מתוך גיליון "עיר עולם"
דוד עדיקא, ללא כותרת, ערימת אשפה, 2011
הוֹי תֵּל אָבִיב
זוֹנַת שָׁלוֹם מְנַהֶמֶת
פּוֹרֶשֶׂת אֶבְרוֹתֶיהָ, בֶּטֶן נֶחְשֶׂפֶת
שְׁכִינָה מְעֻלֶּפֶת
הוֹי תֵּל אָבִיב עִיר נִדְהֶמֶת
פּוֹעֶרֶת אֵיבָרִים לְבּוֹעֲלִים זָרִים
אִי לָךְ מַלְכַּת הַחוֹל
כָּל גִּבְעָה.
הוֹי תֵּל אָבִיב הַכְנִיסִינִי הַכְנִיסִינִי תַּחַת
כְּנָפֵךְ הַנִּשְׁחֶתֶת
אָבוֹא בָּךְ מָזוֹר.
הוֹ זוֹנָתִי בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי
בְּגַן הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁלָּנוּ חֲפִיסוֹת אֶקְסְטָזִי שְׁבַטְבָּט
וּמַעֲשִׂים שֶׁל סְדוֹם.
לְאָן הָלַךְ אָבִיב
הוֹי תֵּל אָבִיב תֵּל אָבִיב, חוֹל וִיוֵן
עִיר שׁוֹקַעַת
אֵי חַסְדֵּךְ וְאֵי נְעוּרַיִךְ
וְאֵי מִדְבָּר שֶׁיָּשׁוּב לְכַסּוֹתֵךְ
מִי יִבְנֶה יִבְנֶה בַּיִת בְּתֵל אָבִיב?
רַק תִּבְחַר:
יֵשׁ לָנוּ בַּיִת חַד-קוֹמָתִי, דּוּ-מִינִי וְרַב-הוֹרִי
יֵשׁ גַּם רַב-מִינִי, דּוּ-קוֹמָתִי וְחַד-הוֹרִי
יֵשׁ דּוּ-הוֹרִי, רַב-קוֹמָתִי וְחַד-מִינִי
מִי יִבְנֶה בַּיִת
בְּתֵל אָבִיב, עִיר כּוֹס
מוֹפּוֹלִיטִית עֲצֵבָה מָתַי יָבוֹאוּ בָּךְ גַלֵּי
הַיָּם יֶהֱמָיוּן יֶהֱמָיוּן
חוֹלוֹת נִכְסָפִים אֵלַיִךְ תֵּל אָבִיב
בְּשֵׁינְקִין פַּעַם הָיְתָה לִי הִתְגַּלּוּת עַכְשָׁו
אֲנִי שָׁבוּי בְּסֶלַע הַר מֵצִיץ
לָךְ
טוֹבֶלֶת רַגְלַיִם מִשְׁתַּזְּפוֹת בִּקְצוֹת הַמַּיִם
אַי תֵּל אָבִיב, עִיר הַזּוֹנָה
קַמְתְּ לִבְרֹחַ יָפוֹ מִלִּפְנֵי הַשֵּׁם
עוֹד מְעַט דָּג גָּדוֹל יָבוֹא וְיִבְלָעֵךְ
גַּלִּים יַכּוּ בַּיָּם עוֹקְרִים חוֹלוֹת וּמִגְדָּלִים
תִּלֵּי-תִּלִּים בְּזַעַם
אַסְפַּקְלַרְיַת גְּוָנִים כְּחֻלִּים
לָאֱלֹהִים הַנֶּחְמָלִים
אַתְּ בִּמְעֵי הַדָּג תִּגְּעִי קַלּוֹת
תְּדַגְדְּגִי בַּבֶּטֶן הָרַכָּה
הוּא יְקִיאֵךְ
בַּת-יָם קְטַנָּה וְעֵירֻמָּה תִּהְיִי עוֹלָה מִן הָאֲדָווֹת
אֲנִי אָרוּץ וַאֲחַבְּקֵךְ
