אווירה של כסף

2 תגובות על אווירה של כסף

נראה שהאמנות היום, היא באמת רק תפאורה, נעימה, לא מעצבנת ולא מטרידה לארוע חברתי נוצץ.
הכלכלה האמריקאית מתאוששת , יש הרבה כסף פנוי באמריקה, בעיקר כסף של דור שני, בנים להורים עשירים מאד, שרוצים להכניס לכסף "תכנים" , אפשר באמצעות פילנטרופיה, ואפשר באמצעות בניית אוסף אמנות, שזה הרבה יותר סקסי וגם מניב פירות כספיים.אספן צעיר בשם הורט הזמין מאות מוזמנים לדירה שלו בטרייבקה המשתרעת על שלש קמות, בניו יורק, לארוע חברתי שעיקרו הצגת האוסף הענק שלו.
בחדר השינה היו עבודות של גון קורין וסינדי שרמן. יש לי גם צילום של חדר שינה, חבל שאין אפשרות להכניס אותו כאן.
אני אוסף אמנות, משמע אני איש תרבות, אנין טעם, ולא סתם איש עשיר.זה מוסיף מעמד וחשיבות גם לעסקים שלי.
הבעיה היא מה זה עושה לאמנות לדור הצעיר של האמנים. שמבינים מהר מאד שהשיח החשוב הוא לא פנים אמנותי בינם לבין אמנים אחרים, על בעיות של אמנות' על פריצות דרך,על עומק של תכנים ועל בדיקת גבולות של השפה כפי שהיה פעם, אלא השיח הוא על כסף, על מכירות ועל שווק יעיל.

לאחרונה התקיים כאן בתל אביב כנס על אמנות אספנות ופיננסים.אני מצרפת רשמים שלי:

"כאשר עשרות קרנות ענק להשקעה ביצירות אמנות פועלות ברחבי העולם, אין מקום לסנטימנטים. הצורך להשיג תשואה גבוהה למשקיעים יצר שוק אדיר של "הרצת יצירות", קידום אמנים בתצוגות מוזיאליות ואיסוף רחב של אמנות הנוצרת בסין ובהודו, מתוך הימור על פוטנציאל הרווח הטמון שם".
כותבת דנה גילרמן, ואני מסכימה איתה.

הייתי בכנס.

בהחלט אלגנטי, אוירה מכובדת, אוכל טוב, בשר דגים אנטי פסטי, קינוחים, בצלחות קטנות, בעמידה.

יש עתיד לאמנות , לאמנים הסינים ליפנים להודים, שווקים מתעוררים. וגם הS&P 500 האמריקאי בשמיים. ורק אצלינו מדד ת"א עושה בושות, יורד , המשקיעים עוזבים , כסף זולג לחול, רוחות מלחמה באויר, בקיצור, אמנות ישראלית לא בעסק. אין לה סיכוי היא זולה מדי, ואין בארץ פוטנציאל שוק כמו במזרח הרחוק.

אז אחי האמנים, אפשר להירגע, אין לחץ, אף אחד לא יושב לנו על הורידים, אפשר להשאר בשקט, איש איש במאורתו. תודה לאל!

אמנות פלאסטית, איך שלא תסובב אותה, היא לא מניה. ואמנים הם לא חיות מחמד. לפחות הטובים שבהם.

יצירת אמנות מורכבת מהחומר הפיזי שלה, מהערך המטפיזי שלה, ומההון הסימבולי של האמן שייצר אותה.

מה שאהנשים הנכבדים מהכנס, אותם משקיעים באמנות מנסים לעשות, זה להריץ הון סימבולי של אמן. בתהליך מלאכותי שמאד מזכיר הרצת מניות בבורסה וזאת על מנת לעשות רווחים מהירים.

למזלינו הם כמעט לא עושים זאת על אמנים ישראלים אלא בעיקר על אמנים מחול, שערך יצירותיהם נמדד בעשרות ומאות אלפי דולרים.
אין בארץ מספיק כסף, והאמנים המקומיים נמכרים יותר מדי בזול, אז אולי מכאן תצמח הישועה, אולי בכל זאת יש סיכוי לאמנות הישראלית, ימים יגידו.

אמנות משעממת אותי בזמן האחרון. אין לי כוח ללכת לתערוכות ואם אני הולכת אני בורחת משם מהר. רוצה לחזור אל האינטימיות של אחד על אחד, של ביקורי סטודיו אצל חברים, ואפילו מעדיפה לראות בפייסבוק מה האמנים שאני מכירה ומעריכה מעלים לאתר. עד כדי כך.
אמנות זה בעיקר משהו שאמן עושה בתוך עולמו הפרטי, מקום שבו רק הוא ועצמו נוכחים. היציאה החוצה מלווה בלא מעט כאבי לידה ויש עמה ציפיות ואכזבות עתירות ממדים, ולפעמים התגובה היא להוציא הכל החוצה כמה שיותר, עד שלא נותר מקום לפנים. אולי כדאי באמת להחזיר את האמנות אל הסטודיו, לא משנה איפה זה, למקומה הטבעי. אלא שאין לכך הרבה סיכוי בתקופה מוחצנת כל כך.