות ההווה, בנצחיות הרגע".
(מתוך "הדרום", ב"בדיונות", חורחה לואיס בורחס, מספרדית: יורם ברונובסקי, הספרייה-החדשה, הקיבוץ-המאוחד, 1998)
חגית שחל, "להיות הבת של קוקו חגית", תחריט יבש, 2014
"גרייס קלי מרחוב אוליפנט", חגית שחל, גלריה משרד, תל-אביב
פתיחה: שישי, 26.12.14, ב-12:00. אוצרת: אירית לוין.
האמנית מתחקה אחר זיכרונותיה כילדה וכנערה שנאלצה לבנות לעצמה עולם אלטרנטיבי, שופע חיוניות ופנטזיה, אל מול בית ההורים, שהוקיע כל גילוי של יופי וגנדרנות, שנחשבו בורגניים ודקדנטיים. העבודות קטנות הפורמט נושאות אופי רישומי ומייצרות אמירה קאמרית, שקטה, אך מלאת עוצמה. בתערוכה יוצג "המורה אביגיל", ספר אמן המאגד סדרה של 15 תחריטים וטקסטים, מחווה למורתה של שחל מכיתה ג', שבאישיותה ובהופעתה דמתה בעיניה לגרייס קלי. הסדרה מציגה אמהוֹת רוחניות, שהגותן וסגנונן היו עבור האמנית מקור השראה: קוֹקוֹ שאנל, המלכה הבלגית פאביולה, סימון דה בּוֹבוּאר, סילביה פּלאת, פרידה קאלוֹ ואנני לייבוביץ. לצדן מציגה שחל סדרת תחריטים של דיוקנאות אביה, משה. רח' זמנהוף 6, תל-אביב. שני עד חמישי, 11:00–18:00; שישי, 11:00–14:00.
"האיש שבארון הניע בראשו, הצביע ביד פשוטה ברפיון על כיסא, ולאחר שראש העיר נענה להזמנתו, אמר: 'אמנם ידעתי זאת, אדוני ראש העיר, אך ברגע הראשון שוכח אני הכל, ראשי סחרחר עלי ומוטב לי לשאול, אף שיודע אני הכל. וגם אתה יודע מן הסתם כי גראככוס הצייד אני'. 'ודאי', אמר ראש העיר. 'הלילה הודיעו לי שתבוא. כבר ישנו שעה ארוכה כשאשתי קראה פתאום, בחצות: 'סאלוואטורה' – זה שמי – 'ראה, יונה בחלון!'. ואמנם יונה היתה שם, אך גדולה כתרנגול. היא התעופפה עד אוזני ואמרה: 'מחר יבוא גראככוס הצייד המת, קבל את פניו בשם העיר". הצייד ניענע בראשו והעביר קצה לשונו בין שפתיו: 'כן, היונים מתעופפות לפני. ואולם הסבור אתה, אדוני ראש העיר, שעלי להישאר פה בריווה?'. 'זאת לא אוכל לומר עדיין', השיב ראש העיר. 'האם מת אתה?'".
(מתוך "גראככוס הצייד", פרנץ קפקא, ב"תיאור של מאבק, סיפורים, פרגמנטים ואפוריזמים מן העיזבון", תירגם: שמעון זנדבנק, הוצאת שוקן, 1971)
ענבל מנדס-פלור, "דפני", טכניקה מעורבת על עץ, 180X190 ס"מ, 2014
"נקמה ורודה", ענבל מנדס-פלור, בית האמנים, ירושלים
מפגש גלריה: שבת, 27.12.14, ב-12:00. אוצרים: אלי שמיר ודורית רינגרט.
ענבל מנדס-פלור מציגה דימויי נשים המשיבות לאלימות במאבק שלעתים הוא זועם, אלים, בוטה ונקמני. היא שואבת השראה מנשים הפועלות כאן ועכשיו: אמניות ומנהיגות מאבק חברתי, כמו גם מדמויות מיתולוגיות. מנדס-פלור מציעה תנועה בין נקמה לקיפאון, כאפשרויות תגובה לנוכח המעשה האלים. בעבודותיה היא משלבת טושים וצבעי ספריי עם צבעי שמן, נעה בין חומרים "נמוכים" ל"גבוהים". בעבודות אף טמונה חמלה הנוצרת מהאופן שבו היא מציירת בני-אנוש בעת חולשתם. שמואל הנגיד 12, ירושלים. ראשון עד חמישי, 10:00–13:00, 16:00–19:00; שישי, 10:00–13:00; שבת, 11:00–14:00.
"'ובכן, זהו', נהם ביל קרטר, שהופתע לשמוע שמישהו היה מעודכן עד כדי כך בקשר לתוכניותיו. הוא היה משוכנע שיצליח לחוש לעזרת ידידו באופן מפתיע, אולם עכשיו נוכח לדעת שיתרון ההפתעה אבד לו. לא היה לו זמן לשבור את הראש איך הידיעה דלפה החוצה, כי פוקס, שנשם בכבדות ובמהירות, ייבב. 'אתה הבטחת לשחרר אותי!'. 'נכון, הבטחתי, אבל קודם כל אני מוכרח לדאוג שתתנהג בשקט'. הוא הנחית מכה עם קת האקדח על ראשו של פוקס".
(מתוך "מטורף משנאה", ספר בסדרה "ביל קרטר", א. בלמר, הוצאת ספרי רמדור, 1981)
עתליה שחר, אקריליק על פרספקס, 63X111 ס"מ, 2014
שתי תערוכות במקום לאמנות, קריית-המלאכה, תל-אביב
חמישי, 18.12.14, ב-20:00. נעילה: 17.1.15.
"אגם", תערוכה קבוצתית בהשתתפות ענת מיכאליס-לוי, מרגו גראן, עתליה שחר; אוצר: ניר הרמט, ו"האבן של הקיסר", אדם שר; אוצר: שרון תובל. האגם המטפורי שהתערוכה "אגם" מבקשת לשרטט הוא אגם מנטלי – מקור חיים וגם מקום משכנה של המפלצת שבקרקעיתו. תערוכת היחיד "האבן של הקיסר" של אדם שר מציגה מפגשי ביניים בין האור לחלל, בין הדימוי להפשטתו ובין האובייקט לייצוגו התפיסתי באמצעות מיצב גדול המורכב מכמה עבודות וידיאו, צילום וציור. רח' שביל-המרץ 6, תל-אביב. טל' 03-6725124. שני עד חמישי, 11:00–18:00; שישי-שבת, 10:30–14:00.
"תחושתי הראשונה היא רעב וצמא יוצאי דופן! אך אין אני רוצה לבזבז זמן באכילה ובשתייה, כי מטרתי היא א ל ו ה י ם. אני רוצה להתקדם במהירות האפשרית".
(מתוך "התקדשות", אליזבת הייך, תרגום: אליעזר קלינמן. עריכה מחדש: אסף פרסיה. הוצאת חד-קרן, 2014)
חמדה אבו-רחמה, "נושאת השק", 35X45 ס"מ, 2014. למכירה ב"מרווחים", 900 שקל
"מרווחים", תערוכה לגיוס כסף לייצוג משפטי לפעילים פוליטיים בישראל/פלסטין
גלריית מנשר, רח' דוד חכמי 18, תל-אביב. 18–20 בדצמבר 2014.
המאבק למען חברה שוויונית, דמוקרטית וצודקת בחבל ארץ זה מתקיים הודות לפעילותם התנדבותית של אנשים אשר מקדישים לו מזמנם, מרצם ויכולותיהם. אך הוא כרוך גם בהוצאות משפטיות, ארגוניות ולוגיסטיות גדולות. קואליציית נשים לשלום תומכת במאבק זה מתחילתו ועד היום. אנרכיסטים נגד הגדר משתתפים זה עשר שנים במאבק נגד העוולות והנישול בגדה המערבית ובתחומי הקו הירוק, לעתים קרובות במחיר אישי, משפטי וכספי גבוה. אתם מוזמנים לתמוך בפעילותם על-ידי השתתפות במכירת האמנות. הסכום שיגויס יוקדשו להוצאות משפטיות שעומדות בפני הפעילים בשל מעורבותם הפוליטית והחברתית. 25% ממחיר כל עבודה שתימכר יימסרו לידי האמן. לקניית מראש של עבודות מהגלריה הווירטואלית, פנו למייל: againstwalls@gmail.com. בפייסבוק: כאן.
כתובת המדור: yayinzol@gmail.com
