אחת השאלות הכי גדולות היא "מה זה אמנות"? לשאלה זו מתלוות שאלות נוספות, כמו, מהי אמנות טובה, או אמנות מעניינת? האם אמנות מעניינת חייבת לעורר פרובוקציה? האם מיניות יכולה עדיין להיות נושא פרובוקטיבי בשנות האלפיים? ומהו הגבול בין אמנות שעוסקת במין לבין פורנוגרפיה?
השבוע פורסם כי אפל דחתה אפליקציה של המגזין מיס יוז, בטענה שעירום הוא פורנוגרפי וכי הם מסרבים לקדם פורנוגרפיה. המגוחך הוא שלפלייבוי דווקא יש אפליקציה, ועד כמה שידוע לי, פלייבוי הוא לא בדיוק המגזין הכי תמים בעולם. אז מה זה באמת אומר על מין? האם הקשר בין מין לממון הוא באמת כזה הדוק?
את מירב מרודי (מייסדת המגזין) זה בעיקר מעצבן. בינינו? בצדק. לטענתה, אם ציצים וזין זה רע, ואפל מנסה להגן עלינו, הצרכנים מהרוע הזה, זה מגוחך ורק מוכיח יותר עד כמה העולם זקוק למקום לדבר בו על מיניות. בנוסף, זו רק עוד דוגמה לניוון המחשבתי שמגיע בעקבות הטכנולוגיה. אפל לוקחים על עצמם את האחריות ובכך גורמים לאנשים להפסיק לחשוב מחשבות עצמאיות. אם הם אומרים שזה פורנוגרפי ואסור, אז הרי גם אנחנו נחשוב ככה, כי אין לנו ברירה אחרת. זה הלך המחשבה שהם מוכרים, ואנחנו קונים. בלי לעצור ולחשוב על זה פעמיים.
ובקשר לאמנות? יונתן אמיר טיקבק את זה יפה: "(מבלי לבדוק אפילו אפליקציית מוזיאונים אחת) – קשה לי להאמין שמוזיאונים בסדר גודל כזה יוותרו על מאות ציורים ופסלים הכוללים עירום בגלל דרישת אפל, וקשה לי להאמין (באותה מידה של קושי-אמונה), שאפל תעלה בדעתה לדרוש מהם".
צודק.
ליאת אלבלינג
יום חמישי, ה-31.3:
קופים תשעה אנשים – תערוכה רבת משתתפים לערב אחד באוצרותה של האמנית ליזו דומא חג'ג', בפאסז' תת-קרקעי באלנבי. השם מבוסס על מסרון תמוה שנשלח אליה, שהגיע ממספר לא מוכר אך דומה להפליא לזה שלה. כששאלה לזהותו של השולח היא נענתה בתשובה הלקונית "סליחה, טעות". דומא חג'ג' גייסה את האמנים מתוך חוג ידידיה על סמך היכרותה וטעמה האישיים, והחלל, שבו היא שוכרת סטודיו בימים כתיקונם, הועמד לרשותה למשך ערב אחד מידי בעליו. מציגים: אלי פטל, דרוד דאום, נעמה צבר, רועי רוזן, גלעד רטמן, רותי סלע, נועה יפה, אנג'לה קליין, אנה ים, אלכסנדה צוקרמן, הינדה וייס, שחר יהלום, אלישבע לוי, הילה טוני נבוק, פרדי כסלו, צחי בוחבוט, אורן בן מורה, שי-לי עוזיאל, ליאור ווטרמן, עמית לוינגר, אורן פנחסי, שוני ריבנאי, אדם קלדרון, ליטל לב כהן, ליזו דומא חג'ג'.
קבר הצדיק, תערוכת מיצב ווידאו של דן משה, בגלריה חזי כהן, המציגה את התוצאה של ביקור במערת הקבורה של רבי נחמן באוקראינה, ומורכבת ממבנים דמויי חממות, ההופכים למקומות התייחדות.
יום הולדת לאינפנטה – שירה גלזרמן בגלריה שי אריה. גלזרמן חוקרת את הנטייה האנושית לראות את הבודד כרומנטי ואת האומלל כמבדר, מתוך התבוננות באזורי אסון, דרך סדרה של עשרה ציורים.
Family Matters, תערוכה קבוצתית בגלריה אלפרד, של אמנים הפועלים בלונדון. בתערוכה יוצגו עבודות צילום ועבודות וידאו. אוצר: ירון לפיד.האמנים מציגים ספקות לגבי מהות המשפחתיות ולגבי גבולות הצילום ותופעות הלוואי שלו במשפחה ובחברה. מציגים: האמנים המשתתפים: איל פריד, אלן נולן, ג'ייסון נייט, פיונה אניס, קלריס ד' ארסימול, ג'ון אייקר, ירון לפיד.
קאבר (Cover), תערוכה קבוצתית בגלריה 39. התערוכה עוסקת במרווח הצר שבין הנראות החיצונית של היצירה ובין מה שנמצא מאחוריה, כשהפער בין מה שהעין רוצה או לפחות מדמיינת שהיא רוצה לראות לבין מה שהיא בסופו של דבר רואה, מעורר ספק לגבי מה אמיתי ומה מפוברק, מהו המקור ומהי פרפראזה על המקור. משתתפים: עדן בנט, אלישבע לוי, שגית מזמר, הרן מנדל, עמי פייצביץ, גבי קריכלי, ענת שלו. אוצרת: טלי בן נון.
אוברנייט, תערוכת יחיד לאילן כרמי בגלריית אינדי, מתוך סידרה שצולמה כולה בחדרי מלון בנסיעותיו השגרתיות לחו"ל ועוסקת בדיכוטומיה של חיים כאן ושם.
כסאות מוזיקלים, תערוכת אמנות ותערוכת עיצוב מקבילות, העוסקות בכיסא כאובייקט מפתה עליו אנו נאבקים כמשחק או במציאות.
ליקוי, יאיר ברק בגלריה דן, מציג עבודות המשלבות בין צילום ישיר ובין תצלומים מטופלים העוברים תהליכי שיבוש ומחיקה, המזמינים את הצופה למלאכת קילוף ופענוח של מבנים נטושים ונטולי נוכחות אנושית, ככלי להצבת שאלות תרבותיות והיסטוריות. אוצרת: רווית הררי.
בקרוב אגיע לפסטורליה, יאיר פרץ, עדה עובדיה ושרה כהנא, בגלריה טבי לאמנות. ה'פסטורליה' נקשרה בהתחלה לאידיליה של חיי הטבע הרגועים ונטולי הדאגות, ואילו היום מתארים עימה צימרים רומנטיים או אדריכלות נוף בורגנית הנוצרת יש מאין. בתערוכה המושג הזה מושם כיעד לחוויה מתקנת, אופק בו יזדכך הכאב לכדי הרמוניה. אוצרים: דנה גילרמן ושגיא רפאל.
ממבה שחורה, רותי הלביץ כהן וטלי בן בסט בגלריה ג'ולי מ. ה"בלאק" הוא מצב פנימי-תודעתי, ולא בהכרח צבע. הן נוגעות במקומות של נשמה ונשמה אפלה, ונוצר ביניהן חיבור מעגלי ודינאמי. זוהי חווית הריק וה"התפרקות", שאוצרת בחובה תהליך של קריסה. היא שואבת פנימה, לעולם של חרדות, פחדים, לתת-מודע, ולמקום שהוא בלתי נשלט.
סגור את פיך ואמור מילה אחת, בגלריה רוטשילד. תערוכה קבוצתית בטכניקות שונות: פיסול באבן ובחומר, קליגרפיה בדיו, ציור בצבעי שמן ובצבעי מים. התערוכה בוחנת מגוון אפשרויות ביטוי של עבודה אמנותית בפרק זמן קצר ובריכוז אחד. מציגים: סימון אג‘יאשווילי, יונתן אופק, קזואו אישיאי, מאיר אפלפלד, אדם כהן, אסיה לוקין, קן קיולי, נועה שי. אוצר: דרור בורשטיין.
דובים ויער, תערוכת יחיד לרויטל לסיק, בגלריה ארליך. "…כבתו של יערן, היווה היער על יופיו וסכנותיו, חוויה חשובה ומרכזית, והוא הגיבור הראשי. היער הינו מקום מלא הוד, המסתיר בתוכו סודות, סכנות ופיתויים…." (מתוך טקסט התערוכה)
מסיבת השקה למגזין פורנו – גיליון בתולים, בנמל ת"א.
שירה גלזרמן
יום שישי, ה-1.4:
חלקים, תערוכת יחיד לליאת אלבלינג, במוזיאון ר"ג, בתערוכה המציגה צילומים מתוך החיים הרוטיניים והמציאות היומיומית, כשהם מוצגים כבבואות ודימויים המתרחשים במרחב חדש ובזמן אחר, בתוך פרספקטיבה סימטרית. ליווי ואוצרות- איילת השחר כהן.
חזית אחת, פרויקט שאוצר דורון רבינא בקונטמפוררי, השואף לבחון את קיומה של 'תערוכה' כחזית אליה מוטל באחת מהלך אמנותי (מושגי, תמטי, תרבותי או פוליטי). העיקרון המרכזי בו עוסקת התערוכה הוא רגע ההפצעה של דימוי בתוך הקשר סימולטני של עבודות אמנות שונות, וכן הדריכות, ההשהיה והאלמנט הלא ידוע הקודם לכל ייסוד של תחביר של עבודות אמנות, מתוך גוף עבודות של ארנון בן-דוד.
קאווה עוני, תערוכה קבוצתית בגלריה 121. .."לאמנות שני קטבים שונים בתכלית: אמנות כיצירה אישית, ואמנות כתופעה סוציו – תרבותית. התערוכה מציגה את קולם הברור של שלושה אמנים המדברים את שפתם הייחודית והאישית בד בבד עם השמעת קול ברורה לנוכח המהמורות בזירת האמנות ובעולם הרחב … אזרח מאוכזב מנסח לשלטון את המציאות העגומה שהשלטון הביא עליו … הבעיה נוצרת כשהאזרח מנסח במחאתו את אשר הוא אינו חפץ. האם לאזרח הצעות קונסטרוקטיביות הנוגעות ליום שאחרי? היכול מחזיק השלט ”גומרים עם הכיבוש, מתחילים לחיות" לדמיין איך יראו חייו החדשים?" (מתוך טקסט התערוכה). מציגים: משה גרשון, רועי מנחם מרקוביץ' והדס קידר. אוצרת: הדס קידר.
מפולח, ג'יימס אנסוורת' בגלריה RAWART. בתערוכה יוצג עולם הדימויים של אנסוורת', המכיל תיאורים לא-ריאליסטיים ואינטנסיביים של רצח, מין, ביתור איברים, דמויות קומיות/זוועתיות המעורבות בפעולות כמו הוצאת מעיים, השפלה וחילול, בעוד נוזלי גוף מדומים ניתזים על ערימות של איברי גוף ההולכות ונבלעות בעשן. הסצנות מושפעות מסרטי אימה מנעוריו, מחקר על רוצחים סדרתיים של הומוסקסואלים, וסלאש פיקשן, משולבות יחדיו באורגיית זוועות מופרעות. העבודות של אנסוורת' – הציורים, ההדפסים, והסרטים – מזוויעים והומוריסטיים כאחד. גופניוּת ווולגריוּת, שילוב הממחיש את הרוח האמיתית של הגרוטסקי.
השקת הספר שערה במקום הפשע, דיאלוג בין שירה לציור של יהושע סובול ורותי הלביץ כהן. המפגש יעסוק בתהליך המשותף שעברו השניים עד להוצאת הספר וכן יתקיים דו שיח בין שירה לציור והחיים עצמם.
שיח גלריה בתערוכה לימבוקארד של יפעת גלעדי בגלריית המדרשה, בתערוכה החושפת סדרה של סיפורים על מערכת יחסים חריגה בה מעורב סחר חליפין של כסף וסקס, מנק' מבט של אישה עצמאית ומורכבת, כהבעה של עוצמה פנימית.
יום שבת, ה-2.4:
המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, יקיים את פרק ב' בסדרה מעקפים, בה חיים בן שטרית יציג הצבה חדשה בחלל. במקביל, יושק פרויקט המחקר והאמנות "לאן?", שנועד לקדם יצירות אמנות חדשות, פרי שיתוף פעולה בין אמנים לאקדמאים וחוקרים מתחומים אחרים, שיהוו הצעות לפעולה וכיווני חשיבה חדשים לגבי הלאומיות היהודית בזמן הזה.
אמנים מציגים "נוף אנושי" בחללי בית האמנים בתל אביב, באוצרותה של דניאלה טלמור. תערוכה רבת משתתפים השמה דגש על חשיבותו של הצילום בנוף האמנות המקומי, עם יצירות הנוגעות בסוגיות של חברה, תרבות, היסטוריה, ביקורת ומקום, ומשמשות כמראה משקפת לחברה ולתרבות שבה נוצרו. מציגים: גלעד אופיר, ג'יי אל, טל אשד, שפי בלייר, דגנית ברסט, דוד גארי, דור גז, פסי גירש, תרין גרטנר, אורי גרשוני, פבל וולברג , בועז טל, יעל יוהס, רונה יפמן, קארין יציב, אמון יריב, אורה לב, נעמי לשם, אוהד מטלון, עדי נס, אביבית סגל, חגי פריד, תמיר צדוק, אורלי פרל ניר, מיכה קירשנר, ליבי קסל, אלינור קרוצ'י שי קרמר, מיקי קרצמן, גלית ראוכוורגר, נוגה שטיינר, מיכה שמחון, שמחה שירמן, עלמה שניאור, אנג'ליקה שר.
פתיחת תערוכה לצכמייסטר גנדי באגריפס 12 בירושלים. תערוכת ציורים המתייחסים למציאות ממשית, ספרותית, מדומיינת, או מחלום.
נפתלי רקוזין
יום שלישי, ה-5.4:
פתיחת יריד האמנות העכשווית צבע טרי, שהוא קצת כמו חגיגת יום הולדת לאמנות. ביריד ישתתפו הגלריות הישראליות המובילות, לצד חממת האמנים בה יציגו כ-50 אמנים בתחילת דרכם. זוהי השנה ה-4 בה היריד מתקיים, והוא כולל פרויקטים מיוחדים, פרויקטים חברתיים, עבודות אמנות מוזמנות ותוכנית הרצאות, שיחות והקרנות וידאו-ארט.
יום ד', ה-6.4:
הסלון העצמאי הישראלי התחיל את פעילותו בשנה שעברה תחת השם סלון הדחויים, ומטרתו הייתה לספק במה לאמנים שנדחו על ידי הועדה של יריד האמנות "צבע טרי". גם השנה הסלון פתוח לכל, בתערוכה שהנושא שלה הוא טאבו. בסלון יציגו עשרות אמנים וכן גלריות עצמאיות הרואים באירוע הסלון העצמאי אלטרנטיבה להצגת אמנות ישראלית מקומית וחוקרת. בתוכנית ימי צפייה אינטראקטיביים לאור נרות ועששיות, דיון פתוח תחת השם "נווה שאנן לאן" – על עתיד השכונה, מוסיקה חיה, מיצגים, פעילות בגינה הקהילתית ועוד. יוזמי הסלון: אילן דותן, יונת סינטרה, יעל בן שלום, מיכל ריבלין, רמי צלקה.
רויטל לסיק
ולסיום,
אך ורק בשל אי הסדר הגובר
בערינו, ערי מאבק המעמדות
החליטו אחדים מאיתנו בשנים אלה
לא לדבר עוד על ערי נמל, שלג על גגות, נשים
ריח תפוחים בשלים במרתף, תחושת הבשר
כל מה שעושה את האדם עגול ואנושי
אלא לדבר יותר על אי הסדר
כלומר להעשות חד צדדים, מצומקים, מעורבים בעסקי
הפוליטיקה ואוצר המילים היבש, "הלא ראוי"
של הכלכלה הדיאלקטית
כך שהכפיפה ביחד הצפופה הנוראה הזאת
של נפילת השלג (שאיננו קר בלבד, אנו יודעים זאת)
ניצול, בשר מפותה וצדק מעמדי לא תצמיח
בנו הסכמה לעולם רב צדדי כזה, הנאה
מן הניגודים שבחיים זבי דמים כאלה
אתם מבינים.
(אך ורק בשל אי הסדר הגובר / ברטולט ברכט)
