יצירתו החדשה של רותם תש"ח "חיים מרוצפים, משלבת טקסט ותנועה ומייצגת זרם מחול קונספטואלי חדש. שיר חכם בוחנת את כשלונה, כמו גם את הצלחתה הפוטנציאלית.
המבנה הילדי בעבודותיה של שרון אייל הוא מה שמאפשר לה לפלוט בכל פעם אסתטיקה פשיסטית שמוגדרת כ"אינטואיציה", כשבעצם מדובר בחוסר מודעות טוטלית, שלעיתים הופך בעצמו למחווה יצירתית.
שישה רקדנים לבושים בצבעי דגלי כל העולם. חמישה עשר המנונים מושמעים במשך חצי שעה. קבוצת הרקדנים פולטת רקדן, מתקבצת, בולעת חזרה את הרקדן שנפלט, רוקדת בזוגות, משחקת דג מלוח, מצדיעה ורוקדת טראנס. לא מדובר בתשדיר שירות של משרד החוץ. גם לא בעמדה ביקורתית כמו של ז'אק רנסייר שגורסת שבכל משטר אסתטי, בכל מה שנראה, מסתתרת...
פסטיבל "הרמת מסך" הסטרילי בדרך כלל נתן השנה מקום לקול החושב על עצמו במונחים של התנגדות. בכך
זרע הפסטיבל את הזרעים שיהפכו אותו בעתיד על ראשו.
הכוריאוגרפיה של עידו כהן מבקשת לעסוק בשיגעון כפי שהבינו הפילוסוף מישל פוקו, אך מהיצירה לא ניתן להבין מה חושב כהן על שיגעון ולא מה חשב על כך פוקו, אלא רק שכהן קורא פוקו.
תגובות אחרונות