יצירותיה של סיגל פרימור שואבות את ההגיון הפורמליסטי שלהן מההיסטוריה של האמנות והפיסול המודרניים (קונסטרוקטיביזים רוסי, מינימליזם וקונספטואליים), אך התחביר שלהן מצטיין בהבעה בארוקית פוסט-מודרניסטית בעליל.
התערוכה "זיפת" מחדדת את עיסוקה של אניסה אשקר בדיכוטומיה בין שחור ולבן. כה פשוט. כה טעון. השחור הוא שחו̇רוּת ואחרוּת, יפה ומדוכאה; הלבן הוא השכן ממול, זר ואקזוטי, מפתה ומדכא.
המאמר הוסר לדרישת מוזיאון תל-אביב. עם הקוראים סליחה. מערכת ערב-רב
תגובות אחרונות