שלוש מדרגות אוטובוס גדולות מובילות אותה החוצה לשדרה ארוכה של העיר שמתחילה בדרום-מזרח ונשפכת כמו נחל אל הים במערב. ביד אחת היא משעינה את כל כובד הגוף על קיר האוטובוס וביד השנייה מחזיקה מזוודה כבדה ומנופחת, רקומה בפרחים בצבע צהוב פסטל וורוד על רקע שחור דהוי. היא והמזוודה מושכים לשני כיוונים מנוגדים, כשם שעלה פורץ מתוך גבעול ומגבש זהות אחרת.
לי אורפז, תערוכת מכירה בסטודיו
בסוף-השבוע הזה תקיים לי אורפז מכירת תצלומים בסטודיו שלה לצורך מימון פרויקט וידיאו חדש. התצלומים בתערוכה מהשנים האחרונות ובגדלים שונים.
לי אורפז, "ארמון חול"
לי אורפז, "פלמינגו"
שישי, 4 באוקטובר 2013, 10:00–16:30
שבת, 5 באוקטובר 2013, 11:00–18:00
שוקן 27, קומה 11, תל-אביב
פייסבוק
***
המדרכות וקירות הבניינים החומים מדיפים ניחוחות עזים כל-כך עד שכלבי העיר המובלים לשם ברצועות משתחררים בתנועות ניעור צוואר מהירות ורצים למקום אחר, רחוק, שם ריחות של חיטה צעירה מתמזגים עם מנטה. כשהיא מגיעה למדרגה התחתונה היא נאנחת קלות כדי להרוויח זמן לחשוב; האם עדיף לרדת במדרגה הגדולה, הלא בנויה, שתהום תחתית האוטובוס נפער ממנה, או לפסוע בפיסוק רחב המלווה בקפיצה לא בלתי מסורבלת אל המדרכה.
אמנדה מל, "OMG"; צח דרורי, "דלתות נייר" – אירוע נעילה
בשבועות האחרונים קיבלה גלריה אלפרד מראה שונה. החלל הארוך נחלק לשניים במחיצת עץ, החלק הקדמי נעטף בטפט המחקה פורמייקה בצבע חום, והחלק האחורי הפך למחסן וחלל עבודה מפוברקים של האמנית אמנדה מל והחנות שיצרה. עשרות פריטים מאובקים בצבעים זוהרים של מסיבות טרנס נחים על מדפים. פגניזם חסר דת ותוכן. הכל יפה ונוצץ, כל החפצים נעשו בידיים, ובאותה עת הם נראים כמשלוח שנתקע על אונייה מסין אי-אז בסוף שנות ה-90 . צח דרורי יצר עבודת סאונד המלווה את התערוכה ומחזקת את התחושה החמימה והצפופה.
אמנדה מל, "OMG". צילום: עדי לוי
נעילה: שבת, 5 באוקטובר 2013, ב-20:00. אוצר: עדי לוי
גלריה אלפרד, רח' בן-עטר 19, תל-אביב
פייסבוק
***
היא מחליטה לקפוץ ומשתטת. חלקו התחתון של גופה מוטל על הכביש וחלקו העליון על המדרכה. המזוודה מתגלגלת אחריה במדרגות, נוחתת על ישבנה, מתגלשת ממנו אל הכביש ונוחתת על כפיס מתכת חד שמחורר אותה בתנועה מדויקת ומוציא ממנה אוויר כמו מבלון ומוציא גם קצת חול. כעבור כמה שניות נמלה קטנה מכונפת יוצאת מהמזוודה. היא נושאת איתה חתיכה גדולה של שוקולד. הולכת על הרקע השחור-דהוי של הפרחים הרקומים עד שמגיעה אל האספלט. משם נעלמים עקבותיה.
ערן וולקובסקי, "מינוס 1"
וולקובסקי מציג סדרת ציורים חדשה של חדרי מדרגות תל-אביביים ומסדרונות של בנייני משרדים. המקומות כולם נראים מוכרים מאוד, אך ניטלה מהם הזהות האמיתית. הם נראים מתוחזקים היטב, אך שוממים.
ערן וולקובסקי, ללא כותרת. אקריליק וצבע תעשייתי על דיקט
ערן וולקובסקי, ללא כותרת. אקריליק וצבע תעשייתי על דיקט
“מינוס 1"
פתיחה: חמישי, 3 באוקטובר 2013, ב-20:00
Raw Art, רח' שביל המרץ 3, תל-אביב
***
הבטן הגדולה, שבדרך כלל משתפלת הרחק מטה מקו החגורה, משמשת בולם זעזועים. "הכל בסדר, לא קרה כלום!”, היא קוראת בדאגה כדי להרגיע את האנשים שוודאי ראו את ההתרחשות, רצו מבוהלים להגיש עזרה ויצרו סביבה מעגל שממעוף הציפור נראה כגליל המושך פנימה, כיוון שראשי האנשים מורכנים מטה וידיהם מושטות לכיוונה. מבטה נעוץ, בלי שהבחינה בכך, בשלוש שכבות: המדרכה שעליה מונחת חתיכת קרטון ומעליה מונחת רגל מופשלת מכנסיים. היא מסיטה את המבט ורואה שהמעגל שנוצר היה בדמיונה בלבד ורק חיוכו הנוגה של זה היושב על הקרטון, ממלמל לעברה "רפואה שלמה", היה עד לנפילתה. היא מחייכת לעברו בנימוס כעוטה מסכה מפני מבוכה וקמה על רגליה.
ואלרי בולוטין, "אליבי" מארח את האזנות סתר
ואלרי בולוטין מציג תערוכת תצלומים שגרמה לי לשוב ולהאמין בצילום. ההדפסות קטנות ומגלות את מה שהעיניים רואות ומארגנות לכדי קומפוזיציה. תופעות יומיום שגורות הופכות לבעלות משמעויות גרפיות ואופטיות מלאות ביופי והומור.
ואלרי בולוטין, ללא כותרת
ואלרי בולוטין, ללא כותרת
היום יתארח ערב "האזנות סתר" בגלריה. ערב של סאונד פרפורמנס.
משתתפים: אילת לרמן, Solo Meditazione
Michael Pisaro, My mind is drifting [harmony series no. 4
יוני ניב (קרוטלס), דן וינשטיין (צ'לו),יואב ביירך (קונטרבס) ותום סולוביציק (סקסופון טנור) מתחברים לזמן ולמקום ויוצרים מהסאונד פסל ואולי גם פרפורמנס, רחשים שנעים כגלים של אנרגיה. מי שצופה ומקשיב הופך להיות עד ושותף לרגע מרגש. ליצירת אמנות.
פייסבוק
"אליבי" מארח את האזנות סתר
חמישי, 3 באוקטובר 2013, ב-20:00
גלריה עינגא, רח' בר-יוחאי 7, תל-אביב
***
אורלי הדרי, "גסויות"
הדרי מציגה ציורים שהם תוצר של עבודה של השנה האחרונה בסטודיו. הציורים אינם מנסים ליצור דימוי יפה שבו הקומפוזיציה מטופלת. הם נפסקו ברגע שהדרי הרגישה שהיא מתחילה "לייפות" או "לתקן" אותם. הציור אינו דבר שצריך למצוא לו הצדקה. הוא חלק ממה שצריך כדי לחיות. הוא פעולה יומיומית, ולכן לא חייב לרצות מישהו או להיות יפה. הציורים נוצרים בעקבות פעולות. הם נוצרו בכמה סשנים. בפורמט קטן. כל יום השאירה דבר לא פתור כדי שיהיה עם מה להתחיל לעבוד למחרת. קו וכתם, דימוי או מופשט, חומרים ושכבות.
אורלי הדרי, ללא כותרת
אורלי הדרי, ללא כותרת
"גסויות"
גלריה הקיר ברחוב החשמל
נעילה: 12 באוקטובר 2013
רח' החשמל 33, תל-אביב
***
בועז אהרונוביץ', ציורים חדשים
כשהייתי בת שש כתבתי את כל הספר "מה עושות האיילות בלילות" של לאה גולדברג מתחילתו ועד סופו בתוך מחברת שורות כפולות, שמשמשות ללימוד כתיבת אותיות, עם כריכת קרטון דקה וחומה. בסוף הכתיבה היתה לי תחושת סיפוק עצומה. הנה, כתבתי את הספר הראשון שלי. לא הרגשתי שגנבתי משהו. הרגשתי שזכיתי להכיר את הספר מבפנים ושהפכתי לחלק ממנו. כך שכשקראתי את הטקסט שבועז אהרונוביץ' כתב ומלווה את תערוכתו, הזדהיתי איתו. אהרונוביץ' צילם את ציורי חבצלות המים של מונה ועוד עבודות של ציירים ואמנים אחרים, עיבד אותם דיגיטלית ויצר עבודות חדשות. יש בזה משהו הדומה לאהבה. צריך להיות מאוד קרוב , צריך להטמיע, צריך להבין, ולא דרך השכל.
בועז אהרונוביץ'
בועז אהרונוביץ'
אתר זיז. העבודות והטקסט של אהרונוביץ בפנים.
"ציורים חדשים"
גלריה זיז
נעילה: 26 באוקטובר 2013
רח' שביל המרץ 6, תל-אביב
מעולה כתמיד
נירית
| |מענין שבעבודות של ואלרי את ראית יופי והומור, כי אני ראיתי יופי ועצב…כנראה זה הכוח של העבודות האלה – הן מתפרשות בדרכים מנוגדות כל כך. הציורים של אורלי הדרי נראים מסקרנים! תודה על הרשימה.
אילת אבני
| |