השבוע שמעתי מכמה אנשים, שלא מתחשק להם לחגוג השנה את יום העצמאות. הטענה הייתה, פחות או יותר, שאם המצב מסריח, אין טעם לחגוג. אישית, אני חושבת שזה צריך להיות הפוך. אם המצב לא משהו, חייבים להתייחס אליו, כי לשבת ולהתבאס "בחושך ובקור" עוד לא הצליח לשנות שום דבר. ואם אתה מרגיש שהמצב לא משהו מאיפה שאתה מסתכל, שנה את נקודת המבט שלך. זו מעין פסיכולוגיה הפוכה כזו, כאילו שאם תצא לחגוג את זה, אולי זה ישתנה. חוץ מזה, אני גם חושבת שהמצב לא עד כדי כך רע. זה נכון, יכול להיות יותר טוב, אבל בינינו? תמיד יכול להיות יותר טוב, כך שהמסקנה המתבקשת היא שלאו דווקא רע. ואם כבר לא רע כ"כ, לא נחגוג את זה עם קצת אמנות?
מישל פלטניק
הערב, יום חמישי, ה-5.5, חמסה-חמסה-חמסה:
פתיחת תערוכת היחיד של טליה ישראלי עיר אחרונה בגלריה טבי. בתערוכה יוצגו ציורים המציגים נופים עירוניים ליליים, מנק' מבט של חוקרת סמויה באפילה התל אביבית, רוחשת חיים חושניים וסודיים. “עיר אחרונה" היא פראפרזה על "ארץ אחרונה" של דוד אבידן, המתארת רצון העז להגיע אל יעד סופי. אוצרים: דנה גילרמן ושגיא רפאל.
איה ניצן עם התערוכה מיכלים בגלריה אינדי לצילום, עם צילומים החוקרים את המתח בין הממשי למדומה. מתוך התבוננות במציאות, היא בוראת בשפה מינימליסטית עולם של אשליה. אוצרת: נורית ירדן.
כשתראי נוצה תערוכת ציורים זוגית ליעל בן שלום ועדי בצלאל בגלריה אלפרד. בתערוכה יוצגו ציורים ותצלומים המייצרים עולם בדוי שבו חומרי המציאות מתמזגים עם הלא מודע. הצבע השחור, כחומרולא רק כצבע, משמש נקודת מוצא לעבודות ומהווה תפאורה ובמה לדמויות המגיחות מתוכו כמו גם מקור של משיכה ויופי. "כשתראי נוצה, תדעי שציפור הייתה כאן" הוא משפט הלקוח מאתר העוסק בחיפוש עקבות בעלי חיים בטבע. ליווי אוצרותי: נטעלי שלוסר.
כלא היה בגלריה עינגע, תערוכת יחיד ללי אורפז, עם יומיומיות ואשלייה הפועלים במקביל.
תערוכה קבוצתית: אי-מהות – דכאון אחרי לידה בגלריה גרשטיין. .."'דיכאון אחרי לידה בדרגות שונות מופיע בקרב 15%-10% מהיולדות, וגורמיו מגוונים … לא מעט נשים חשות תחושות סותרות מעצם ההישארות בבית עם התינוק החדש. רגע אחד הן מסוגלות ליהנות ממנה, ורגע אחר כך להרגיש לכודות … תהליך האימהות אינו תהליך פשוט, והוא כרוך לעתים קרובות ביחס דו-ערכי וברגשות שליליים, אך אלה אינם מקבלים לגיטימציה חברתית'- ד"ר מיקי בלוך. דיכאון אחרי לידה, ה"סוד המלוכלך" של האימהוּת, שכמעט ואינו מיוצג בגלוי באמנות".. (מתוך ההודעה לעיתונות). האמניות המשתתפות: איילת השחר כהן, אן בן אור, דליה זרחיה, טלי בן בסט, יעל יודקביק, מירי נשרי, נועה צדקה, פסי גירש, מיטל כץ מינרבו, רקפת וינר עומר, שירה ריכטר. התערוכה באוצרותה וביוזמתה של נורית טל-טנא.
בגלריה FERRATE ברמת החייל, אלין אלג'ם מציגה בתערוכה FLASH POWDER ציורים הבוחנים את תרבות הבילוי הדקדנטית ואת משמעות פעולת הציור. "אלו ציורים שמתנגדים לניכור הגלום בהיעשות דימוי, אולם את ההתנגדות הזו הם אינם מביעים באמצעות ביטול או מחיקה של דימויים, כי אם בהעתקה והתקה שלהם למדיום אחר. אם חופרים מעט מתחת למעטפת התפאורה, מגלים ציורים שמבקשים להפוך את הדימוי מגורם המייצר ניכור בין בני אדם ליסוד מאחה ומרפא".
אין פרחים שחורים בגלרית פירמידה בחיפה. באוצרותו של יהודה יציב. .." אין פרחים שחורים , הוא אומר לי. אכלנו והמשכנו לשתות. אכלנו והמשכנו לשתות. דיברנו על האמנות שלו, עד שנרדמתי על הספה. בצהריים קמתי עם כאב ראש דפוק. הלכתי למטבח להכין כוס קפה. הוא שכב על הרצפה, שקית ניילון גדולה עוטפת את ראשו, אליה מחובר צינור הגז של התנור. נראה כמו חייזר שכשל בשליחות. זה לא הזמן להסתבך עם המשטרה כשאישור השהייה שלך לא בתוקף. אז ירדתי לרחוב ושתיתי את הקפה שלי במסעדה ממול".. יהודה יציב, מתוך טקסט התערוכה. מציגים: אברהם אילת, יעל בלבן, גבי בן חיים, מתן בן כנען, ערן ברק, דודו ברקת, דב הראל, אירה וסילנקו, ישראל ורטמן, מעיין חיו, יעקב חפץ, מיכאל חלק, יהודה יציב, יצחק כהן, איתמר פרנס, דוד מליניאק.
יום שישי, ה-6.5:
מישל פלטניק עם בין פרשנות להבנייה במסגרת תערוכות שישי ראשון במוזיאון ר"ג. בתערוכה מוצגים ציורים של המלך שארל השני והמלכה ויקטוריה, המתפקדים כתפאורה למיצג בווידאו וצילום שבו האמן והמודל הופכים לדמויות המוצגות בציור, המיצג הופך את העבודה המורכבת לחוויה תלת ממדית של זמן ומרחב. בפעולת הצילום הסופית המוצגת בתערוכה, מתקבע הדימוי המורכב כסוג של אמת שעברה טרנספורמציה בין זמנים, מרחבים ומדיומים. ליווי ואוצרות- איילת השחר כהן.
פטיט – יצירות בפורמטים קטנים בגלריה שטרן. בתערוכה יושם דגש אל עבר הקטן, המתעקש לא להיכנע למרוץ המטורף של החיים, המחייב עצירה, השתהות, אינטימיות וצניעות. אוצרת: דבי לוזיה. מציגים: ארנה אורן יזרעאלי, שרונה אליאסף, ענבל בוזגלו יורש, הדר גד, נאוה גידניאן, יואל גילינסקי, גיל הלר, מיקי הראל, אברהם חדד, חנה נוה, שרון פרופ, ליעד שמיר ולצידם תוצגנה עבודות קטנות של ראובן רובין, משה מוקדי, מקס ליברמן, מישונז ומנה כץ.
שיח גלריה עם אורי דסאו ו דן בצלאל בחזי כהן, בתערוכתו קבר הצדיק, המציגה תוצאות ביקור במערת הקבורה של רבי נחמן באוקראינה.
יוצרים הקשרים – מעצבי חפצים קוראים תרבות במוזיאון אוצרות בחומה עכו, תערוכה קבוצתית בשיתוף אגודת הקרמיקאים בישראל, המפגישה נציגים של התרבות החמרית המקומית של תחילת המאה ה-20 בגליל עם אמנות ועיצוב עכשווים, בקרמיקה, סיבים, צורפות, אמנות וצילום. אוצרת: עפרה עמיקם. מעצבת: מיכל מזרחי.
מפגש האביב – קדישמן והנוער, יוצרים יחד – בונים יחד. מפגש ברוחו של יגאל אלון בבית יגאל אלון בגנוסר, בו בני נוער יהודים וערבים יצרו כאלף כבשים ה"משוחחות" עם עבודותיו של קדישמן, תוך קיום דו שיח הנובע מהיצירה המשותפת.
מפגש ושיחה בין רותי הלביץ כהן ויהושע סובול על ספרם "שערה במקום פשע", ספר אמן של יהושע סובול (שירים) ורותי הלביץ כהן (ציורים) בגלריה ג'ולי מ.
איה ניצן
יום שבת, ה-7.5:
תערוכה קבוצתית רבת משתתפים בשם פריסקופטיבה – 15 שנות עיצוב מקומי באוצרותה של זיויה קיי, תפתח בבית האמנים בת"א, ותהווה תערוכת מחווה לגלריית העיצוב פריסקופ. התערוכה נפתחת כמהלך משלים לספר היפהפה שהושק בשבוע שעבר.
גנוז, תערוכה חדשה ליוכי נגב בגלריה אגריפס 12 בירושלים, עם האורח רועי יריב.
מפגש אמן עם מתן בן טולילה בתערוכה שש בש במוזיאון פ"ת, בתערוכה הבוחנת את מאפייני העשייה המקומית.
רב שיח עם גרבוז וגדליוביץ בתערוכתם נשמט יהודי – EX-O-DOS בגלריה בכברי.
יום רביעי, ה-11.5:
סטודיו למשחק, אירוע סיכום בשיתוף המדרשה ואתר נענע בצעצוע בנמל ת"א, בו יוצגו משחקים של צוותים הכוללים סטודנטים, מתכנת, גרפיקאי ורעיוני, שיצרו משחקי מחשב בשיתוף גולשים. הערב בהנחיית רנארד גלוזמן, עירית בנסון וזיו קיטרו.
קלייר וואפל בשיחה עם פרידריקה שיר, בתערוכתה צרמאט במכון גתה, המציגה קולאז'ים הלקוחים מצילומים מספרו של תאודור וונדט על הר צרמאט.
לסיום:
"לרסקי היה נווד בלתי נלאה שנע ונד כל חייו בין ערים, מדינות ויבשות, ככל הנראה בעקבות דילמת זהות שלא נפתרה מעולם" (ניסן פרז, בתערוכתו של הלמר לרסקי).
היום יש גם פתיחת תערוכה של אבינועם שטרנהיים בגלרית טרופיקנה החדשה.
ויטל 17, 19:00
טרופיקנה
| |